מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) פד

דקברא פורת' הואיל וידחו ידחו כו' ופיר' רש"י הואיל ונדחו שלא נראו להתאבל בשעת התחלת האבילות ידחו אף לאחר מכאן ואע"ג דגבי קובר את מתו ברגל תנן מונה שבעה ימים אחר הרגל ולא אמרי' הואיל וידחו התם לא אדחו לגמרי שהרי אמרי' כו' והדברים ק"ו השתא הרוגי ב"ד דבשעת מיתתם לא חל אבילות דלא חזו לכך משום דלא הו"ל כפרה ואח"כ דאית להו צערא דקברא ומתכפר להם והי"ל לנהוג אבילות ואמרי' הואיל וידחו כ"ש גבי קטני' שמתחלה לא חל עליה' חיוב אבילות כלל הא ודאי הואיל ונדחו בשעת אבילות נדחו דהלכה כרב אשי והדין מבואר הפך מהר"ם שחייב לקטן שהגדיל וגם יקשה על הרא"ש שכתב הטעם משום תשלומין דמשמע הא במקום שאין תשלומין חייב כסברת מהר"ם והרי הרוגי ב"ד שאין להם תשלומין משום דלית להו כפרה ואפ"ה אמרי' דפטורין כו' וראיתי להרמב"ן ז"ל בת"ה דף כ"ז ע"ד שכתב ע"ד רש"י ז"ל ול"נ שלא אמרו הואיל ונדחה בתחלתו ידחה בסופו אלא כשאין המת ראוי לאבול ועוד כו' עכ"ל. איך שיהיה דבר זה נאחז בסבך מחלוקת הראשונים ואע"גב דאיכא מ"ד דהמקל באבילות הו"ל קולא דאתי לידי חומרא כמ"ש הט"ז גבי ס' שמועה קרובה יע"ש מה שהביא בשם מהר"ם מינץ הכא אזלינן לקולא עוד היה מקום לדון מדין ירושה כמ"ש הרשב"א גבי שומרת יבם וכו' והדברים עתיקים

סימן סד

על הגט אשר שולח מצובא וכתוב במב"ד שאמר הבעל לשליח תן גט זה לאשתי במצרים והשליח מינה שליח וכתוב שם שא"ל הולך גט זה בכל מקו' שתמצאנה ומגמגמים בו לומר ששינה בשליחותו מדעת הבעל שאמר לגרשה במצרים וביטול שליחותו ואף שהאשה עמדה במצרים ושם נתן לה את הגט

תשובה כיוצא בדבר נשאל להרב המבי"ט ז"ל בתשו' ח"א סי' ר"ט במי שאמר לשליח ונותן אני לך רשות לעשות עד מאה שלוחים והשליח עשה שליח וכתב לו ג"כ עד מאה ולא כת' עד צ"ט וכתב ז"ל דהו"ל במי שכתב הרשאה שחייבים לו פ' ופ' כו' ע"ש ולא הבנתי דבריו. וטפי הו"ל לאתויי ממ"ש פ' אלמנה נזונית דף צ"ח זבין לי לתכא וזבין ליה כורא מוסיף על דבריו הוי לתכא מיהא קני וכפשטא דמתני' דמעילה דא כ' א"ל תן להם חתיכה והוא אומר טלו ב' והם נטלו ג' כלן מעלו וב"ה מעל באותה חתיכה שנטלו מדעתו ולאו מעביר ע"ד הוא ודוקא בזבין ליה לתכא וזבין ליה כורא איכא למימ' מעביר ע"ד מטעמ' דאמרי' התם דלא ניחא ליה דליפשו שטרא עילויה כו' וגם זה יש לדחות ולא דמי לגט אמנם ממה שהביא מההיא דפרק כל הגט דף כ"ט היא ראיה נכונה לנ"ד דתנן במתני' ואם א"ל טול לי ממנה חפץ פלו' כו' שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר כו' ואיתמר עלה היכא דנפקא לאפיה ויהבא ליה חפץ והדר שקלא גיטא כ"ע לא פליגי כו' וכתב שם הרא"ש פי' רצב"א דנפקא לאפיה דשליח ראשון והדר שקלא גיטא משליח ב' כ"ע לא פליגי שהוא כשר ע"כ ונראה דהיינו רבותא דאע"ג דכשעשה שליח א' את הב' שינ' מדעת הבעל שאין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר כיון דס"ס לא עלה השינוי שהרי קדמה ומסרתו לראשון כשר ולא אמרי' אין שליחות הב' שליחות לפי ששינה הא' והריב"ש בתשו' סי' שי"ו והביאו מרן ז"ל כתב שאפי' אם השליח הב' לא ידע כלל מענין החפץ לפי שהשליח הא' לא הגיד לו דבר ממנו או שהגיד והחליף בין מוקדם ומאוחר אלא שהאשה מעצמ' נתנה לו החפץ ראשונ' מיראתה פן יקפיד הבעל בזה גיטא מעליא הוי שהרי נתקיימה קפידתו של בעל מ"מ עכ"ל

סימן סה

יבם בחור שעדין לא נשא אשה והוא תובע שיתנו לו זמן י"ב חדש לפרנס את עצמו אם שומעין לו

תשובה נראה שאין לדמות ארוסה ליבמה דארוסה כיון שלא פירשה מסתמא סמכו על הזמן הרגיל אבל יבמה אינה רוצה להתעגן כלל ועוד שסתם ארוסה להיות נשואה קיימא אבל יבמה כך עומדת לחלוץ כמו ליבם ואם יחלוץ לה אח"כ נמצא' עניה זו לשוא שמרה אם לא עשה מאמר ועוד שאני יבמה שיש ליבמי' אחרים רשות בה ויכולי' לפוסלה בגט לפיכך אינה רוצה להמתין וראיה שבפרק החולץ לא משכחת לה מזונות אלא בעמד בדין וברח דקתני מג' חדשי' ואילך אינה מונית לא משל בעל ולא משל יבם עמד בדין וברח נזונית משל יבם ואם איתא ליתני הגיע זמן וברח. והתוס' כתבו דלא תיקנו לה מזונות משו' דלא שכיח שיאחר כו' ואם צריך זמן לפרנס את עצמו הרי שכיח ליאחר ולהתחייב בהגעת זמן כדין ארוס ועוד מוכח מהא דתנן בפרק אע"פ עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם כו' נראה דכולהו י"ב חדש מבעל כו' שאם לא כן נשמעינן אפילו עברו י"ב חדשים אחרים בפני היבם אם אית' דנותנים זמן ליבם ג"כ דבהא דקתני עשתה ו' חדשים כו' לא שמעינן מידי דלמה יאכילנה בתרומה כיון שעדין מחסרא הגעת זמן אטו מי עדיף יבם מארוס. ועוד לפי מה שהוכיחו התוס' דכשהגיע זמן בחיי הבעל אוכלת בפני היבם והביאו משנה ירושלמית דקתני הגיע זמן ולא נשאו או שמתו בעליהן משמע דתכף שמתו אוכלו' ועי' בדברי הרמב"ם ודין זה נמצא מפורש בתשו' הרב מהראנ"ח ח"א סס"י ע"ח והכריח ז"ל ששומעין ליבם לתת לו זמן י"ב חדש לפרנס את עצמו. ואע"פ שיש מי שסובר דלבחור הנושא אלמנה אין נותנין לו אלא ל' יום ומ"מ כיון שיש מי שסובר שנותנין לו י"ב חדש אין כח לכוף בענין ואין לחלק גבי יבמה ולומר דכיון דלא מדעתה נתארסה לו אלא שנפלה לפניו מעצמה אינה מחוייבת להמתין לו ולא דמיא לארוסה שמדעתה נתארסה אלא שאין בזה טעם לחלק כלל. ואע"ג דאמרו ג' חדשים ראשונים נזוני' משל בעל כו' דנראה דאחר ג' חדשים מיד יש לו לכנוס ההיא מיירי כשאינו תובע זמן לפרנס את עצמו דהא בעמד בדין קיימינן שעמד בדין ונתחייב לכנוס או מפני שאינו תובע זמן לפרנסה או באלמון או באיזה ענין שאין שם טענת פרנסה אבל כל שתובע זמן לפרנסה אין זה בכלל עמד בדין ונתחייב ולא מיירי התם אלא דוקא בעמד בדין שהיה זמן לחייב אותו לכנוס או לחלוץ לא כמי שאינו מחויב עדין עכ"ל. וראה זה חדש ועיין בהריב"ש סי' ק"ד יע"ש

סימן סו

כהן שנתן גט לאשתו על תנאי אם לא יתראה בעיר פ' ביום פ' בפני עדים ובא תוך הזמן אם יש לו היתר לחזור לאשתו

תשובה נשאל בזה הראנ"ח ח"א סי' ו' ומעיקר' אתי עלה מדאמרי' פ"ב דנדרים דף י"ד קונס עיני בשינה היום אם אישן למחר א"ר יאוד' אל