נחל יצחק חלק א קג

בוודאי ניחא במה דמקרי רשע דכיון דעל לאו של מלקות מקרי רשע כש"כ היכא דחייב ממון מחמת עבירה דעבר וודאי דמקרי רשע כיון דממונא חמור [ועיין בשבועות ד' ל"ז דאמרו דניחא לאינש דמייתי קרבן ולא לילקי ויש לחלק] ואף ללישנא דס"ל התם בכתובות דממונא לקולא מן מלקות עכ"ז כיון דעל עצם הלאו דלא תענה הוא לאו שיש בו מלקות רק בעדות ממון אינו יכול לענוש לו בדין מלקות משום כדי רשעתו כנ"ל אבל אין זה מצד קלות האיסור של הלאו: א"כ זה דומה למה דמצינו בלאו שניתן לאזהרת מיתה דאף דאינו לוקה עכ"ז מיפסל לעדות כמבואר בתשובת הריב"ש סי' רס"ו וכ"כ התומים ריש סי' ל"ד דאין זה מצד קלות האיסור וה"ה היכא דעבר על לאו דמצינו דחייבה התורה מלקות על מי שעבר על לא תענה רק בממון כיון דאינן יכולין למיעבד בי' שתי רשעיות ע"כ אינן יכולין להלקותו אבל מ"מ מקרי עבירה דיש בו מלקות ומיפסל לעדות דהא מצינו לעולא דס"ל בכתובות ד' ל"ב דהיכא דיש ממונא ומלקות דממונא משלם ומלקי לא לקי כמו בבא על אחותו נערה וכדומה דכיון דאיכא בי' חיוב ממון משלם ואינו לוקה אטו נימא דלא מיפסל לעדות משום דאין מקרי עבירה של מלקות לקרות לו בשם רשע להיות פסול לעדות ובוודאי זה אינו ואף בחייבי לאוין דליכא כרת וממונא משלם מלקי לא לקי לעולא אפ"ה בוודאי פשוט דמיפסל לעדות אליבא דעולא א"כ ה"ה לדידן אף היכא דלא מצינו למיעבד בי' דין מלקות מ"מ איהו עבר על עבירה החמורה של איסור מלקות וכמבואר בירושלמי מכות פ"א וב"ק פ"ז דשני דברים מסורין לב"ד ואתה תופס א' מהן ע"ש ועיין ביבמות ד' ל"ג וכן מצינו בכל קלב"מ דמהני תפיסתו רק ב"ד אינן יכולין לעונשו משום דחיוב ממון לא פקע וה"ה דעונש מלקות לא פקע ממנו רק ב"ד אינן יכולין לעונשו ע"כ אף בעדות ממון שהוזמו מקרי רשע דהא היכא דלא שייך עונש ממון כמו בכופר וע"ע לוקין מן לא תענה: ועוד דהא לשיטת הסוברים דגם בממון אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה כמבואר בנימוקי יוסף פ' חזקת על מתניתין היו ב' מעידין שאכל ג' שנים והוזמו משלמין את הכל והקשה הא ה"ל כאשר עשה ותי' בהי' המחזיק חוץ לקרקע כשהוזמו והובא במל"מ פ' כ"א ה"ע ה"ד ולא ס"ל כשיטת התוס' דב"ק ד' ד' ע"ב דבממונא לא שייך כאשר עשה דהא אפשר בחזרה או משום דבממון עונשין מן הדין ועיין ברמב"ם פ' כ' ה"ע ה"ב דס"ל כשיטת התוס' דאף בכאשר עשה שייך דין הזמה בממון לשלם ממון יעו"ש בכ"מ אבל לשיטת הנימוקי הנ"ל דבממונא שייך ג"כ כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ היכא דהב"ד הוציאו הממון ע"י עדותן דאינן חייבין העדים בדין הזמה לשלם ממון מ"מ בוודאי לוקין כמו בהעידו על א' דחייב מלקות ולקה דהעדים ג"כ לוקין כמו שפסק הרמב"ם פ' כ' ה"ע. ואף דהכ"מ תמה שם דמפני מה לוקין הא כאשר זמם ולא כאשר עשה אבל כבר כתבתי בקונטרס א' לתרץ דאינו קשה כלל דס"ל להרמב"ם דזה דומה לעדי ב"ג וב"ח דכיון דאינו יכול למיעבד בהו דין הזמה ע"כ לוקין מן לא תענה וכמו שפסק הרמב"ם בהעידו ובדין כופר וע"ע כנ"ל דלוקין מה"ט א"כ ה"ה בלקה הנידון דכיון דלא שייך דין הזמה בזה דכיון דכאשר זמם ולא כאשר עשה ע"כ חייבין מלקות מן לא תענה והא דנהרג אין נהרגין וגם אין לוקין היינו משום דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיהת ב"ד כמבואר בב"ק ד' ע"ד והארכתי בזה במק"א ועיין בירושלמי מכות פ' א' סוף ה"ו דאמרו תנינא הכא מה דלא תנינן בכל סנהדרין ובפ"מ שם: א"כ ה"ה לשיטת הנימוקי דס"ל דאף בממון לא שייך כאשר זמם היכא דעשו כבר הב"ד המעשה על פיהם א"כ ממילא לוקין העדים מן לא תענה לכן מה"ט מקרי בכל עדות שקר אף בממון חטא דיש בו מלקות דהא אם לא יבואו העדים להזימם רק אחר דיעשו ב"ד המעשה והוציאו הממון ע"י אז יהי' לוקין ע"כ אף היכא דלא נעשה המעשה עדיין מ"מ מקרי עבירה של מלקות כמו בלאו הניתק לעשה דכתבו התומים והנתיבות בריש סי' ל"ד דמיפסל לעדות בעבר על לאו הניתק לעשה משום דמשכחת בי' מלקות בביטולו ואף דביד העובר על לאו שלא לבטל העשה מ"מ מקרי רשע ומיפסל לעדות כש"כ בזה דהא אין ביד העדים למיפטר א"פ ממלקות דאם לא יבואו עדי הזמה עד אחר דיעשו המעשה דאז יהי' לוקין ע"כ כיון דמשכחת בי' חיוב מלקות לכן מקרי לאו דיש בו מלקות ומקרי רשע להיות פסול לעדות וכ"ז לשיטת הנימוקי הנ"ל. אבל אף להשיטות החולקים על הנימוקי וס"ל דבממון אף כאשר עשה איכא דין הזמה. מ"מ כבר ביארתי דמקרי בשם רשע ומיפסלי לעדות כמו דמצינו לעולא דס"ל דממונא משלם מלקי לא לקי ואפ"ה מיפסל לעדות לעולא וכנ"ל: ענף ב וזה לשון הרמב"ם פ' י' ה"ע ה"ד שכתב שם דאיזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבין מלקות כו' ואח"ז כתב ועוד יש רשעים שהם פסולים לעדות אע"פ שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם פסולין שנאמר כי יקום עד חמס כו' כגון הגנבים והחמסנים אע"פ שהחזירו הן פסולים לעדות וכן עד זומם אע"פ שהוזם בעדות ממון ושילם ה"ז פסול מה"ת לכל עדות עכ"ל הרמב"ם וכתב הכ"מ שם בסה"ד על פסול דעד זומם דכיון דעד זומם הוי עד דחמס ע"כ לא מתכשר אף בהחזיר כמו גזלנים וחמסנים עד שיעשה תשובה עכ"ל ומשמע מלשונו דעד זומם מיפסל משום דמקרי עד חמס וכן מצאתי בתשובת מוהרי"ק סי' קכ"ו שכתב ג"כ דפסול דעד זומם הוי משום דמקרי עד חמס וכן מורה לשון הרמב"ם שכתב פסול דעד זומם סמוך לגנב וגזלן וכתב לשון וכן עד זומם כנ"ל, א"כ מוכח מדבריהם דס"ל דפסול עד זומם הוי משום דמקרי עד חמס ונתכוונו לתרץ מה דהקשיתי דלמה מיפסל עד זומם אף לדיני נפשות הא חשוד על הקל אינו חשוד על החמור ואי דנימא דפסולו משום דמקרי רשע הא קיי"ל בעד זומם דאינו חייב מלקות רק משלם ואינו לוקה וע"ז תרצו דפסולו משום דהוי רשע דחמס: ולכאורה צריך ביאור מאיזה טעם מקרי רשע דחמס הא לא גזלו ולא חמסו כי אם הי' גורמים להזיק להלוה או להמלוה ודד"ג לכמה פוסקים אינו רק מדרבנן וגם הסוברים דהוי מה"ת עכ"ז הא אינו רק מטעם מזיק ולא מצד גזלן בפרט היכא דלא נעשה מעשה ע"י א"כ לא הזיקו כלל ונראה לי להסביר דבריהם דכיון דחייבה תורה להעדים לשלם היכא דנמצאו זוממין א"כ זה דומה ללאו דגזל וגניבה דאף דניתן לתשלומין מ"מ מיפסלי לעדות אף בלאו דאין בו מעשה וכמו בכופר בפקדון וכמש"כ התומים בסי' ל"ד ס"ק ג' בסופו יע"ש: והעיקר הוא לדעתי דכיון דהועילו ע"י מעשיהן להתחייב ממון כמו כופר בפקדון דמתחייב באונסים ע"י דיבורו ומיפסל לעדות ומקרי עד חמס ה"ה בזוממין דע"י עדותן שקר דהעידו נתחייבו לשלם ממון א"כ מקרי עד חמס דהא עברו על לאו הניתן לתשלומין והוי לאו דלא תענה כמו לאו דלא תגזול ואף דזה לא הוי משום חימוד ממון דהא לא ידעינן אם העידו שקר משום חימוד ממון או מטעם אחר עכ"ז י"ל דלדידן דקיי"ל כאביי דאף רשע דלא הוי עד דחמס ג"כ מיפסל ואינו מחלק בין היכא דמיפסל משום עד דחמס דהוי משום חימוד ומה"ט מומר אוכל נבילות להכעיס ג"כ ס"ל דמיפסל ע"כ ה"ה בעברו על לאו דלא תענה דאף דלא הוי משום חימוד ממון ג"כ מיפסלו כיון דעברו על לאו הניתן לתשלומין רק בפסול דרבנן מצינו להפוסקים דס"ל בעבר עבירה דאין בו איסור מה"ת דלא מיפסל כי אם היכא דשייך בו חימוד ממון כמבואר בסי' ל"ד אבל היכא דמיפסל מה"ת לא מחלקינן בין פסול דחימוד ממון או לא ועיין בסמ"ע ס"ק ט"ז ואף בהכחשה דאינו משלם ממון מ"מ בעיקר החטא דהעיד שקר אין חילוק בעצם העבירה בין נמצא מוזם או מוכחש וע"כ דינו דפסול כמו נמצא זומם. ויש להסביר דבריהם ביותר ולהוכיח דפסול עד זומם מקרי ג"כ פסולו מחמת חימוד ממון דהא בסנהדרין ד' כ"ז איתא דהש"ס מוכיח דאין הלכה כר' יוסי דס"ל הוזם בדיני ממונות כשר לדיני נפשות וגם אין הלכה כרבא דס"ל אוכל נבילות