מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) פה

יישן היום שמא יישן למחר וקי"ל כותיה דבתנאה לא מזדהר איניש וחיישי' דלמא ישן למחר וכן ההיא דתנן ס"פ הנודר מן הירק קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם את הולכ' לבית אביך עד החג לר' יאודא אסורה לכתחלה עד הפסח שמא תלך עד החג כו' וראיתי להרב מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' קי"ח שכתב וז"ל אלא שיש לחלק שאם הכונה כדברי השואל שלא תהיה לו אשה נשואה אחרת עליה אינו עובר עליה למפרע דומיא דקונס עיני בשינה היום שלא אמר שלא אשא את זו אם אשא את זו שתהא הראשונה אסור' למפרע אלא אם עכשיו שבא לישא את משודכתו היה מגרש את הא' לא היה עובר עליה למפרע אלא מכאן ולהבא הוא נאסר הלכך בשעת איסורה מזדהר שפיר אפי' בתנאיה הואיל והוא יודע שעכשו הוא נאסר בראשונה והוא חילוק נכון ולזה כתב ייבם ויזהר שלא ישא המשודכת כלומר דלא חיישי' דלמא לא מזדהר בהכי עכ"ל והוא תימ' מדפרכי' התם עלה בגמ' מסיפא דמתני' קונם שאת נהנית לי עד החג אם את הולכת לבית אביך עד הפסח כו' ואם אית' נימא דשאני התם כיון דההיא הליכה מתסרא להבא עד החג מזדהרא משמע בפירוש דלא שנא אלא כל שאין באותו מעשה איסור אלא עתיד לבא לאיסור לא מזדהר איניש כו' ועיין מ"ש התוס' ר"פ המדיר יע"ש. ואי קשיא מ"ש מהמגרש את אשתו על תנאי שתעשה דבר פלו' דשרינן לה לאלתר כדאמרי' פרק המגרש דף פ"ד וכמ"ש הר"ן אי הכי כל תנא' דעלמא נמי דלמא לא מקיימא ומשמע ריהטא דשמעתתא דלא חיישי' שמא לא תקיים תנאיה והרמב"ם כתב בפ"ח מה' גרושין שתנשא לכתחלה ואין חוששין שמא לא תקיים אפי' בתנאי שהיא קום עשה וגם אפש' שתאנס ולא יתקיים כגון ע"מ שתתני לי ק"ק זוז וי"ל דשאני גט דאינה חשודה לקלקל עצמה ליאסר על שניהם דנמצא גנו בטל ובניה ממזרים. וכתב הרב שם דהכא נמי ליכא למימר דאינו חשוד הכהן לקלקל עצמו עלי' לפגום את בניו שיהיו חללי' דלא דמי קלקולא דאשת איש לקלקול' דגרושה שהוא בלאו וקלקול דממזרו' לקלקול דחללות שכשרים לבא בקהל כשאר ישראל. ועוד דאתתא חיישא טפי לקלקולא לפי שנאסרת על בעלה ומענגא ויתבא שאינה יוצאה לרצונה אבל באיש שהוא מוציא בע"כ של אשתו לא חייש: ועוד כיון שמדעתה נאסרת אין לה כתובה ולא פירות וכל הדרכים האלו בה ומתוך חומר שהחמירו עליה בסופה הקלו עליה בתחלתה שתנשא דאיהי חיישא אנפשה. וכ"ש לדעת המחמירין שהחמירו אף באשה ואמרו בכל ענין של תנאה לא תנשא עד שתקיים. ואף לדעת המכריעין הרמב"ן והרשב"א והר"ן שכתבו דבתנאי שהוא בשב ואל תעשה לא חיישי' שתעבור על התנאי הכי גבי כהן דנ"ד יש לחוש דלמא הך תנא' דאם לא אתראה קום עשה מיקרי דאמ"ג דעומד בעיר ובשב ואל תעשה מקיים תנאו מ"מ כיון שתלה תנאו שיתראה בפני עדים אם יקום ויתהלך בחוץ במקום שיראו אותו לקיים תנאו הא קום עשה מיקרי דמיתב הוה יתיב בקרב ביתו ולא תימא יכול הוא להזמין ולייחד עדים שיבואו לו באותו יום כמ"ש ז"ל. ועוד היה מגמגם עמ"ש בפ' כל הגט דף כ"ח דתנן בת ישראל לכהן נשואה אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ופריך מהרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואסיק רבא שמא מת לא חיישי' שמא ימות תנאי והיינו ר' יאודה ור' יוסי דחיישי לבקיעת הנוד. ובפ"ד אחין דף כו נמי מוכח דאע"ג דלמיתה דתרתי לא חיישי' למיתה דחדא חיישי' והא דתנן ריש יומא ר"י אומר אף אשה אחר' מתקנין לו שמא תמות א"ל א"כ אין לדבר סוף וכו' משמע דרבנן לא חיישי למיתה התם היינו טעמא דלמיתה דזמן מועט לא חיישי' לחד תירוצא שכתבו התוס' אלמא למיתה דזמן מרובה חיישינן ועי' בתשו' הריב"ש סי' מ"ז שכתב שאין לנו לחוש שמא ימות שלעולם מעמידין את האדם בחזקת שהוא חי כמ"ש נותנו בחזקת שהוא קיים כו' אלא כיון שב"ד נזקקין יש לחוש לכל מה שאפשר וכמ"ש דלמא שכיבא סבתא כו' ועוד כתבו התוס' דשאני גט משו' עגונא כו' והכא בנ"ד איכא למיחש שימות כשהגיע הזמן כו' ואי קשיא בע"מ שתתן לי מאתים זוז ניחוש שמא תמות ולא תתן שאני התם דהויא לזמן מרובה ולא תימא דכיון שיכולה לקיים לאלתר לא חיישי' למיתה דאיהי מנא ידע' ואי הוה אמרי' דכתיבת יורשים חשיבא נתינה כי היכי דקבלת יורשים חשיבא קבלה דקי"ל לי ואפי' ליורשי ניח' באופן דאיכ' למיחש טובא אבל אם יבטל התנאי נמצא הגט בטל למפרע ופאותה שאמרו בפ' מי שאחזו וליחוש שמא פייס כו' וכתב שם הר"ן משמו של הרי"ף ז"ל שמא פייסה בדברים ומחלה התנאי שיהיה גט אע"פי שיעבור מנגד פניו כו' וכתב הרמב"ן שלמדנו כו' א"כ בהא מצי כהן לחזור לאשתו. ומה שתמה הר"ן שם דאם אית' דיכולה לבטל התנאי אמאי אמרי' לעיל גבי מאתים זוז דמחולין לך אינה מגורשת נהי דמעיקרא לצעורה קא מכוין למה לא יהיה בידו עכשיו לומר שיהיה כמו שנתקיים ומתוך כך הוכרח לומר דדוקא כשהתנאי הוא להנאתה יכולה היא לבטלו כו' לא יכולתי להבין דבריו דהא ודאי אם ביטל תנאו שפיר דמי אבל האומר מחולין לך לא בא לבטל תנאו אלא לקיים תנאו כאלו קבלן תחל' ואח"כ מחלן ואין התנאי מתקיים בכך כיון דמעיקרא קפיד שתתנם ממש ולצעור' קא מכוין וכה"ג אמרי' בפ' השולח דף ל"ד לרבא דאמר גילוי דעתא בגיטא מלתא היא כההוא דאמר חזו דאתאי אטו לבטולי גיטא בעי לקיימי תנאה בעי והא לא מקיים ואין להגיה ולתקן הלשון שהרב ז"ל מה ראה והחמיר וכתב דלא אמרי' יכול לבטל אלא בתנאי שבידו לקיימו והא אין בידו לקיימו דשמא ימות ולא יתקיים כו'. ונוראות נפלאתי שאין דברי הר"ן אמורין מטעם שבידו לקיימו אלא שבידו שלא יתקיים לאפוקי תנאי דאם מתי דמייתי הר"ן שהוא מתקיים בעל כרחו אבל תנאי דאם לא באתי אי אפשר להתקיים בע"כ שיכופו אותו לבא דהא לאו שמה ביאה. וטעמא דמלתא שכל תנאי שקיומו תלוי בעצמו מסברא עדין נשאר הדבר ברשותו אבל אם עשה תנאי על דבר שמתקיים בע"כ מעיקרא משהתנה בכך פסק כחו וכו'. ומבואר הדבר למסתכל בדברי הר"ן ז"ל דלענין ביטול שתרצה האשה שיהיה גנו כאלו לא בא מה טעם לחלק בין תנאי שבידו לקיימי לתנאי שאין בידו לקיימי. ועוד תמהו עליו הרב מהרימ"ט ותלמידו הרב בעל נ"מ ז"ל בתשו' כ"י וז"ל ודבריו מרפסן אגרי היאך כתב שתנאי אם לא אתראה הוא דבר שאין בידו לקיימו שמא ימות ואין יכול לבטלו והרי הרי"ף והרמב"ן למדו זה מההיא דפ' מי שאחזו דף ע"ו ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום ופריך ליחוש שמא פייס כו' ופי' ז"ל דליחוש שמא פייסה ובטלו שניהם הגט א"כ אף במעכשו אם בטלוהו שניה' הגט בטל ואם תנאי דכל זמן שאעבור מכנגד פניך הוא תנאי שאין בידו לקיימו שמא ימות בתוך ל' יום א"כ איך הגט בטל ואיך כתב הר"ן ומיהו דוקא בתנאי שבידם הא ההוא תנאה דבר שאינו בידו הוא שמא ימות והרב ז"ל חילק שכל שלא תלה התנאי אלא בדבר א' אין לנו לחוש אלא אם בידו לקיים