מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) צא

התורה כולה אזלי' בתר רובא ולאפוקי ממונא לא אזלינן בתר רובא כדאיתא בר"פ המניח דף כ"ז וע"ש בתוס' שהקשו מה טעם דאפי' בדיני נפשות דחמירי אזליי' בתר רובא ע"ש ורובא וחזקה רובא עדיף וכיון דלא אזלינן בתר רובא לאפוקי ממונא כ"ש דלא אזלי' בתר חזקה דכשרות לאפוקי ממונא והטעם דאין מוסרין לו שבוע' אע"ג דהוי לאוקומי ממונא אפשר שהוא מן הטעם שכתב מהרימ"ט ז"ל משום דאפשר להפכו אשכנגדו וכדכתבי' לעיל משמיה ואפשר שהוא מן הטעם שכתב הרב בעל משאת בנימן במקו' הנז' משום דאיהו דאפסיד אנפשיה דחשיד מיהא הוי ע"ש: אך עדין קשה מתשו' הרשב"א גופי' סי' אלף יח במי שנשבע לפרוע לחברו לזמן פ' ועבר הזמן ולא פרעו דאפי' איכא עדים שלא האריכו כגון שלא זזה ידם מתוך ידו של מלוה אפ"ה אינו נפסל דדלמא אנוס היה ולא אתרמי ליה זוזי ותשובה זו הביאה מרן ב"י ז"ל שם סי' ל"ד מחודש לב ולמה בדנפק קלא עליה ובעבר ולא פרע וטוען שוגג הייתי פסיל ליה מחמת הספק וכאן מכשירו בטענת אונס וכבר ראיתי למר ניהו רבה דקשייתיה ליה מההיא תשו' הרשב"א שהביא מרן ב"י סי' ע"ה בשמעון שהוציא שטר על ראובן שחייב לו מנה וטען ראובן שהוא פרוע והא ראי' שלא כתב חוב זה במזכר' המס כשנשבע לתת מזכרת כל נכסיו לגבאי המס והשיב שהדין עם שמעון ואין ראיה ממה שלא כתבו במזכרת המס דשמא ושכחו עכ"ל ואהא קשיא ליה למר ה"י שהוא סותר את עצמו מאותה תשו' שכתב שאינו נאמן לומ' שוגג הייתי דהיינו שוכח כמבואר שם ולי לע"ד מהא ל"ק ולא מידי דבהך תשו' לא נחית הרשב"א לענין פיסול והכש' כי אם לענין גביית ממון השטר וכבר ביארנו דלא קאמר הרשב"א באידך תשו' דאינו נאמן להכשיר את עצמו אלא לענין שבועה אבל גברא גופיה חזי וכשר גמור דמספיק' לא מפקי' ליה מחזקתיה ומה"ט גופי' הוא דקאמר דלא מרעינן ליה לשטריה דדלמא שוכח הוא ברם מההיא תשו' שכתב דאינו נפסל משום די"ל דאנוס היה קשה ודאי דמ"ש שוגג דלא מהני ואנוס מהני ולא עוד אלא דבטענת שוגג אפי' איהו טעין לא משגחי' ביה ובטענת אנוס כר' מבואר בדברי הרשב"א דאפי' לא טעין איהו אנן טענינן ליה: וכבר ראיתי להרב בעל המפה סי' ל"ד ס"ה כשהעתיק דינו של הרשב"א שאינו נאמן לומר שוגג הייתי הוסיף משלו או אנוס כנראה שנתוספו במושלם דשוגג ואנוס שוים בדין זה הוסיף אנוס על דבריו ואחרי המחילה נראה דאשתמיט מיניה אותה תשו' דאלף יח כנז' וכבר השיגו בזה הש"ך ז"ל אמנם לא זכינו בדבריו לדע' מה הפרש יש בין שוגג לאנוס ואשר נלע"ד דטעם החילוק שבין שוגג לאנוס הוא דגבי שוגג הגם דשוגג הוא עבירה היא בידו (עיין בהריב"ש סי' קעא שכתב דיהונתן היה שוגג ואפ"ה היה עליו עונש כשאר שוגגין שבתורה) וחטא מיקרי דחטאים אלו השגגות והתור' חייבה קרבן עליו בדבר שזדונו כרת ולכן כל שאינו ידוע לנו בודאי שהוא שוגג מספיקא פסלינן ליה לשבועה ולעדות דהוצאת ממון מהטעמים שכתבנו וכן כמי בנפק עליה קלא כיון שבא לידי כך איתרע חזקתיה קצת אבל בטענ' אנוס אין בידו שמץ עבירה דאנוס רחמנא פטריה וכיון שכן מוקמי' ליה אחזקתיה לגמרי ולא מפסיל לשום דבר

ומאשר כתבנו נתבאר באר היטב דמההיא דהנהו קבוראי דהכשרינהו רב הונא ליכא שום תברא להרשב"א ז"ל דאה"נ דכל שאפשר לתלות בגברא שום טעות לא פסלינן ליה והרשב"א לא קאמר דאינו נאמן לו' שוגג הייתי אלא לענין שלא למסור לו שבועה וכן לענין עדות דהוצאת ממון מהטעמים שזכרנו אבל גברא גופיה כשר גמור הוא ומעתה ההיא דתוס' דר"פ שבועת הפקדון שהביא מעכ"ת ה"י אינה ענין כלל דודאי נאמנים לומר שכחנו והם כשרין גמורי' לכל עדיות שבתורה זולת לעדו' דהוצאת ממון וכ"ש שאין מלקין אותו מספק. אמנם הדבר הקשה ומה שראיתי להר"ן פ' כל הנשבעין דף מ"ה גבי מתני' דשכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות וא' שבועת הפקדון כו' שכתב ח"ל והקשה הרשב"א ז"ל שבועת העדות מאן מוכח דעבר עליה במזיד אפי' איכא עדים קרובין ללוה או למלוה דמתרו ביה דלמא אשתלי ולא מזיד הוא ואי במודה שהזיד דידע הוא ולא העיד אין אדם נאמן לשוויי נפשיה רשיעא והעלה דצ"ע עכ"ל. אשר מבואר דאינו נעשה חשוד על השבועה משום שעבר על שבועת העדות או על שבועת הפקדון כו' אלא בדידיע לן שעבד במזיד אבל כל שאפשר לומר שמא שוגג היה אינו נפסל כלל ומוסרין לו שבועה וזהו הפך גמור ממה שתפס בתשו' הנזכרות ועוד תמיהא לי טובא מ"ש בתשובה דאינו נאמן להכשיר עצמו בטענת שכחתי דא"כ אין לך חשוד אפי' בשבועת העדות דמשמע לא מיבעיא בשאר שבועות המוזכרים במשנה דחשוד דהיינו שבועת הפקדון כו' דלא משכחת בהו מזיד אלא אפילו בשבועת העדות לא משכחת בה מזיד דיכול הוא לטעון שכחתי וזו דבר שלא ניתן ליאמר דאדרבה כלפי לייא בשבועת הפקדון ודכוותה משכחת לה מזיד מש"כ בשבועת העדות כמ"ש איהו גופיה במה שהביא הר"ן בשמו כנז' וכמבואר בגמ' בהדיא בההיא בעי דהזיד בשבועת הפקדון כנז' אשר על כן הנר' לע"ד ברור דתיבת אפי' הכתובה בתשו' הרשב"א ט"ס היא וכצ"ל שא"כ אין לך חשוד בשבועת העדות והוא הקושיא עצמה שהקשה בחדושיו והצריכה עיון אלא ששם בחדושיו מחמ' שהיה תפוס במושלם שאין אדם נפסל כל שאפשר לתלות שהוא שוגג ולא ירד לחלק בין פיסול דשבוע' לשאר דברי' קשייתיה ליה דלא משכחת לה מזיד גמור בשבועת העדות שאפשר לומר ששכח ולא מצא תי' לקושייתו אמנם אחרי כל זאת עיין בה וראה דשבועה שאני דאפי' בשוגג נפסל והיתה לו הקושיא שהקשה ושבועת העדות ראיה לדינו

ומעתה אשים דברתי על דברי מהרשד"ם ז"ל דלא תיקשי מדידיה אדידיה כנז' ואומר שיש חילוק בין הנדונין דסי' ריג וסי' פ"א לנדון דסי' קיח דאלו בנדון דסי' ריג אפי בקורא לחברו עבד כנעני בפי' מעצמו אינו בנדוי אלא שמנדין אותו וכל שיש שום ספק אם הוא בר נדוי מספיקא לא מנדינן ליה וכן נמי בההיא דסי' פ"א שהיו באים להענישו על שעבר על ההסכמה ככתוב שם בשאלה וכלפי הא השיב הרב ז"ל שהוא נאמן להציל עצמו בטענת שוגג הייתי ברם בההיא דסי' קיח היה מפורש בהסכמה שהעובר עליו יהא מוחרם ומנודה באופן שאותו ראובן שעבר על ההסכמה ממנו ומעצמו בלתי שינדוהו ויחרימוהו ב"ד היה מוחרם ומנודה וכמ"ש שם מהרשד"ם ומי שעבר על החרם ועל הסכמת הקהל הרי הוא מנודה ומוחרם דמשמע בהדיא דמעצמו הוא מוחרם ומנודה וכן כתב הרשב"ץ בתשו' הביאה מרן ב"י י"ד סי' רכח שכל שכתבו בהסכמה שהעובר עליה הוא מוחרם מאליו ומעצמו הוא מוחרם וא"צ להחרימו וכן כתוב עוד שם בשם הריב"ש והרשב"א ז"ל ולכן אותו ראובן שכבר חל עליו הנידוי והחרם ובא ליפטר בטענה דשוגג היה העלה הרב ז"ל דאינו נאמן בכך לסלק מעליו הנדוי והחרם ומייתי ודברי הרשב"א שכתב שאינו נאמן להכשיר עצמו בטוענת שוגג הייתי והיינו טעמא משו' דכבר נעש'