מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) צח

לומר דגרים אינן ערבין עלינו אלא הוה דומיא דטף ונשים שאנו חייבים עליהם והם אינם חייבות עלינו דאין בידם ספק למחות ע"ש, ועי' ברכ"י קכ"ד שמאריך בו רק שמחויבים לשמור ולקיים אבל לא ערבות ועי' סמא דחיי ג"כ, ובש"ע כ"ג מבואר גר יכול להיות שליח ציבור משמע גר ישנו בכלל ערבות שכבר התפלל בלחש וחזרת התפלה להוציא' רבים, פמג"ד בפתיחה אות כ"ט רמב"ן ב"ב דף פ"א יש שואלים היאך מוציאין גרים את רבים י"ח בב"המז שהרי לא נטלו חלק בארץ ומדרבנן נינהו וא"ת אין ה"נ שאין מוציאין א"כ כהנים נמי לא יוציאו אחרים ע"ש

סוג ה. סומא, מגילה י"ט וכו' הקשה תוס' מפסחים קט"ז דרב ששת ור"י אמרי אגדתא בליל פסחים ומוציאין אחרים משום דסברי מצה בז"הז דרבנן, וקשה היכי אתו אינהו דהוו תרי דרבנן דהא סומא פטור מלומר אגדה ומפקי אחרים דחייבים מדרבנן, וי"ל דסומא עדיף מקטן שהרי נתחייב כבר מדאוריי' משא"כ בקטן ובדף כ"ד מתני' סומא פורס את שמע, ר"י אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס, תוס' קשה ר"י דאמר בחובל פ"ז סומא פטור מכל מצות וא"כ בסומא אפי' ראה מאורות ונסתם כמי, וי"ל הא דפטר התם מ"הת אבל אדרבנן חייב שלא יהי' כעכו"ם וכו' ואע"ג דפירש לעיל דקטן דאית תרי דרבנן שהוא קטן ופריסת שמע דלא הוי אלא מדרבנן אין יכול להוציא אחרים גדולים דליכא אלא חד דרבנן אפ"ה סומא שיש בו תרי דרבנן מוציא שפיר אחרים דכיון שהוא גדול ובר דעת עדיף טפי מקטן, ולא זכיתי להבין דברי מורי הגאון ז"ל בכ"ס כ"ט, ק"ל מש"ס פסחים דמקשה מר"ש ור"י ומתרץ מצה בזה"ז דרבנן, ולשיטתו של רא"ש גם אם מחויב מדאוריי' שפיר הוציאם מכח ערבות וצ"ע טובא עכ"ל, בער אנכי להבין אם יש בסומא ערבות, אם פטור מכל התורה האיך חייב בקבלת ערבות מואב, גדולה מזה הקשה הט"א האיך חייב מדרבנן כיון שפטור מלאו לא תסור ע"ב

מרדכי פ"ב דמגילה נשאל להר' טוביא מווינא איך סגיא נהור פוטר בנו ובני ביתו מקדוש והא לר"י דאמר סומא פטור מן המצות א"כ לא מיחייב אלא מדרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאוריי' והשיב דאשכחן דכותיה בקדוש גופיה דאמרי' מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על כוס ועדיין לא קדוש היום, ולרע"ק דאמר הלכתא לא הוי תוס' שבת מן התורה אפ"ה נפיק בההוא קדוש דמקדש מבע"י דאינו אלא אדרבנן על ידי קדוש דאורי' שיתחייב לאחר שתחשך, גם בנדון זה האי סגי נהור, י"ל שמוציא אחרי' המחויבים מדאוריי' אע"פ שאינו מחויב הוא אלא מדרבנן אע"ג גבי נשים פריך א"א דרבנן היכי אתי דרבנן ומפיק דאוריי', יש לומר שאני נשים דלא יבואו לידי חיוב לעולם אבל זה יכול לבא לידי חיוב דאוריי' אם נתפקח והואיל וכן יכול להוציא אחרים י"ח אע"פ שהוא מדרבנן והם מדאוריי' ע"ש, ומג"א רס"ז, ומהר"ם על סמ"ג בהלכות מגילה כתב ג"כ, סומא שראה מאורות בימיו אפשר לבא לידי חיוב דאוריי' אם יתפקחו עיניו אע"ג דחיובו השתא מדרבנן פורס על שמע ומוציא רבים דמיחייבי מדאוריי' ע"ש, ועי' שך יו"ד סי' א' ס"ק לו מביא אור זרוע סובר דסומא שלא ראה מאורות כל ימיו פסול השחיטה ומתקשה בו מה חילק ע"ש, ונראה הנב"י ח"ב או"ח סי' א' הקשה מדוע שחיטת קטן כשר ולא אמרי' לאו בר זביחה כונו שפסול בתפילין דלא בר קשירה, ותי' יען שאסור להאכיל לו נבילות ע"ש, וחידש שלא הביא הש"ך ס"ק כ"ז שמשיג על הלבוש בזה, והנה בסומא חקר פמג"ד בפתיחה אם חייב בל"ת שפטור רק מעשה, ועי' עין זוכר מערכת ס' שמאריך בו שפטור אפי' מל"ת, וקצת ראיה מלשון תוס' שלא יהי' כעכו"ם ודו"ק, א"כ קשה למה כשר לשחוט כי אינה בר זביחה, וצ"ל כמרדכי הנ"ל שיוכל להתפקח ויהי' בר זביחה, אולם מי שנולד מבטן סובר אור זרוע אין דרך להתפקח רק מי שראה מאורות מימיו יש דרך להתפקח ע"כ שחיטתו פסולה ודו"ק, קצת לכאורה ראיה שסומא חייב בל"ת דא"לכ האיך חייב אדרבנן כקושי' ט"א אם אינו חייב בלאו דלא תסור, ונב"י ח"ב או"ח סי' קי"ב מביא סתירת תוס' קידושין דף ל"א משמע דסומא פטור ממצות אף מדרבנן וב"ק דף פ"ז משמע מתוס' שחייב מדרבנן ע"ש, ומנחת חינך סי' ב' מביא ספר המכריע שסומא פטור מל"ת, ומחדש שסומא חייב אותן המצות שבן נח מוזהרין, נהי דלא נתקדש בהר סיני אבל לא נפיק מקדושת ב"נ, ובן כח פשיטא דחייב סומא דליכא גביה קרא לפטור ע"ש ועי' במנ"ח סי' כ' אם סומא חייב על בל יראה, ובסי' כ"ו כתב גם דסומא חייב במצות שב"כ מוזהרין אבל לענין שבת לא שייך שחייב אם שבת כישראל ע"ש ומחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ל"ו הקשה מחולין דף צ"ו איך סומא מותר באשתו אם פטור גם מל"ת ע"ש שמחדש ג"כ ששבע מצות ב"כ חייב ודלמא בועל ערוה או שסובר כרבנן דר"י. בענין סומא יש לחקור אם יכול לקדש אשה ואם הוא בר קנין ועי' פמ"גד בפתיחה כוללות אם משלח לקדש אשה שליח שהוא סומא ודו"ק

סוג ו. ממזר, מרדכי סוף הלכות תפילין כתב תניא במס' ס"ת שכתב גר וממזר פסול ורבינו שמחה כתב דלא גרסינן ממזר משום דקתני התם [מ"ס פ"א] זה הכלל כל המוציא רבים י"ח כותבו וממזר מוציא רבים י"ח, ואינו יודע מניין לו שמוציא רבים י"ח ממ"ס נילף שאין מוציא או מד"ת או מדרבנן ועי' ש"ך רפ"א, ויד שאול מביא תוספתא פ"ב דמגילה דממזר ופצוע דכה חייבין במגילה ומוציאין רבים י"ח, ועי' מג"א סי' ל"ט, ופמג"ד בפתיחה אות ל' כתב מה שכתב המרדכי דאין ממזר מוציא רבים י"ח י"ל דמיירי שכבר יצא י"ח וערבות לא שייך כ"א בכשירי קהל לא בפסולים אבל אם הוא לא יצא אפשר דמוציא אחרים בלא טעמא דערבות דשלוחו של אדם כמותו עכ"ל א"כ לא קשה ותוספתא

סוג ז. כהנים, בתשובת שאלת בנימין כתב לכאורה רש"י בר"ה מפרש הטעם בכל ברכות שיצא מוציא משום ערבות, א"כ למה צריך לפרש בשב"ש מטעם דמחויב דרבנן מחויב בדבר שמוציא אפי' דאוריי' ת"ל דטעם בשביל ערבות [לא הבנתי אולי בעבור מלכה] אבל בכהנים אין ערבות ועי' צלח, וינאי כהן הוי, א"כ ל"ש ערבות ע"כ הוכרח רש"י לפרש מטעם כל שמחויב מדרבנן חייב בדבר קרי' בו ע"ש, מהנ"ל משמע אפי' במצות שנוהג גם בישראל וכהנים בשוה אין ערבות, ובל"ס גם בעבד לא שייך ערבות ועי' רשב"א שהקשה למה מבעי נשים אם ב"המז דאוריי' ולא עבדים ועי' צל"ח, והנה רשות יוכל להוציא דרבנן תוס' ר"ה ל"ג ועי' ט"א מגילה כו', ואם אונן יכול להוציא אחרים עי' פמג"ד ח"ב אות כ"ט

סימן י"ג מביא רא"ם שלא אמרינן ס"ס בתרי גופים, וכ"ל רא"ם על הסמג דף רע"ד ע"ב, טומטום אינו מוציא את אינו ואין כאן ס"ס ספק זכר ספק נקיבה