מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) צב

עבריין על שבועתו ואינו בא אלא לסלק עצמו מעונש' שהרי בטענ' אנוס הכשירו הרשב"א גופיה וכמו שכבר ביארנו: אמנם ראיתי למהרי"ק שורש יז במי שנשבע לפרוע לחברו ליום נועד ועבד המועד ולא פרעו שכתב ז"ל ומ"מ לפסול הלוה לעדות ולשבועה אין נראה לע"ד מאחר שהיה סומך על הוראת המתיר ומסתמא אית לן לאוקומי בחזקת כשרות מק"ו דעדי רבית שפי' ר"י שהם כשרים משום דלא משמע להו לאו דלא תשימון אלא אלוה ומלוה ש"מ דמהדרי' להעמיד כל אדם בחזקת כשרות כ"ש הכא דאיכא רגלים לדבר שסמך על הוראת המורה אליו עכ"ל, והנראה ודאי דההיא דהרשב"א שכתב דאינו נאמן לומר שוגג הייתי להכשיר עצמו אינו ענין לדמהרי"ק ז"ל דשאני התם שהוא טוען שוגג ולית ליה שום הוכחה אבל בהא דמהרי"ק ז"ל דאיכא רגלים לדבר מודה הרשב"א דמוקמי' ליה בחזקת כשרות אמנם מדברי הגאון מהרי"ק נראה דאיכא סתירה לדמהרשד"ם שראובן העובר היה על סמך התר הפרנסים ואפ"ה כתב דאינו נאמן ברם נר' באמת דשאני ההיא דה' מהרשד"ם דלא היה רגלים לדבר שסמך על התר הפרנסי' בהיות שהיה מפורסם שאין כח אפילו לרוב הקהל להתיר כל שאחד יהיה מוחה וכמו שכבר תקע יסודו מהרשד"ם על זה ע"ש

אך הדבר הקשה מדברי הבעת"ה סי' ריו בנושא מנקת חברו בתשלום כ"ד חדש אך לא היו ב' שנים מחמת שהיתה שנה מעוברת ועל זה הביא הרב ז"ל פלוגתא דמהר"ם עם הגהת מיימון דלמהר"ם בעי ב' שני' ולהג' מי' סגי בכ"ד חדשים והמנהג כדברי מהר"ם ועל זה הביא תשובה מא"ז שכתב דהא דשמתינן לגרש היינו דוקא שקדש או נשא במזיד אבל אם שגג שהיה סבור שאינה מנקת או ע"ה שאינו יודע שמנקת חברו אסורה לא שמתינן ליה לגרש ואיכא תקנה בהפרש בלא גט וע"ז כתב הרב ז"ל ז"ל אמנם נרא' דאין להתי' שוגג כה"ג אלא דוקא שוגג דודאי לא ידע שהיא מניקה או אם הוא ע"ה כ"כ שאינו יודע כלל מן האיסור כה"ג חשיב כשוגג לגמרי אבל מאן דידע שפיר דמניקה אסורה אלא שטועה בטעם וסברא כההיא דחדש העיבור שהוא חילוק הראוי להסתפק בו מבחוץ ודאי לאו שוגג מיקרי לענין זה דלא צריך להפריש בגט ונרא' ראיה לדבר מהא דאמרי' בפ' החולץ דף ל"ז דקא מבעי ליה אי עבדינן תקנתא לכהן הנושא מנקת או לא ויצטרך גם הוא להוציא בגט ומסיק דלא עבדינן תקנתא משום דלית לן תנא כלל למסמך עלוי משמע אי הוה לן תנא דסבר דלא בעי גט אפי' אי לאו הלכתא כותיה לענין כהן הוה סמכינן עילויה והשתא היכי דמי אי במזיד גמור דידע דאסרו רבנן ועבר ונשא אמאי עבדינן ליה תקנתא וכי עבדינן תקנתא לעברייני לפסוק לו דלא כהלכתא ואי איירי בשוגג גמור א"כ תקשי אההיא דא"ז דאפי' לישראל לא מצרכינן ליה לגרש אלא ע"כ איירי בשוגג כה"ג שטעה בדבר הלכ' בדבר שראוי להסתפק בו כדפרישית עכ"ל אשר מבואר בדבריו דדוקא בדידע לן שהוא שוגג גמור הוא דלא קנסינן ליה אבל אי איכא צד ספק שמא אינו שוגג קנסינן ליה והיינו טעמא דבדבר שראוי להסתפק בו לאו שוגג הוא דהו"ל למשאל אע"ג דאפשר שסמך על דעתו דלאו איסורא הוא כדאשכחן בנדון דידיה גופיה דאיכ' הגמ"י שתופסין במושלם דדי בכ"ד חדש ואם נאמר שאותו שנשא תפס בדעתו כדברי הגמ"י קרוב הוא מאד ואפ"ה קאמר דלאו שוגג מקרי כה"ג ותימה הוא איך נעלם ממנו ההוא עובדא דקבוראי דמבואר משם דכל שאפשר לתלות שהוא שוגג הגם שהוא בדרך רחוק תלינן ולא קנסינן ליה וכמ"ש הרמב"ם וכן הריב"ש ושאר רבוואתא ז"ל כאשר כבר זכרנו דבריהם מריש ועד כאן וכמו שכבר תמה מעכ"ת ה"י ע"ד הרב בזה ככתוב בדברי קדשו

ועוד אני מוסיף להפליא על הרב ז"ל מסוגיא דהגוזל קמא דף צ"ה דמייתי לה הרב גופיה שם בתשובתו ומסקינן התם דר"מ במזיד קניס בשוגג לא קניס מדתניא לצבוע לו אדום וצבעו שחור כו' ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו דמי צמרו אין דמי צמרו ושבחו לא ואי ס"ל בשוגג נמי קניס דמי צמרו ושבחו בעי למיתבא ליה אלא ש"מ במזיד קניס בשוגג לא קניס ש"מ ופירש"י צבעו שוגג חשיב ליה דאיכא אינשי טובא דלא ידעי דאסור לשנות בדבור של בע"ה הא קמן דאע"ג דלא בריר לן שהוא שוגג בודאי דהא אינשי טובא נמי איכא דידעי דאסור לשנות אפ"ה חשבינן ליה שוגג ולא קנסינן ליה ועוד איכא לאתמוהי טובא לכאורה במה דאסיק שם הרב ז"ל בשלהי תשובתו דאפשר דמשום ה"נ לא מקלינן כאידך דא"ז דאם נשא בשוגג להתיר לו בהפרשה בעלמא דהיעלה על הדעת להעניש שוגג כמזיד כל דידיע לן שהוא שוגג גמור אמנם אם באנו לידי מדה זו לא על הרב ז"ל תלונתנו כי אם על תלמוד ערוך בההיא סוגיא דפרק הגוזל קמא דף צ"ה דאיבעיא לן התם אי קניס ר"מ במזיד דוקא או דלמא אפי' בשוגג כמי קניס ובעי למפשט דאף בשוגג קניס והשתא נחזי אנן איך יעלה על הדעת לקנוס אף על שוגג מאחר דבכל התורה כולה רחמנא פטריה לשוגג מעונש: אכן מבואר לע"ד דקנסא דרבנן שאני שהם החמירו בדבריהם יותר מבשל תורה ולכן יש מקומות שהם קנסו על השוגג כמו על המזיד ויש מקומות שלא קנסו אלא על המזיד דוקא והיינו דבעי תלמודא התם בפ' הגוזל קמא לענין קנסא דגזלן אי קנסוהו גם בשוגג או לא משו' דאיכ' מקומות הכי והכי ומ"ה אע"ג דמסקינן התם דלא קנסו אלא המזיד דוקא לא גמרינן מינה לשאר מקומות דאין לך בדברי חכמים אלא מה שפירשו הם בגזרתם כל חדא וחד' באתריה דאין לדמות גזרות חכמים זו לזו אם לא שדמוה אינהו גופייהו וכמ"ש הרד"ך בית ב' חדר ח' והוכיח הדבר מן הגמ' כמו שירא' העומד על דבריו ז"ל שם ושוב מצאתי בתוס' ר"פ כל הבשר דף ק"ד ד"ה ומנא תימרא דלא גזרינן שכתבו כן בהדיא ע"ש באופן דשפיר קאמר הבעת"ה דמאן דידע דמניקת אסורה אלא שטעה בחדש העיבור דלא חשי' שוגג ולא קשיא עליה ממאי דבעלמא כה"ג חשיב שוגג ואפילו מאי דבציר מיניה שהרי ראיתו בצדו אסוגיא דפ' החולץ וגזירה וקנסא דרבנן היא ואין לך אלא האמור בה כמו שביארנו וזה מבואר בלשון הרב ז"ל שכת' לאו שוגג מיקרי לענין זה הרי דלא נעלם מיניה דשוגג הוא אלא דלענין זה לא מיקרי שוגג והשתא ניחא ג"כ מ"ש הרב בסו' תשו' דאפשר דאפי' בשוגג לא מקילי' להתיר והיינו משו' דקנסא הוא ואפשר דבמקום זה קנסו אף על שוגג. וראיה לזה מההיא סוגיא דהחולץ דבעי אי קנסינן לכהן או עבדינן תקנתא ליה ובודאי דבשוגג עסקינן דאי במזיד לא עבדי' תקנתא וכמ"ש הרב ז"ל וש"מ דבישראל אפי' שוגג קנסינן וליתא לדהרב א"ז ז"ל זהו הנר' ברור לע"ד בכונת דברי ה' בעת"ה ז"ל

ואחרי כתבי זה ראיתי דברי מהרח"ש ז"ל בסי' י"א שרמז לן מר ה"י שעמד על דקדוקי הלשון שבדברי מהררי"א שבתשו' הלזו כאשר עמדנו אנחנו בע"ד אלא שהלך בדרך אחרת בטעם דברי מהררי"א כמו שירא'