מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) עט

שטרא יצא לנו לדון להלין בעדו דלמא מנה היתה לו וכו' אבל לעולם כל עוד דידעי' בבירור דלא הדר בתר זיופא אלא להוציא הדבר לאמיתו בעין נ"ד לית דין ולית דיין לומר דאיתרעו כל שטרותיו שאפי' אם יוציא שטרות אחרים על שמעון וכ"ש על אחרים ויטענו עליו מזוייף לאו כ"כ ולא צייתינן להו אלא מתקיימים בחותמיו וסגי והנני משיב לשואל שלא כענין בדלא כתבא די רשים: כי ראובן הח' בשאלה כל שלו ושהיתה לא אשתכחת ביה ואוקי גברא אחזקתיה מן האנשים הנגשים: ולענין העדים יש מקום להתיישב ועוד חזון למועד נעמוד עמם לדין אם ראויין לבא בקהל קדושים אני הוא העדר קודם להויות ואחריו לא היה קטן שנולד מגוית הארי חיים בכמהר"ר יצחק אלפאנדארי נר"ו

סימן נט

עוד שלח הרב הנז' ז"ל קונט' שקלא וטריא להרב אבא מארי זלה"ה בתמוז שנת התמז ליצירה וזאת היתה תשובתי אליו

אם לכח אמין זו כחו לאלקינו: ואם למשפט מי לא יראנו: החכם השלם סיני ועוקר הרים כמוהר"ר אליעזר ן' שנג"י נר"ו: חמותי ראיתי אור יקרות מעשה ידיו אשר שלח לעטרת תפארת רב מר"י הי"א והנה הוא שוכב בפאת מט' עד ישקיף וירא ה' משמים ואני אמרתי אגלה מה שעלתה מצודתי די השיב לו ואתה קדוש תבחר ותקרב

וז"ל מעכ"ת ליעיין מר במ"ש בגמ' פ' ג"פ דף קס"ט ע"ב אמר מר חוץ מן האחריות שבו היכי כתבי' אמר ר"נ דכתבי הכי שטרא דנן דלא למגבי ביה לא ממשעבדי ולא מב"ח אלא כי היכי דתיקום ארעא בידיה דלוקח אמר רפרם זאת אומרת אחריות ט"ס הוא טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה גובה רב אשי אמ' אחריות לאו ט"ס ומאי חוץ מאחריות שבו דלא כתיבי בה אחריות: הנה מה מאד קשה דמנ"ל לרפרם למפשט מהכא דאט"ס אפי' במקח וממכר מדאצטריך לכתוב בהדי' שטרא דנן כו' נימא דע"כ לא קאמר הכא דצריך למכתב בהדיא אחריות לאו ט"ס אלא משום דאיכא חששא דנגזל כמו דאוקימנא לעיל לא צריכה דקאתי מכח אבהתיה וכיון דאיכא חששא דנגזל הוי כמו הלואה ולכך צריך למכתב בהדיא אבל לעולם במקח וממכר דעלמא אחריות לאו ט"ס היא ומנא אמינא לה ממ"ש התוס' בפ"ק דמציעא דף י"ד ע"א ד"ה שעבוד צריך לימלך וז"ל אבל אי כגזל טרפיה חוזר על הגזלן אפי' בלא אחריות ואפי' ממשעבדי כיון דהוי מקח טעות הו"ל שטר הלואה עכ"ל וכיון שכן מנ"ל לרפרם למפשט דאפי' במקח וממכר אט"ס וכ"ת ה"כ דע"כ לא פשיט רפרם אלא לאפוקי ממ"ד דאלט"ס בין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה כו' ואמר דמכאן נר' דאט"ס בשטרי הלואה שהרי כאן דהוי נגזל כר' דאט"ס והוי טעמא דהוי כהלואה זה אינו שהרי הרואה יראה דברי רשב"ם שכתב והכי מסקי' התם דבין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה אט"ס דמשמע דבכאן נמי בא רפרם לו' דאפי' בשטרי מקח אט"ס כמו דמסקינן התם ועוד מדרב אשי נשמע לרפרם שהרי רב אשי לא אמ' אלט"ס אלא בשטרי מקח אבל בשטרי הלואה אט"ס שכ"כ בהדיא בהג"א ח"ל רבי' אליקים ורב אלפס פוסק דאט"ס בין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה ורשב"ם ור' ברוך מארץ יון פוסקים דבשטרי מקח וממכ' אלט"ס הוא כדרב אשי הרי בהדי' דס"ל לרב אשי דאחריו' לאו ט"ס דוקא במו"מ ומינה דרפרם דפליג עליה סובר דאט"ס אפי' במו"מ ופשוט וא"כ מנ"ל לרפרם הא: ואגב אורחין אמינא דמאי רשב"ם דכתבו הג"א אינו רשב"ם אשר סביב הגמ' או שמא ט"ס הוא שהרי מדברי רשב"ם כר' בהפך שכ"כ והכי מסקי' כו' משמע דהכי ס"ל אלא ודאי ט"ס איך שיהיה חזרנו על הקושיא דמנ"ל לרפרם למפשט דאט"ס אפי' במו"מ דעלמא וכן לרב אשי קשה למה ליה למי' ומאי חוץ מן האחריות שבו דלא כתיבי ביה אחריו' לימא לעולם דכתבי הכי שטרא דנן כו' ואט"ס והוי טעמא משום דהוי הלואה דאיכא חששא דנגזל והתם אחריו' ט"ס וכדכתיבא. ולענ"ד לו' דכתב הרמב"ם דשתי חלוקות יש דאיכ' למיחש דיבא ויטרוף בעדי' בלא שטר א' אם הביא עדים שגזלוה מאבותיו וגם אם הביא עדים שנגמר הדין לטרוף אביו מזה וא"כ הש"ס קודם שידע זה החילוק של התוס' שכתבתי הקשה ולכתוב תברא למוכר כו' ותי' איכא למיחש דלמא אכיל ביני וביני א"נ ללוקח שלא באחריות והקשו אי הכי שטרי הלואה נמי ותי' בשלמא הלואה אומרי' פייסיה בע"ה בזוזי משא"כ במו"מ דמאן דמסיק ארעא בזוזי לא מפייס א"כ נ"ל דמכאן פשיט רפרם דאט"ס אפי' בשטרי מקח דאי תימא מנא לך נימא דהכא הוי טעמא משו' דאיכא חששא דנגזל זה אינו דבשלמא אי הוי טעמא דאט"ס הוא בשטרי מקח משו' דהחששא הוי דיביאו עדים דנגמר הדין לאביו א"ש דאמרי' דצרי' למכתב בהדי' שטרא דנן כו' וכר' דאט"ס אפי' בשטרי מקח אלא אי אמרת דלעול' דאלט"ס בשטרי מקח והכא הוי טעמא משו' חששא דנגזל א"כ למה ליה למכתב בהדיא בלא אחריות לכתוב סתמא והשתא ליכא למיחש למידי דאלט"ס בשטרי מקח ואי משו' חששא דנגזל לכתוב תברא דהשתא ליכ' למיחש למידי דלמ' אכיל ביני ביני או ללוקח בלא אחריות שהרי כיון דגזלה נעשו המעו' הלואה ואמרי' פייסיה בע"ה בזוזי אלא בודאי מדקאמר דלית תקנתא אחריתי אלא למכתב בהדיא בלא אחריות שמע מינה דס"ל דאפי' דלא יהיה החששה דנגזל משום החששא דיביא עדים דנגמר הדין אמרינן דצריך למכתב בהדיא משמע דאט"ס אפי' בשטרי מו"מ וכל זה הדבר צ"ע עדין ואדוני מורי חכם כמלאך האלקים יבחר עכ"ל מעכ"ת ואנא קטינא דארעא אמינא שאם אנו באים לתרץ בהנחה מונחת שהניח מעכ"ת שמדברי הג"א מוכח דרפרם פשיט מדרב נחמן דאט"ס במו"מ יש לדחות דשמא הג"א אינו סובר כדברי התוס' דלשמואל נמי אט"ס הוא בשטרי מכר היכא דנמצאת שדה שאינו שלו. שהוקשה לו לדעת התוספו' דא"כ כדפריך התם תלמודא דשמואל אשמואל אמאי לא קדחי שיש לחלק בשטרי מקח וממכר גופייהו בין ב"ח לנגזל וכמו שהריטב"א בחדושיו מכ"י למ' מציעא הרגיש זה יע"ש: וההיא דחזקת הבתים דוחק בעיניו לאוקומי דמיירי כשכתב לו בפירוש חוץ מן האחריות: וכיון שהגהות אשרי אינו סובר כסברת התוס' בהא דשמואל נפל פתא בבירא. ואע"גב שהתוס' הביאו ראיות לזה וגדולה שבכולם ההיא דהכיר בה שאינה שלו יש צדדים לדחות כמו שירא' המעיין: אמנם צריכין אנו ליישב כפי דברי התוס' והטבנו לראות דאף כפי דברי הג"א מעיקרא קושיא ליתא שהרי זו כחו של מעכ"ת שמדברי הג"א מוכח דרפרם פשיט אדרב נחמן דאחריות ט"ס הוא בשטרי מכר גם לטרפא דב"ח ואדרבה מהג"א נר' בהפך וממקומו הוא מוכרח שמ"ש התוספו' שם במציעא דלשמואל נמי אחריות ט"ס היכא דנגזל טרפיה אינו אלא ד קא אליב' דשמואל כמו שהוכיחו הדבר ממלתי' דשמואל. אבל הכא בשמעתין לרב אשי דאמר אחריות