מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) צד

גברא אחזקתיה ועם היות שנראה מדאמרי הריב"ש סי' קצ"ה שספק נדוי דאוריי' וכמ"ש הראנ"ח ח"ב סי' ע"ה מ"מ נראה ברור דהיינו דוקא לענין שלא לעבור על הדבר ולהכנס בס' נדוי אבל בס' אם בר נידוי הוא אם לאו אין מנדין אותו אמנם עדין יש לדון בנ"ד דמדברי השאלה מבואר שההסכמה היתה שהעובר יהיה מנודה ומוחרם והחכ' המרביץ תורה בא לנהוג בהם מנהג נדוי וכיון שכן אית לן למימר שמן הספק יש לנהוג בהם מנהג נדוי כיון דלדעת הרי"ף ז"ל וסיעתו טענת שוגג הייתי לא מגנייא ולא מצלא וכבר כתבנו לעיל שזהו טעמו של הרשד"ם בסי' קי"ח שכתב דמי שעבר על החרם ועל הסכמת הקהל הרי הוא מנודה ומוחרם ואינו נאמן לומ' שוגג הייתי הפך מה שתפס בסי' רי"ג ופ"א וכמו שזכרנו לעיל אמנם על כל אלה דברי הרב מהרשד"ם קשים בעצמן דכיון דהדברי' הנוהגים במנודה מדרבנן נינהו דמטעם זה פסקו רבוותא לקולא בהני בעיי דפרק אלו מגלחין וכמו שנתבאר לעיל א"כ כל שנסתפק לן אם הוא מנודה אם לאו מספיקא לא נהגינן ביה מנהג נדוי וכמ"ש מהרי"ק ז"ל שורש כ"ה בנדון שלו שהיא פלוגתא דרבוותא אם חל הנדוי אם לאו ונסתייע מדברי הרי"ף שפסק לקולא בהני בעיי דפרק אלו מגלחין ע"ש והרב מהראנ"ח ח"ב סי' ע"ה כתב בשם מהר"ק ומהר"ם מפדואה שעיקר הנדוי מדרבנן וספקו להקל אפילו לענין להקל בדבר שקבל הנדוי עליו שלא לקיימו ע"ש אשר על כן נראה ודאי שלא החמיר הרב הרשד"ם באותו הנדון אלא מפני שהיה תופס אותו למזיד גמור מהטעמים שכתב איהו ז"ל שם שאין דרך בני הקהל לתת רשות לעבור על ההסכמה ומה גם שהתנו בהסכמה שאפי' א' יוכל למחות ועוד שהתרו בו בשעת מעשה ככתוב בדברי קדשו אבל בלאו הכי כל שהיה מקום לתלות בו שום שוגג מודה הרב ז"ל שהוא נאמן להקל מעליו עונש הנדוי וכמ"ש בתשובות אחרות

באופן דבנדון דידן שטוענין שלא ידעו תוקף ההסכמה אם הוא באפשר שהיה כן הגם שיהיה באפשר רחוק נאמנים הם על עצמם לשלא נחזיק אותם בחזקת מנודים והם יחושו על עצמן כי תוכן לבות ה' ואם ערמה בפיהם חל עליה' החרם והנדוי ותהי עונותם על עצמותם וטוב להם שיתודו את עונם ויקבלו עונשם ושב ורפא להם בלשון חכמים מרפא זהו מה שעלתה במצודתי וחתמתי שמי הצעיר אליה אלפאנדארי

תם ונשלם. שבח לאל בורא עולם

שלא להניח הנייר חלק אעתיק כאן מרגליות שמצאתי בענין חזקה שמביא השער דתורה ח"ב כלל ב' פרט ב' בשם ברוך טעם וחנני השי"ת בזה פרפרת אחת

הבדה"ב בסי' צ"ב מביא רי"ו כתב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור וחלב מותר אם יש בחלב ס' לבטל הנפלט מהבשר אע"פ שאין בו לבטל כל הכזית עכ"ל ואין דברים נכונים מדאמרי' בכולי משערין דאי במאי דנפיק מיניה מי ידעינן כמה נפק מינה ע"ש ונראה לישב ואקדים הסוגי' בדף צ"ז איבעי לן כי משערינן בדידיה או במאי דנפק מיניה, פשיטא דבדידיה משערי' דאי במה דנפק מינה מנא ידעינן, אלא מעתה נפל לקדירה אחרת לא יאסר, כיון דאר"י וכחל עצמו אסור שוי' רבנן כחתיכה דנבילה, ותוס' מבאר לפי שמתחילת בישולו קודם שיצא החלב לגמרי נאסר החלב שבכחל מפני טעם הבשר שבו הילכך אף לאחר שנגמר בישולו שכבר יצא כולו תו לא לישתרי ע"ב, ובד"ה אלא מעתה נפל לקדירה אחרת לא יאסר, הקשה תוס' דלמא הא דמשערינן בכולו משום דמספקא לן אי נפק כולו ולכך נפל לקדירה אחרת אוסר משום דלמא לא נפיק כוליה ע"ש ונראה ע"פי ברוך טעם, עי' ש"ך בסי' צ"ח הקשה למה עכו"ם נאמן במסל"ת לומר שאין בו טעם איסור הא אין מסל"ת נאמן באסור דאורי', ולדעת הרבה פוסקים טע"כ דאוריי' ותמה הפלתי שאפי' להסוברים טע"כ לאו דאוריי' ג"כ קשה הא בבשר בחלב לכ"ע דאוריי', ותי' הברוך טעם דבלא"ה קשה כיון שיש בו ספק אם יש בו טעם איסור נוקי התבשיל על חזקת היתר, וצריך לומר משום דיש לאיסור ג"כ חזקת איסור, וכל זה שייך בשאר איסורין, אבל בשר וחלב דכל אחד בפני עצמו מותר וע"י תערובתן נאסרו ליכא חזקת איסור דאם לא נתן טעם לא התחיל להיות נאסר שפיר מוקמי' התבשיל מן התורה בחזקת היתר, רק חכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה כזו כיון דעכ"פ נעשה ריעותא ובאיסור דרבנן נאמן מסל"ת לכן דק הש"ך והקשה על שאר איסורין דבכה"ג מן התורה אסור כיון דליכא חזקת היתר עכ"ל, א"כ מיושב קושי' תוס' כי בכולי' משערינן מחמת ספק א"א דנוקמי הקדירה בחזקת היתר בע"כ כודאי שפולט הכל, א"כ שפיר הקשה א"כ נפל לקדירה אחרת לא יאסר, ומשני שחכמים שויה כחתיכת נבילה כמו שכתבו יען שמתחילה נאסרה, א"כ יש ג"כ חזקת איסור ומשערי' בכוליה מחמת ספק כקושי' תוס' באמת, אבל רי"ו כתב כזית בשר שנפל ויש כאן חזקת היתר שפיר פסק דמשערינן במה דנפק ודו"ק, ומיושב ג"כ קושי' תוס' חולין קי"ו שאסרו גבינות של עכו"ם מפני שמעמידין בקיבת נבילה, והקשה תוס' אפי' כשרה נמי ע"ש, ובהנ"ל מיושב כיון שספק אם נתן העור טעם אוקמי אחזקת היתר, אבל בעור נבילה יש ג"כ חזקת איסור, ועי' רדב"ז ח"ר סי' רצ"ז שרק בודאי איסור אמרי' בכוליה משערינן ולא בספק ומובן, ומיושב קושי' ב"י צ"ג בקדירה של בשר שנתבשל חלב שמשערין במה דנפק ע"ש בזה מובן מה שכתבו הפוסקים עי' מג"א תנא ס"ק מ' בהיתר משערינן במה דנפיק ע"ש יען שאמרינן אוקמי אחזקה כמובן, וח"י שם הקשה מה חילק בין היתר לאיסור גם בתוחב כף של בשר אמרי' בכולי' משערי' ע"ש ונראה גם לישב קושי' תוס' חולין צ"ז קדירה שבשל בשר כו' מאן טעים ליה, ולמה לא הקשה מטפת חלב שנפלה מאן טעם ע"ש, ונראה בקדירה גם אם יש ס' אבל הקדירה נשאר' אסורה אפי' בכלי שטף, עי' ב"י צ"ג כי אין זה הגעלה טוב, א"כ הבלועה של בשר בקדירה נעשה נבילה, ויוצא לאט לאט ויש ג"כ חזקת איסור נגד חזקת היתר ע"כ מאן טעם ליה כי אין הגוי נאמן אבל בטפת של חלב יש חזקת היתר ונאמן עכו"ם וכן בתוחב כף ודו"ק, ומיושב גם קושי' הפלתי בסי' צ"ב שהקשה על רב שאמר כזית בשר שנפלה לתוך יורה של חלב אסור למה לא מהני טעימת קפילא ע"ש, ואולי באופן זה שקרוב לודאי שבלעה מחלב אין עכו"ם נאמן: