מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) צג

המעיין בדבריו שם ושם גלה אזנינו שמהראנ"ח ג"כ עמד ע"ד מהררי"א ז"ל בזה וכעת אין ספרו מצוי בידי אמנם בדברי מהרח"ש ובדרכו שדרך ליישב דברי מהרר"י הוה לי למשדי נרגא ואמרתי לא אזכרנו וען כי לענין דינא אשר אותה אנחנו מבקשים הכל הולך למקום אחד ובין לדידיה ובן לדידי סלקא בידן דמודה הרב מהררי"א ז"ל דבעלמא ליכא שום הפרש בין שוגג לשוגג ואפי' שגג בדבר שראוי להסתפק שוגג גמור הוי. את זו ראיתי ונתון אל לבי לכתוב על פניני אמרי מעכ"ת הי"א מעטי הכמות ורבי האיכות והנה אמת כי לאיש כמוהו היה ראוי להעמיק על הענין ביתר שאת ולחפש חיפוש מחיפוש אבל מה אעשה שחברי רב"ו עלי רבו כמו רבו ומה אומר ומה אדבר הלא בקרבנו מעכ"ת ה"י הוא יושב גם את הכל ידע והאלקי' בשמים עדי וסהדי במרומי' כי חזקו עלי דבריה' עד כי לבי רחק ממני ואני כותב בספר בדיו זה המעט אשר לפני ואהי חושש בעצמי שלא אכתוב דבר והפכו בהעלם אחד ברוב צערי ושיחי וזאת היתה נסיבה להיו' דברי מעטים ויארכו הימים כי לא הייתי מספיק לכתוב שתי שורות בשבוע א' והיא ע"י הדחק שדחקתי את עצמי הרבה יותר מדאי למצוא שעת רצון שאוכל להבין הבנה צוריית במה שלפני

וכאן שפילנא לסיפא דמלתא מה שנוגע לעיקר הדין לנדון שלפנינו וכבר כתב מעכ"ת הי"א בסיומא דמלתיה וז"ל אך לענין דינא דכ"ד נלע"ד שמתוך כל זה למדנו דיכולין אנשי העיר להפטר מתוקף ההסכמ' בטענת לא ידענו או שכחנו כשלא היה קרוב כ"כ עשיית ההסכמ' וכמ"ש הר"ן הביאו הב"י סי' צ"ג לענין שבוע' י"ש והם יחושו בינם לבין קונם אם לעקל או לעקלתון אך בדיני אדם מיפטרי בטענה זו זהו ת"ד מעכ"ת הי"א והוצרכתי להעתיקם אגב דחביבין עלי דברי דודי' דברי' המצודקים חקים ישרים ותורות אמת מהם יצא תורה שלמה עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. והנה מ"ש שיכולין להפטר בטענת לא ידענו או שכחנו כן מתבאר מעובדא דהנהו רבוראי אליבא דרב הונא ורובא דרבוותא דפסקי כותיה וכמ"ש הרמב"ם פי"ב מהל' עדות שאם ראוהו עושה מלאכה בשבת או ביו"ט צריכין להודיעו שהיום שבת כו' כדי שיפסל דשמא שוכח הוא וכתב שם מרן בכ"מ דמהך עובדא דהנהו קבוראי שמעי' דכל היכ' דאיכא למיתלי דלמא לא ידעו שהיה אסור לא מפסלי גם הריב"ש גדול האחרונים כתב בסי' תי"ג דכל שאפשר שטעה העובר בדבר אינו נפסל ואפי' יהיה הטעות מבואר נגלה כדאמ' בהנהו קבוראי ועוד הביא מדברי הרמב"ם שזכרנו ע"ש וכבר ביררנו לעיל שכל שאינו נפסל מוכרח הוא שאין מנדין אותו אין צורך להכפיל הדברים גם בסי' י"א כתב על אותם האנוסים שנשארו בארצות השמד והיו יכולים להמלט על נפשם אלא שהם חוששין על בניהם דלפי האמת חייבום הם להציל את עצמן אף אם יעזבו שם את בניהם ועליהם ועל כיוצא בהם כתב הרמב"ם שהן קרובין למזידין ועכ"ז אינם נפסלין מפני שאינם חושבין לעשות עבירה ודמיא להנהו קבוראי ע"ש גם כבר כתבנו מ"ש הר"ן בפרק כל הנשבעין גבי חשוד על השבועה שהק' הרשב"א דשבוע' העדות מאן מוכח דעבר עליה במזיד דאי התרו ביה דלמ' אשתלי ואי במודה שהזיד אין אדם משי' עצמו רשע והניח הדבר בצ"ע הרי מבואר שתופס הרשב"א שאפי' התרו בו והוא מודה שהזיד תלינן שהוא שוכח ועם היות שהוא ז"ל בתשו' תפס שאינו נאמן להכשיר את עצמו בטענת שוכח ושוגג כבר ביררנו בבירור שלם מדברי עצמו שלא אמרה אלא לשבועה ולעדות ממון דוקא אבל לשאר עדיות או להענישו ודאי מוקמינן ליה אחזקתיה בטענה כל דהו גם מדברי הר"ן שכתב שם ולדידי לא קשיא דכל שהיה העדות קרוב כל כך דא"א לתלו' בו שכחה לא אמרי' אשתלי מבואר נגלה הוא דכל שאפשר לתלות בו שכחה אפי' על צד הרחוק אמרי' אשתלי ולא מפסיל גם מדברי התוספו' ר"פ שבועת הפקדון שכתבו דבעיא דהזיד בשבועת הפקדון לא שייכא בשבועת העדות משום דא"א לידע לעולם אם הם מזידים שיכולין לומר שכחנו כר' מתבאר דבטענה זו דיינינן להו לעולם כשוגגים ולא מענישינן להו בשום עונש זולת לענין שנעשה חשוד על השבועה וכדעת הרשב"א והרא"ש בפ' שבועת העדות כתב וכל הני פטורין דמתניתי' פטור אף מקרבן שבועת ביטוי ומיהו מלקות וחייב משום שנשבע לשקר ואע"ג דלא שייך מלקות בשבועת העדות דלא שייך בה התראה דשמא שכחו העדות מ"מ עונש איכא עכ"ל. והנראה ודאי דה"ק עונש איכא אי מזיד גמור וקמי שמיא גליא להענישו אבל בדיני אדם ודאי אין להענישו שום עונש כיון דא"א לידע שהוא מזיד. גם מדברי מהרי"ק שרש י"ז מתבאר דמהדרי' להעמיד כל אדם בחזק' כשרות ולא פסלי' ליה הגם שאין רגלים לדבר ע"ש גם ה' ב' משאת בנימין סי' נ"א העלה דהגם שהוא מתנצל במידי דלא טעו אינשי אפ"ה אין פוסלין אותו ע"ש. גם כבר כתבנו דברי הרשד"ם והמבי"ט שהעלו שכל שיש קצ' טענה להנצל אפי בדרך אולי אין מענישין אותו גם מהרח"ש סי' י"ח העלה דאפילו בספק שוגג אין בידינו לנדות כל שיש לתלות בצד שוגג ובמ"ש ג"כ הראנ"ח והדבר בעינו פשוט עכ"ד. האמנם דעדין יש מקום להסתפק דהא תינח לרב הונא בההיא עובד' דקבוראי ולרבוותא דפסקי כותיה דלא שמתי' אלא מזיד ודאי אבל באפשר לאצדודי ליה בשוגג אפי' על צד הרחוק לא שמתי' ליה אמנם לרב פפא ומאן דפסקי כותיה דהיינו הרי"ף והעיטור ורי"ו דשמתינהו להנהו קבוראי אע"ג דהוה אפש' למתלי דסברי מצוה קא עבדי סלקא בידן דליכא למפטריה ליה מעונש אלא בדידיע בודאי שהוא שוגג אבל על הסתם מנדינן ליה הן אמת כי לפי דברי מהרח"ש סי' מ"ב נר' שר"ל שאף רי"ו לא קאמר דקוברי המת בי"ט פסולין אלא בדשמתינהו כבר ועברו ושנו אבל בפעם הא' לא נפסלו וכבר ראיתי להרב כנה"ג ח"מ סי' ל"ד הגהת ב"י אות י"ב שכ"כ בשם הרב ז"ל ולי לע"ד הדברים תמוהים דמאחר שרי"ו כותב קוברי מת ביום טוב ראשון פסולין היכן כתיבא והיכן רמיזא דשמתינהו ושנו ועוד דבספר אדם וחוה בכ"ד ח"א כתב והקוברים מת בי"ט אע"פ שסוברים שעושין מצוה מנדין אותם ואם פסולים לעדות כתבתי בס' מישרים עכ"ל אשר מבואר דבפעם הראשונה שעשו מנדין אותם ומיפסלי לעדות אשר ע"כ נר' דלא כיון מהרח"ש אלא להאלים נדון שלו דודאי לן דסברי מצוה קא עבדי ולא הוי כההי' דהנהו קבוראי דמעיקרא הוי קרוב למזיד דמשמתין להו וחוזרין ושונין ואפי' בפעם הא' לא הוי אלא ספק שקול זהו הנרא' להלין בעד הרב ז"ל וסלקא בידן דלדעת הרי"ף והעיטור ורי"ו אפי' על הספק פוסלין ומנדין עד שיתברר שגגתו בודאי אמנם הנרא' באמת ובתמים דהגם שנתפות דלדעת הנך רבוותא ז"ל מנדין על ספק שוגג מ"מ כיון דרובא דרבוותא קמאי ובתראי תפסו במושלם גמור דאין מנדין ופוסלין על ספק שוגג עד שיודע שהוא מזיד בודאי אין בידינו לנדות לשום אדם ולהוציאו מחזקת כשרות שבו דלא יהא אלא ספק אוקי