מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) פא

גובה מנכסים משועבדים בעדי מסירה בלבד ובפרק המביא תניין מוכח דגם בשטרי מכר אית ליה לר"י הכי אליבא דר"א דפריך עלה מדכתיב למען יעמדו ימי' רבים דאיירי במכר כו' וא"כ מאי דבעי רבה בר נתן מר"י הוא לפי שיטתו דס"ל אליבא דר"א דע"י עדי מסירה גובה מנכסים משועבדים אפי' בשטרי מכר ובעי מיניה היכא דהוחזק כ"י בב"ד אי דמי לעדי מסירה או לא וכי היכי דהיכא דאיכא עדי מסירה לא שני ליה לר"י בין שטרי הלואה לשטרי מכר ה"נ כי קא מיבעיא ליה בהוחזק כ"י בב"ד לא שני ליה ובודאי כי קא מיבעיא לים אינו אלא היכא דלא כתב אחריות בשטר אי אמרי' דאחריות ט"ס ואית ליה קלא או לא שאם נכתב בפי' והוחזק בב"ד לא קא מיבעיא ליה מוכרח לומר זה לדברי רשב"ם דהא לא תלי לה לבעיא אלא באחריות ט"ס הוא דאם איתא שאפי' נכתב האחריות בפ' מיבעיא ליה לא הוה תלי לה ספקא דבעיא באחריות ט"ס הוא ומה שהוכרח לפרש רשב"ם הכי שהבעיא היא היכא דלא נכתב אחריות מתברר שם למעיין בדבריו יע"ש ודו"ק

סימן ס

שאלה ראובן בא מעצמו לפני שלשה אנשים ואמר להם אני נשבע ש"ח על דעתכם שלא אתעסק עוד במלאכת פ' ואחר שעברו שנתים ימים קרא להם ואמר להם התירו את שבועתי. יורנו אם יכולים להתיר או לא

תשובה אמרתי הנה באתי בקיצור מופלג כי הנה כתב הטור בי"ד סי' רכ"ח וז"ל ונדר שהודר ע"ד רבים אין לו הפרה בלי דעתם אא"כ יש מצוה בהתרתו כו' עכ"ל וכן פסקו כל הפוסקים דנדר ע"ד רבים אין לו הפרה אלא דוקא לדבר מצוה: אמנם מרן בב"י כתב וז"ל והא דנדר שהודר ע"ד רבי' לית ליה הפרה לדבר הרשות נראה בהדיא מדברי רבי' דהיינו דוקא בלא דעתם אבל אם מסכימים שישאל על נדרו הרי זה נשאל ומתירין לו אע"פי שאין מצוה בדבר. וכן נראה מדברי המרדכי כו' משמע הא אם אמרו בפירוש שדעתם להפר אית ליה הפרה כו' אבל לא משמע כן מדברי הרשב"א כו' וגם סמ"ג בשם רי"ו כו' עכ"ל. א"כ בנ"ד הדבר במחלוק' שנויה דכפי סברת הטור אם מסכימי' להתיר מהני ולשאר רבוותא שהביא מרן אף אם מסכימים להתיר לא מהני. וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם בפ"ו מהל' שבועות שכתב וז"ל נשבע או נדר ע"ד רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה עכ"ל משמע מדבריו דלכל דבר חוץ ממצוה אין התרה לו לעולם. וכן הוא דעת ר"ת בתשוב' ודעת הרמב"ן במשפט החרם דלא מהני התרה לדבר הרשות אף אם מסכימין וכ"כ הריב"ש בסי' קפ"ה. וכן ראיתי לה' מהר"ש הלוי בחי"ד סי' ג' שתמה ע"ד הטור אלו איך כתב דין זה בסתם ואחר שכמה גדולים חולקים על זה והו"ל להזכיר ס' א' מהם כו' יע"ש

שוב ראיתי להגאון מהר"ם בתשו' ח"א סי' נ"ב שכתב ע"ד הטור אלו הרי זו קולא מחודשת וחיבר עליו להקת נביאים כמה סברות הפוס' החולקים עליו וס"ל דאין התרה לנדר שהודר ע"ד רבי' לדבר הרשו' אף בהסכמתם והאריך למעניתו לדחות דברי הטור האלו ויחפש ולא מצא עזר כנגדו זולת ס' המתיר שהביא הרמב"ן ז"ל והכה על קדקדו כו' ובסוף מלתיה אסיק הרב ז"ל דאין לסמוך ע"ד הטור אלו דהם נגד גאוני עולם יע"ש באורך. אשר ע"כ צריכין אנו לדעת כמאן נקיטנן. והנה מרן ז"ל בשלחנו הטהור סתם לן כדברי הטור ז"ל אות באות כנראה דפסק כותיה ולא חשש לסברת שאר רבוותא אך הרב בעל המפה כתב עליו א"ל וי"מ כי אפי' בדעתם אין להתיר הרמב"ן והרשב"א וכן ראוי להחמיר לכתחלה ע"כ משמע דבדיעבד אם התירו לו מותר וכ"כ הש"ך בשם הב"ח יע"ש

מעתה ניחזי אני כדת מה לעשות מאחר שמרן פסק כדברי הטור דמהני הסכמתם להתיר ולעומת זה הרא"ם פסק כדברי החולקים דלא מהני א"כ מי זה יערב את לבו בדבר שבועת האלקים כי רבה היא. והנה ראה ראיתי בתשו' דשייכי להל' שבועות שנסתפק בפירוש דברי ר"ת אי ס"ל דבדבר הרשות הא דלא מהני אי הוי דוקא בלא דעתם אבל בדעתם מהני או אפי' בדעתם לא מהני כו' יע"ש וכ"כ מרן ועי' בתשו' דשייכי לס' הפלאה שנסתפק בדבר כו' והרא"ש הביא דברי ר"ת בפ' השולח כתב ר"ת דטעמא דלדבר מצוה כו' משום דמסתמא ניחא להו כו' יעי"ש וס"ל להטו"ר דמדקאמר ר"ת דמסתמא ניחא להו כו' משמע דלדבר הרשות מסתמא הוא דלא אבל אם יסכימו מהני זה אפשר לומר לדעת הטור שהבין בדברי אביו הרא"ש ז"ל ותפס הצד הא' שצידד תשו' דשייכי כו'. ואגב גררא ראיתי להרש"ך ח"ג סי' פ"ט שכתו' שאם נשבע ע"ד שלא יתירו לו אלא ג' רבנים כו' אין לו התרה אפי' לדבר מצוה כו' ואשתמיט ליה תשו' דשייכ' שהביא מרן ז"ל וז"ל ר"ש נשבע ע"ד ר' חיים כו' ושלא יוכל להתיר שום אדם חוץ מהם כו' ופסק שם דיכולים להתיר כיון דהוי דבר מצוה כו' יע"ש הא קמן דס"ל הפך דברי מהרש"ך ז"ל ועוד יש לעמוד על דברי הרב ז"ל ואיך שיהיה גם ראיתי בתשי' הרב מהר"ר אליה הלוי בתשו' כ"י סימן ק"פ שפסק כדברי הטור ז"ל וראיתי למהרש"ך ח"א סי' פ"ח שכתב ז"ל וא"כ נמצא שנדר עד"ר אעפ"כ לא הייתי חושש כי היה אפשר לחלות פני כל היחידים הנמצאים באותו מעמד שיתירו לו שבועתו ואע"פי שלא יהיה צורך מצוה בהתרתן כל שיסכימו ויתרצו אותם היחידים להתירו יכולים להתיר ובזה כל אנפין שוין ולא ידעתי איך הרב קא פסיק ותני דיכולים להתיר כאלו היא אורח סלולה לרבים ולא שת לבו לדברי הרבנים החולקים בדבר והוא ז"ל אפי סברא שטור לא חשש להביא ואיך נעלם ממנו דברי הרא"ם ועיין בהר"ם מפדואה סי' ס"ה ומ"צ סי' ע"א יע"ש העולה מזה דאין דעתי מסכמת להתיר שבועה זו מאחר שכמה גדולים סוברים דאין לה התרה

סימן סא

מי ששכר פועלים מבני ישראל לעשות מלאכה בבית או בשדה וקצץ עמהם מזונות והאכילן בשר נבילה ודבר האסור והם לא ידעו ואכלו ואח"כ נודע להם ושואלין ממנו מזונותיהם מה דינם

תשובה הנה כתב הרמב"ם ספי"ו מהל' מכירה המוכר בשר לחברו ונמצא בשר בכור או נבילה שהיא אסורה מן התורה מה שאכל אכל ומחזיר לו את הדמים כו' וכתבו המפרשים דקנסא הוא דקנסוהו למוכר ובהגהות פרישה כתב הטעם משום דלא ניחא ליה ללוקח לאכול איסור ונמצא שלא נהנה באכילתו ולפיכך חייב המוכר להחזיר לו הדמים כו' ומשמע לכאורה ללמוד משם זה הדין. שבתי וראה משנה שלימה שכינו פ"ו