מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) ק

סימן ט"ו הקשה אמאי ברכה ראשונה דאבות פותחת בברוך כיון דסמוכה לחברתה שצריך לסמוך גאולה לתפילה, ועי' בפנים, ול"נ כמ"שכ מג"א סי' מ"ז סי' ק"ד שברכת הבדלה אינה סמוכות כי נוכל לומר כל אחת בפני עצמה ע"ש, וכן במנחה ובמעריב אינה סמוכה ולא פלוג, ואעתיק תשובת רמב"ן שמביא, נ"ל כלל גדול מסור בידינו שכל ברכה שמן הדין היא לפתוח בברוך ואם לא פתחו מחמת סמיכות אם היא נאמרה לעתים בפני עצמה בלא סמיכות לעולם היא פותחת בברוך אפי' בזמן שהיא בא בסמיכות כדי שלא תהא כחוכא לפעמים פותחות ופעמים אינה פותחת ולפיכך ברכת אשר ברא בברכת חתנים ע"ש

וכ"ל אבודרהם שמרמיז עליו בפנים, ולאחר שקורא גולל הספר ומברך ברוך אתה ה' אשר נתן לכו תורת אמת, וא"ת ברכה זו למה פותחת בברוך והלא סמוכה היא לברכה שלפני התורה כמו אמת ויציב ויראו עינינו דאמרי' בהו דפסוקים לא הוו הפסק, וי"ל דכי אמרי' פסוקים לא הוו הפסק, ה"מ פסוקים הקבועים תמיד כגון פסוקים שיש בין השכבינו ליראו עיננו, אבל בקריאת התורה הוו הפסק, כיון שאינם קבועים תמיד, וכן תפרש ברכה שלאחר ההפטורה, אי נמי משום דבימיהם לא היו מברכין אלא ראשון ואחרון, הילכך צריך האחרון לפתוח בברוך, אי נמי כיון שהיא אחר הקריאה בספר כראה שהיא תחלת המעשה, ולהאי טעמא ניחא כמי ברכה שלאחר קריאת המגילה עכ"ל עי' ראש פסחי' דף ק'

סימן ט"ז חקר המחבר ז"ל. א אם באכילת מצה ובסוכה ופסח צריך לאכול תוך כד"אפ ולא מצא גילוי רק בפסחים קי"ד גבי מרור. ב באכילת קדשים שיאכלו הכהנים שיתכפרו הבעלים אם צריך תוך כד"אפ. ג בסעודת שבת וי"וט ג"כ ד אם מחויב בה"מז באכל ביותר בכ"אפ. ה אם נשבע שיאכל ככר זה אם קיים שבועתו ביותר בכ"אפ ועי' בפנים, לכאורה יש גילוי מירושלמי מובא בתוס' קידושין דף ל"ח שעשה דמצה ידחה חדש ואם יוצא במצוה יותר בכד"אפ גם אם עשה לפני הדיבור אינה דוחה ל"ת לאחר הדיבור קשה שהי' לאכול יותר מכד"אפ ואין כאן לאו, וכן מירושלמי מובא בתוס' שבועות דף כ"ד שבועה שלא יאכל מצה בליל פסח ואכל פטור כי לא חל השבועה, ואם יוצא במצוה יותר בכדי א"פ שפיר חל השבועה, ועי' שעה"מ ביס"ת שמביא ראיות הנ"ל על חקירת מ"למ אם יוצא במצוה שלא כד"הנ ועי' כ"ס סי' צ"ו, ואולי נוכל לומר אחשביה כיון לענין מצוה נחשב כאכילה גם לענין לאו חשוב, ועי' ברכות מט א"כ בר שמואל טעה ולא הזכיר ר"ח בתפילה מחזירין אותו בבה"מז אין מחזירין אותו, תפלה דחובה הי' מחזירין אותו, בה"מז דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו אלא מעתה שבתות וי"וט דלא סגי דלא אכיל ה"נ דאי טעי הדר ע"ש והקשה תוס' מסוכה דף כ"ז סברי רבנן אי בעי אכיל חוץ מלילה הראשונה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות, וי"ל שאינו צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה אבל בשביל יו"ט צריך לאכול, וא"ת מנ"פמ אם צריך לאכול בשביל יו"ט או בשביל סוכה, ותי' בירדו גשמים ע"ש ור"אש, ור"ן בסוכה תי' בעבור יו"ט הי' אוכל עד כביצה אכילת ארעי חוץ לסוכה ע"כ גמרי' ט"ו ט"ו שצריך לאכול בסוכה וכיון שקבעו חובה לאכול בסוכה עשאו אכילת קבע אפי' בכזית ועי' כאן, וטור תרל"ט ומ"א סי' קפח מישב קושי' תוס' עם סברת ת"רי שכתבו ע"כ צריך לאכול בשבת פת, יען אין קידש אלא במקום סעודה, א"כ בי"וט של פסח וסוכה דחייובן מדאורי', מש"אכ שארי סעודת יו"ט רק מדרבנן משום קידש במקום סעודה ע"ש במח"השק, ומביא ר"ן שע"כ צריך בליל פסח בערב תאכל מצות כי בעבור יו"ט הי' יוצא במצה עשירה, ועי' מג"א קסח ס"ק ט"ז שהקשה על ב"י במצה עשירה אינה מברך בה"מז א"כ איך אמרי' דביו"ט לא סגי דלא אכיל פת ע"כ אם שכח יעלה ויבא צריך לחזור ולברך הא אי בעי אכול מצה עשירה ע"ש, ופמג"ד בסי' ק"פח כתב נסתפקתי מי שאין לו בשבת פת כ"א תבשיל מינ"מז אם לא הזכיר בברכה מעין שלש שבת אם חוזר, יען באין לו פת מחויב לאכול כזית תבשיל דגן ע"ש, וראיתי בשבילי דוד כתב ממ"גא קסח מוכח שאין צריך לחזור, דאיהו הקשה שם דיכול לאכול כיסנין ולא יצטרך לברך, ומה בכך ע"כפ יצטרך לברך מעין שלש ויצטרך לחזור כפי דעת פמ"גד, אע"כ פשוט דאין חוזר במעין שלש אף כ"הג ע"כל, ובמחכ"ת, לפי האמת שצריך לאכול פת בשבת כאמרו כי לא סגי כו' ורק שאין לו פת, והוא מחויב לקבוע סעודתו על פת כיסנין ונחשב לו כסעודת פת, ע"כ מסופק הפמג"ד בשלומא אם כבר אכל פת אז מבואר בסי' רח אם שכח לא צריך בברכה מעין שלש לחזור, אבל כיון שאין לו פת, נחשב סעודת כיסנין לסעודת שבת וצריך לחזור, אבל המ"גא הקשה לפי ב"י קשה על גמרא שאמרו אלא מעתה בשבת ויו"ט דלא סגי דלא אכיל דאי טעי חזר, ולפי ב"י אינה מוכרח דצריך לאכול בשבת ויו"ט פת, רק כיסנין ולא צריך סעודת שבת פת, ממילא בברכה מעין שלש לא צריך לחזור גם אם אכל פת לא צריך לחזור כיון דסגי דלא אכל פת ודו"ק

עי' מג"א ר"י שכתב אם אכל יותר בכדי א"פ לא צריך לברך בהמ"ז כי אין זה אכילה, ומביא ע"ת כתב שצריך לחלק בין אכילת יוהכ"פ להנאת גוף ופסק שצריך לברך ופמג"ד מכריע אם אכל עד ששבע חייב מה"ת אף שאכל מעט מעט ורק אם אכל כזית דמברך בה"מז ואכלת אז אמרי' ביותר מכא"פ אין מצטרף ע"ש, ועי' פמ"א ח"ב סי' כ"ז מובא בח"ס או"ח קכ"ז וכ"ס או"ח סי' צ"ו במצוה די בהכאת גרון אבל בבה"מז אכילה במעיו בעינן, נהי דבאכילה של אסורים חייב בכזית מצומצם עם של בין החניכים מ"מ בהמ"ז דכתיב ושבעת בעי שישבעו מעיו, וה"ה כל המצות דכתב ביה אכילה סגי בכזית מצומצם, ויש להביא ראיה מירושלמי תיתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש ואס"ד דאיסור חדש כבר עבר בהנאת גרון וידי מצוה לא יצא עד שיכנוס במעיו לא הוי בעידנא ע"ש בח"ס, א"כ מוכרח מה שאמרו, בשבת ויו"ט לא סגי דלא אכיל כו' שצריך לאכול תוך בדא"פ או שמוכרח שחייב בהמ"ז גם אם אכל יותר מכדי א"פ ומורי הג' ז"ל שם בכ"ס כתב בשבת ויו"ט בודאי הנאת מעיו בעינן כי עונג כתיב בשבת ושמחת ביו"ט, א"כ אם אין לו רק חצי זית לענין מצות פסח וסוכה יצא אם חזר והקיא בודאי חייב להקיא כדי לקיים המצוה אבל לענין עונג יו"ט לא מהני אם חזר והקיא ואוכל, כי הכאות מעיו בעינן, ומיושב קושי' ר"ן למה צריך ט"ו ט"ו כדי שחייב בחצי כזית להקיא ולאכול, ועי' כ"ס באופן אחר ולא זכיתי להבין קושי' ר"ן לפי מרדכי שמובא במג"א רס"ז יוצא בקידש וה"ה בסעודה שאוכל בתוס' שבת ויו"ט ע"כ צריך בערב תאכל מצות, וט"ו ט"ו שדוקא בלילה צריך לאכול מצה וכן בסוכה, ב"ה מצאתי שזכיתי לכווין לכ"ס סי' ס"ז: