נחל יצחק חלק א קב

ועדיין יש לדון בזה דהא חזינן דבהעדאת עדים דר"ח שאינם יודעים רק ע"פ הודאת הבע"ד דג"כ מחייבין שד"א על השאר כמבואר הכא סעי' ה' וכן מצינו בדברי הראשונים שהובא בש"ך סי' פ"ז ס"ק י"ב דפירשו להא דתני ר"ח דהעדים מעידים ע"י מה דהוחזק כפרן דאמר לא לויתי ובאו עדים שלוה נ' דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי כו' ואלו גבי חיוב קנס הא לא מחייבינן לי' ע"י מה דהוחזק כפרן כמש"כ הריטב"א בשבועות ד' ל"ג ד"ה ראי' בלא ידיעה כו' דגם זהו בכלל בפרט למרשיע א"ע כי כמו דבהודאת קנס ממש פטור ה"נ בהודאה הבאה משום כפירה והובא בהשמטות לתשובת רע"א זצ"ל בסוף אלמא דאף במה דאין אנו מחייבים קנס ע"י מה דלא מצינן לחייבו משום הודאתו בקנס דמ"מ חייב שד"א ע"י העדאת עדים דר"ח דמ"מ קרינן לי' עדים שמחייבין אותו קנס כיון דמצד נאמנות העדים הי' מהני אף בקנס אלו לא הי' פוטרת הודאתו בקנס דלפ"ז ה"ה מה שחייב ממון משום מחושואיל"מ דאף דאין אנו דנין כן בקנס הא זהו משום סברת התוס' בב"ק הנ"ל דלא יהא גדולה מהודאתו כו' רק במה דהוי גריעותא בבעלת העדים עצמן מצד דהתורה פסלה עדותן דאינם נאמנים לחייב קנס משום דהוי עדות מיוחדת לשיטת הט"ז או משום עשאאי"ל בזה שפיר י"ל דאינם מחייבין שד"א משום דלא שייך בזה ילפותא דתני ר"ח דמה פיו שאין מחייבו קנס כו' עדים שמחייבין קנס כו' וי"ל דזהו טעם הסוברין דהובא ברמב"ם פ"ד ה' גזילה ה' ט"ז דס"ל דאף מה דהוי מחושואיל"מ ג"כ מחייבין לו עי"ז שד"א על השאר וי"ל דטעם הרמב"ם והטשו"ע החולקין עליהם טעמם משום דבמה דחייב משום מחושואיל"מ לא שייך לקרות בזה העדאת עדים ואנן סהדי כיון דאם הי' יכול לישבע הי' נשבע ונפטר וגם הא בקרקע לא שייך זה ע"כ אין זה חשוב כ"כ כמו אנן סהדי וכעין מש"כ הסמ"ע בסי' שס"ד ס"ק ו' ובש"ך סי' פ"ז הנ"ל. אבל לא משום הטעם דאינו חייב קנס משום מחושואיל"מ כנ"ל: ואחר כותבי כ"ז מצאתי בביאור הגר"א זצ"ל בסי' פ"ז ס"ק כ"א שכתב כמש"כ לעיל ות"ל כי כוונתי לדבריו הקדושים ע"ש. סימן לא בשני כתי עדים המכחישים זא"ז דקיי"ל כרב הונא דכ"א מעיד בפ"ע אבל ע"א מכת זו וע"א מכת זו אינן מצטרפין ובע"א המכחיש לעד הב' דע"כ חד מינייהו משקר אם נאמר ג"כ דפסולין לעדות אחד ביחד או לא דבר זה נסתפקו חכמי בריסק והניחו בצ"ע והובא בש"ך ס"ק א' והש"ך העלה להוכיח דאינם מצטרפין מהא דכתב הר"נ פ' האשה שנתארמלה גבי ע"א אומר נתגרשה כו' והתומים והנתיבות והביאור הגר"א זצ"ל תמהו על מקום הספק הזה מהא דשבועות ד' מ"ח דמקשה הגמ' על רב חסדא דס"ל בהדי סהדי שקרי ל"ל מהא דתני א' אומר גבוה ג' מרדעות וא' א' חמשה עדותן בטלה ומצטרפין לעדות אחרת מאי לאו לעדות ממון והא התם א' מוכחש מא' הוא ולדבריהם אין כאן קושיא כלל דהא שאני ע"א המוכחש מא' ונדחקו ליישב וכן הקשה בשו"ת שבות יעקב ח' יו"ד סי' ע"ט: (בקונטרס הלז יבואר כמה ענינים בענין עד זומם ודינים מחודשים): ענף א ולענ"ד נראה לתרץ דבריהם והוא דלכאורה קשה מאיזה טעם נימא דע"א המכחיש לעד הב' דמצטרפין לעדות אחרת הא אנן סהדי דאחד מינייהו משקר ונפסל כבר א"כ מה בכך דאינו מוכחש רק מא' ולכן נ"ל לדון בהקדם מה דקיי"ל בח"מ סי' ל"ד דלא נפסל לעדות כ"א עבירה דיש בו מלקות אבל בעבירה דאין בו מלקות כמו בלאו דאין בו מעשה אינו נפסל לעדות כמבואר ברמב"ם ה' עדות ובתומים שם ס"ק א' דדוקא בלאו שיש בו מלקות דכתיב בי' והי' אם בן הכות הרשע דמצינו דמקרי רשע ע"כ הוא בכלל אל תשת רשע עד: ובעד זומם דקיי"ל דמפסל לעדות לכאורה י"ל דלכן מיפסל משום דעבר על לאו דלא תענה ואף דלא תענה הוי לאו דאין בו מעשה מ"מ הא מצינו לעדים זוממין דלוקין כמבואר במכות ד' ב' מהא דכתיב והצדיקו את הצדיק כו' והיה אם בן הכות הרשע אך עדיין תקשה דהא תינח בהעידו על א' דהוא ב"ג וב"ח או דחייב גלות וכה"ג דאז חייבין מלקות ע"כ מקרי רשע משא"כ היכא דהעידו על א' דחייב ממון דקיי"ל כרבנן דס"ל במכות ד' ד' דמשלמין ואינן לוקין א"כ כיון דאינן בני מלקות מאיזה טעם יפסלו לעדות ועיין במל"מ פ' ד' ה' מלוה הלכה ו' ובקצה"ח ריש סי' נ"ב: ואפשר לומר דעד זומם נפסל משום דהוי חשוד לאותו דבר להעיד שקר ודוקא בעבר עבירה אחרת דקיי"ל דמומר לדבר א' אינו מומר לכל התורה כולה רק לעדות שאני דכתיב בי' אל תשת רשע עד כמש"כ התוס' בבכורות ד' ל"ו ד"ה אימר דאמר ר' מאיר לחששא כו' אבל בעד דהעיד שקר דהוי חשוד לאותו דבר להעיד שקר ע"כ מיפסל לעדות אף דלא הוי בכלל לאו דיש בו מלקות וכה"ג כתב המל"מ בפ' ד' ה' מלוה ה"ו בשם מוהר"י אשקאפה ע"ש ועדיין תקשה לפי מה דקיי"ל בעד זומם דהוזם בדיני ממונות מיפסל לדיני נפשות וכר' מאיר ולא כר' יוסי כמבואר בסנהדרין ד' כ"ז קשה הא מצינו לר' יוסי דס"ל דהוזם בדיני ממונות כשר לדיני נפשות משום דחשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר החמור ור"מ פליג עליו וס"ל דמיפסל אף לדיני נפשות וקיי"ל כר"מ בזה הא י"ל דר"מ דפסל אף לדיני נפשות אזיל לטעמי' דס"ל במכות ד' ד' במעידים אנו בפ' שחייב לחבירו דבנמצאו זוממין לוקין ומשלמין ע"כ ס"ל לר"מ בהוזם לד"מ דפסול לדיני נפשות משום דמקרי רשע דהוי עבירה דיש בו מלקות משא"כ לדידן דקיי"ל דאינם לוקין ע"כ י"ל דלא מקרי רשע ולא מיפסל רק לעדות ממון משום חשוד לאותו דבר ולא לנפשות דחמירי ביותר: ועיין בכורות ד' ל"ו תוס' ד"ה אימר כו': והנה שם בסנהדרין אי' בפלוגתת אביי ורבא בעד אוכל נבילות להכעיס דס"ל לרבא דלא מיפסל משום דרשע דחמס בעינן ואביי ס"ל דמיפסל משום דמקרי רשע ואמרינן נימא כתנאי עד זומם פסול לכה"ת כולה דברי ר"מ ור' יוסי אומר בהוזם בד"מ כשר לד"נ נימא אביי כר"מ ורבא כר' יוסי כו' ועיין מזה בירושלמי לר"ה פ"א ה"ז וירושלמי סנהדרין פ"ג ה' ה' וקשה ביותר דהא יש לחלק בפשיטות דגם ר' יוסי מצי ס"ל כאביי דאוכל נבילות להכעיס פסול משום דמקרי רשע דהא זהו עבירה דיש בו מלקות אבל עד זומם בממון דאינו לוקה כדקיי"ל א"כ לא מקרי לאו דיש בו מלקות ע"כ לא מיפסל לד"נ משום דחשוד על קל אינו חשוד על חמור אף דהוי חשוד לאותו דבר כנ"ל ועיין בבכורות ד' ל"ו בתוס' ד"ה אימר דאר"מ ובחולין ד' י"ד בתוס' ד"ה השוחט בשבת כו' ואכמ"ל: ואפשר לומר לפי מה דמבואר במכות ד' ב' ע"ב בעדים זוממין אין משלמין הכופר ואין נמכרין בעבד עברי וכיון דאינן משלמין ממון בזה ע"כ דינן דלוקין כמבואר ברמב"ם פ' כ' ה' עדות משום דהיכא דאינו יכול לקיים בהם דין הזמה ע"כ לוקין משום לא תענה והיה אם בן הכות הרשע כמו בעידי ב"ג וב"ח: דכיון דאינו יכול לקיים בהו דין הזמה ממילא לוקין ומדסתם ר' יוסי ואמר סתמא דהוזם בד"מ כשר בד"נ משמע דאף היכא דלא שייך בהו דין תשלומין כמו בהא דמכות בהעידו בדין כופר או בעבד עברי דאף דלוקין ומקרי רשע אפ"ה ס"ל לר' יוסי דאינו מיפסל לד"נ ע"כ הוכיח הש"ס דר' יוסי ס"ל כרבא ולא מצי ס"ל כאביי: ועדיין תקשה במה דקיי"ל בעד זומם בכל עדות ממון מיפסל לד"נ כמו דסתמו הא בכל עדות ממון ליכא בי' מלקות זולת בכופר וע"ע כנ"ל והעיקר הוא לומר דכיון דגילה התורה דעל לא תענה חייב מלקות משום והיה אם בן הכות הרשע רק בהעידו על ממון אינם לוקין משום כיון דכתיב כדי רשעתו ועל רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום ב' רשעיות. והתורה ריבתה זוממין לתשלומין כמבואר בכתובות ד' ל"ב ולא מיבעיא אי נימא דממונא חמור ממלקות כמבואר שם ע"א.