מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) צט

ואת"ל נקיבה אמור גם היוצא נקיבה ס"ס בתרי גופא לא אמרי' וא"ת אפי' את"ל דספקא חדא הוא מ"מ כיון דמגילה תקנתא דרבנן היא כל דתקון רבנן כעין דאוריי' תקון, א"נ הא דאמרינן ס"ד לקולא ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא ולפ"ז אפי' ס"ס נמי לכתחלה לא עכ"ל, וכתב המחבר ז"ל שלמד כן מקידושין ספיקות בספיקות אסורות לבא זה בזה, והא הוי ס"ס אם זהו ממזר או לאו, ואת"ל שהוא מותר דלמא גם היא ממזרת, אלא דאין מזה ראיה דהתם יש לעשות הס"ס כנ"ל ויש ג"כ צד לעשותו לחומרא ולומר ספק אם האיש זה כשר וישא ממזרת את"ל דהוא מותר דלמא היא כשרה עכ"ל, ותשובת רעק"א סי' ו' כתב במח"כת זה אינו, דלקולא הוי שפיר ס"ס ספק שניהם מותרים וספק שניהם כשרים ואין כאן איסור אלא רק בחד צד, שאחד מותר ואחד כשר וזהו כא מקרי ב' ספיקות שמא הוא ממזר והיא כשרה או להיפך דהא מ"מ הכל רק חד ביאת ממזר בקהל ה' וא"כ הוי חד צד לאיסור דהיינו דאחד מהם ממזר ואחד מהם כשר, ושני צדדים להיתרא דשמא שניהם ממזרים או שניהם כשרים עכ"ל, ותוס' רע"ק ר"ה פ"ד

עוד מחדש דבר גדול במצוה לא מהני ס"ס אפי' באלף ב ספיקות כיון שיש ספק אחד מני אלף שהוא חייב א"כ הרי לא קיים העשה וכו' כעין סברת חו"ד ק"י בעשה לא אמרי' ס"ד לקולא ועי' פלתי כעין זה בסי' ט"ז, ועי' שעה"ת ח"ב כלל א' פ"ד שמאריך בו, לכאורה י"ל במצוה אשר בודאי מחויב לעשות ויש לו חזקת חיוב לא מהני אפי' אלף ספיקות אבל אם הספק אם הוא בר חיוב לא שייך סברא הנ"ל ועי' פר"ח או"ח סי' ס"ז כעין זה שמחלק בכוי שם הספק אם הוא בר חיוב לכסות ע"ש כי מתוק, וגם השע"המ פ"ט ממעשר מחלק כן ורק הקשה מבכורות דף י"ח אם מת אחד רע"ק אומר המוצי' מחבירו כו' ושם הי' לו חזקת חיוב ע"ש אולי לחלק בחזקת חיוב אשר מוטל על גברא לעשות אפי' ממונו לא שייך ספק ממון, כי אנו דנין שיעשה המצוה אשר יש לו חזקת חיוב לעשות ולא מהני כל ספיקות שבעולם אולם בבכור נ"ל עי' תשובת רשב"א סי' י"ח ופר"ח יו"ד כ"א למה אין מברכין בנתינת בכור לכהן וזרוע ולחיים, יען שזה לא נתן משלו כלום כי וגבוה קא זכו, ורק אם נותן דבר שלו כמו פדיון מעות בעבור בנו וכדומה אבל בכור ומת"כ חלק זה מבורר אשר משמים הקנו לכהנים מה לו לברך, ועי' ביתר ביאר בט"ז שכא, א"כ נראה גם שחיוב לישראל לקיים הנתינה לבכור אשר זכה מגבוה כי יש לו רשות ליתן למי שירצה מכהנים, אבל רק הבכור זה אשר בודאי של כהנים, אבל אם מת אחד ויש ספק שאין כאן עוד הבכור של כהנים בעולם וליתן משלו על זה אין לו חזקת חיוב, רק ספק אולי זה החי הוא של כהנים ובידו גזל, ע"ז אמר רע"ק המוציא מחבירו עליו ראיה, כנ"ל הקלושה

ושעה"ת שם הקשה מחולין קלד קמה בחזקת חיוב ע"ש מאי מהני חזקת חיוב הא בעה"ב מוחזק בממון וקי"ל רובא לא מהני להוציא ממון מחזקתו מכ"ש דלא אהני חזקה להוציא ממון ממוחזק, לכאורה יש לומר דלא נקרא המוחזק בממון בשם חזקה רק היכי דיש לו חזקה קמייתא אבל היכי דלית ליה חזקה קמייתא לא נקרא בשם חזקה רק בשם תופס וחזקה עדיף מתופס שהוא רק מעלה בעלמא, אבל זה אינו דבתוס' ב"ב דף ס"א ד"ה ארעתא מוכח דמי שמוחזק עכשיו בממון בהיתר וברשותו יש לו חזקה מעליה, ולא מהני רובא להוציא ממנו אף שאין לו חזקה קמייתא ואין לומר כיון דנתנה תורה רשות לעני לילך בתוך שדה בע"ב וליקח לקט לא נקרא הבע"הב מוחזק אף שמונח תוך שדיהו דז"א כי זכה ליה רחמנא להולכי בה ולנקיטי פיאה למיהוי חצירו לא זכה ליה רחמנא וה"ה לענין לקט ע"ש ונראה עפ"י ט"ז בח"מ סי' ע"ה סכ"ה כתב, נשאלתי ווי שפרע לחבירו סך מעות ואחר הפרעון בא המלוה לו והראה מטבע א' מזויפת מתוכם ואמר קבלתיה ממך בפרעון חובי והלוה השיב אינו יודע אם היתה מטבע זו באותן המעות, תשובה דקי"ל איני יודע אם אני חייב לך דפטור וטעמא דאוקי ממונא בחזקתו וזה טעמא דמתני' דאיני יודע אם פרעתיך דחייב, דדוקא באינו יודע אם אני חייב לך ועכשיו נולד הספק מוקמינן בחזקתו שהי' תחלה קודם הספק דלא הי' עליו שום חוב, משא"כ באינו יודע אם פרעתיך אם נוקי הממון בחזקה קמא קודם שנולד הספק אז היה ודאי חייב לו ממילא נשאר החוב בתקפו נמצא בנדון זה שכבר פרעו ונסתלק ממנו ועכשיו נולד הספק במטבע המזויף נוקי הדבר כמו שהי' בחזקה עד עכשיו והוא בחזקת פרעון טוב דרוב מטבעות אינך מזויפית והוה עכשיו כתבעו תביעה חדשה וזה טוען אינו יודע אם אני חייב לך שישבע היסת ופטור ע"ש א"כ אנו דנין תמיד כאשר הי' הדבר קודם שנולד הספק א"כ שם בתוס' ב"ב שהי' מוחזק בהיתר קודם שנולד הספק ואין מוציאין מחזקתו, אבל בחורי נמלים גם שעני אין לו חזקה בשדה, אבל הלקט יוכל להניח שם ומעולם לא הי' לב"הב רשות ליטול הנמצא בחורי נמלים ולא נקרא מוחזק כנ"ל, עוד מביא בשם מהרא"ם דלא אמרינן ס"ד להקל או ס"ס לכתחילה ופלא עי' בפנים

סימן י"ד מי שנתנו לו טלית בב"הכנס להתעטף ובירך וקודם עטיפה בא השמש וחטף ממנו ונתן לו טלית אחר אם צריך לברך עליו, בענין זה עי' מחבר בסי' ח' פסק אם כיון בברכה על כמה בגדים לא יברך אלא ברכה אחת ורמ"א כתב אם פשט הראשון קודם שלבש השני צריך לחזור ולברך, ומג"א הקשה מ"ש משחיטה שא"צ לברך אם הי' בדעתו מתחלה ע"ש ואח"כ פסק המחבר אם פשט טליתו אפי' הי' דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך ורמ"א כתב אם נשאר עליו טלית קטן אין צריך לברך, והקשה המג"א מ"ש בסי' כה פסק דאין לברך ע"ש, ונראה עפ"י מרדכי מובא במג"א בסי' י"ג סק"ח, דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית, אלא מ"ע להטיל בו ציצית וכיון שאינו יכול להטיל בו ציצית בשבת אינו עובר עכ"ל, א"כ יש הבדל גדול בין ציצית לשארי מצוות, בכל מצות הוא בר חיוב נקרא שאסור לאכול בלא שחיטה ומצוה לישב בסוכה ולהניח תפילין, א"כ גם ששחט העוף או הלך מסוכה והסיר התפילין, בכל זאת לא נסתלק מגופו המצוה שלא יהי' בר חיוב, ע"כ מהני ברכה אחת אם כיון מתחלה, משא"כ בציצית כי לא נקרא בר חיוב כי אין איסור להתלבש טלית בלא ציצית, רק אח"כ אם נתלבש בבגד של ד' כנפות בא עליו החיוב לעשות בו ציצית, וכיון שפשט הטלית מעליו נסתלק ממצוה ולא נקרא בר חיוב ולא מהני עוד הברכה שעשה ותחילה, אבל אם נשאר עליו טלית קטן, א"כ בר חיוב נקרא כי אם נפסל אחת חיוב לעשות בו ציצית ע"כ פסק רמ"א שאז לא צריך לברך ודו"ק כי ישר ב"ה עי' מחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ב':