מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) פז

סימן סח

על בן מקרא שהוא ספק ממזר אם יש לו תקנה לישא שפחה משוחררת באופן זה יעשה יקח שפחה ויכתוב לה גט שחרור ע"ת שלא תנשא לממזר אלא ליאודי המותר לבא בקהל וממה נפשך מותרת לינשא לבן מקרא שאם הוא מותר ודאי הרי נמצאת שפחה זאת שלא נשתחררה כיון שביטלה התנאי שהטילו לה בגט והרי היא שפחה למפרע ויכולין ממזרין ליטהר: ואם הבן מקרא הוא כשר ואינו ממזר א"כ הרי קיים השפחה התנאי שבגט והרי היא משוחררת גמורה ונשאת לכשר: וה' בעל פני משה בתשובותיו שבכתיבת יד תהי עלה שדרך זה בחזקת סכנה שהרי אין ברירה והביא הסוגיות דפ' כל הגט ופרק משילין באורך ודבריו תמוהים הרבה ולא נגע ולא פגע וכבר בספ' בני חיי נרמז דבר זה שמץ מנהו יע"ש: והרב א"א ז"ל כתב דאיכא מאן דמקהי עלה מטעם אחר שהרי כיון ששפחה זאת נשחררה אפי' ע"ת הרי חציה משוחררת ואפי' שתבטל התנאי אינה חוזרת ומשתעבדת לאדוניה אלא כופין אותו לעשותה בת חורין וא"כ איך תוכל להנשא לבן מקרא שהוא ספק ממזר הגע עצמך שהוא ודאי מותר ונמצאת שביטלה התנאי שבגט שלא תנשא אלא לכשר שראוי לבא בהקל ועברה ונשאת למי שאינו ראוי לבא בקהל אעפ"כ חשיב כמשוחררת ומעוכב' גט שחרור והביא ראיה לדבריו ממ"ש בפרק השולח דף מ' גבי עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו דאיתמר התם עולא אמר מי שחררו רבו ב' שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות ומפני תיקון העולם שיצא עליו שם בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין ופי' בירושלמי דטעמא הוא משום שאין עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד כו' ולילף מינ' דכיון שיצא עליו שם שחרור חייב לשחררו כדין ה"ה בנתן גט ע"ת וביטל התנאי נהי דאינה משוחררת באותו גט מ"מ כופין את רבה לעשותה בת חורין. וכתב עלה דהא ודאי בורכא היא דבשלמא באפוקתיקי שהמלוה כבר נתן לה גט שחרור כריתות וכבר חל עליו שחרור שעה אחת כל זמן שהיה ברשותו לפיכך אמרו אין עבד משתחרר וכו' מפני תיקון העולם והו"ל כמי שהתנה ע"מ שלא תנשא לפ' והלכה ונשאת לאחר ומת והלכה אח"כ ונשאת לאותו פלוני דכיון שכבר חלה עלה שחרור כל זמן שהיתה נשואה עם בעלה הראשון וקיים תנאה לפיכך כופין את רבה ועושה אותה בת חורין אבל הכא שנתן לה גט ע"ת שלא תנשא לממזר והלכה ונשאת לממזר מיד ודאי לא חל הגט כלל וחוזרת ומשתעבדת וכן נראה מדברי רש"י בפ"ק דגטין דף ט' גבי כל נכסי קנויין לך כו' דאיתמר התם אמר רב אשי התם היינו טעמא משום דלא כרות גיטא הוא כו'. אבל היכא דלא שייר כי הכא הוי גט כריתות לצאת ונשתחרר שעה א' כל זמן שלא חזר ושוב אין יכול לחזור כו' יע"ש. משמע מהתם דלענין כופין את רבו לעשותו בן חורין מפני שכבר יצא עליו שם כו' היינו דוקא היכא שחל עליו שם שחרור שעה אחד דוק. ותיקון זה של כת קודמין הוא הרמ"ע מפאנו במאמר חיקור דין פ' דף כ"ט שישי אבי דוד חשש דלמא מואבי ואפילו מואבית ואמרו שפירש מאשתו בזקנותו ולקיים פסוק ולערב אל תנח ידך בקש לבא על שפחתו ומסתברא לן ששחררה על תנאי אם מואבי ולא מואבית אמרה תורה הרי את בת חורין ואם מואבי ואפי' מואבית אין בדברי כלום שהרי ודאן בודאן מותר עכ"ל

סימן סט

שאלה עיר אחת שיש בתוכה הסכמה כתובה וחתומה מזמן הרבנים קדושים אשר בארץ בכל תוקף אלות וקללות ששום בר ישראל לא יטפל עצמו לעשות מלאכה פלוני' ואם ככה יעשה נלכד ברשת החרם לסיבות ידועות אצלם ואצלנו אשר אנחנו חיים ועתה קמו תרבות אנשים חטאים ומתעסקים באותה מלאכה בשאט נפש וביד רמה עוברים חק מפירים ברית אבותם. והחכם המרביץ תורה שבאותה העיר מיחה באנשים האלו ולנהוג בהם מנהג נדוי כדין פורץ גדר והם טוענים כי שוגגין היו ולא ידעו תוקף ההסכמה איומה ותקיפה יורנו אם נאמנים לומר כן כי כל אותה העיר מקטנים ועד גדולים יודעים את הדבר הרע ואיך יתכן שלא ידעום הם יורנו כדת מה לעשות ושכמ"ה

תשובה לכל באי שער העיר הזאת המבקשים תואנה שלו ושחיתה על האנשים האלו לנהוג בהן נדוי וחרם לא יפה הן עושי' דנאמנ' לו' שוגגין היינו כדאיתא פז"ב דף כ"ו דהנהו קבוראי דקבור מיתא בי"ט של עצר' שמתינהו רב פפא ופסלינהו ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יאושע א"ל רב פפא והם רשעים נינהו סברי מצוה קא עבדי ופריך והא משמתינן להו ומשני כברי כפרה עבדי לן רבנן כו' ולהך גירסא הלכה כרב הונא דכשרים לעדות וכ"כ הרא"ש וז"ל ומסתברא כגירס' הספרים דאין לפוסלן כיון שאנו יכולין למצא להם טענה של זכו' כדחזי' לעיל בגזלנין וחמסנין דמתחלה לא פסלום כל זמן שיוכלו למצא להן צד זכות עכ"ל וכ"כ הטור סי' ל"ד ס"ה וכן דעת הריב"ש סי' י"א ויחסו כן להרמב"ם פ"ב מה' עדות וכן נר' דעת הגהות מרדכי דסוף כתובות יע"ש ואף הרי"ף דלא גריס הכי מ"מ ס"ל דהלכה כרב הונא וכמ"ש מרן הב"י ז"ל י"ש ולכאורה נראה דרב הונא בריה דר"י ס"ל דאף לענין שמתא לא מחייבי הנהו קבוראי כיון דסברי מצוה קעבדי ומאי דקאמר תלמודא והא משמתינן להו אליבא דרב פפא קאמר הכי דכיון דמשעתי' להו ודאי דנפסלין ג"כ לעדות דמזידין הם אבל לרב הונא דסבר מצוה כו' ולא מיפסלי לעדות ה"ה דלא משמתי' להו וכפ"ז לס' הפוסקי' כרב הונא לענין עדות ה"ה והוא הטעם לענין השמתא ויש סעד לזה אמ"ש הרמב"ם ה' שבועות גבי השומע אזכרת ה' מפי חברו דחייב לנדותו דוקא כשמזהירו ומתרה בו שלא יחזור הא ל"ה לא מחייב לנדותו משום דיאמר שוגג הייתי ולא ענש הכתוב שוגג הרי בפי' לענין חייב נדוי דאי יכול לו' שוגג הייתי מיפטר בהכי והרמב"ם לטעמיה אזיל דפסק הלכתא כרב הונא כדכתיב ומסתייעא הך סברא אמ"ש ביבמות תא נשמתיה לפי שהתי' במשאל"ס וכששאלו השיב טעיתי ונפט' מנדוי וקרו עליה כו' משמע מינה דהכי הלכתא ולא נעלם לע"ד שיש לדחות ראי' זו מ"מ האמת יור' דרכו דהכי הלכה וכדאמרן: הגם הלום ראיתי לה' בעפ"מ ח"ב סי' כ"ד אשר מבין ריסי עיניו ניכר כי לא דרכיו דרכנו הלא זה הדבר שהביא ז"ל תשו' רשד"ם על מי שקורא לחברו בן איסקלאו"ה דיטעון שוגג הייתי וכמ"ש הרמב"ם בשומע אזכרת ה' כו' ומהר"ש הלוי תמה עלה מהך עובדא דקבוראי כו' והוצרך לדחוק עצמו ובדרכיו הלך הרב הנ"ל ולע"ד מלבד דקושי' מעיקר' ליתא על מהרשד"ם אדרבה מינה סיעתא דהלכת' כרב הונא דאין נפסלין לעדות וה"ה לענין שמתא מטעמי דסברי מצוה קא עבדי ומשם נלמד לכל חייבי נדו'