מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) עז

הזכירו שם המלוה וסכום המעו' בהא מסתבר קצת שחשוד לזייף כל שטרותיו ותלינן שזייף שטר א' ולא ידעינן הי ניהו עכ"ל ולשון זה קשה להולמו וכמ"ש הב"ח בס' ס"ג יע"ש ואם הוא הדבר אשר דברתי דייקי דברי הרא"ש ז"ל דאתא לאודועי דאף שהוא כשאמר לעדים זייפו לי הזכיר שם השטר כיון שלעת כזאת לא הזכירו העדים שם אותו השטר והסכום אתרעו כל שטרותיו דה"ה והוא הטע' היכא שאמר לעדים זייפו לי סתם דכל לוה יאמר לדידי זייף לי וכל שטרותיו בטלין. וכפי זה תורה יוצאה בין שתי הנסחאות דלמאן דגריס בדברי העדים שהזכיר להם השטר והם זוכרים אותו השטר לא אתרע אלא ההוא שטר' אבל היכא שהזכיר להם והם לא הזכירו או שהוא ג"כ לא הזכיר להם כלל משפט אחד להם משום דחד טעמא אית להו לפוסלן כדאמרן אבל למאן דגריס זייפו לי סתם ולפיכך קאמר תלמודא זייופי זייף כל השטרות היינו טעמא משום דזייפו סתם משמע כל שטרותי א"כ היכא שאומרים העדים שזייף להם דוקא שטר א' אז לא איתרעו כל שטרותיו כי אם היוצא ראשון ולפיכך הוצרך הר"ן ז"ל להביא ב' הגירסאות דאיכא למשמע מינייהו להרי"ף דסובר דלא איתרע אלא ההוא שטרא אך אמרתי דבר וחזרתי לאחורי דמלבד שלא הוזכ' גילוי מזה בדברי הר"ן ושום אחד מהפוסקי' וגם החילוק מצד עצמו אינו מתקבל מכמה אנפי על כן אמרתי אכתי הקושיא במקומ' עומדת ואין שום צד ליישבה: והנלע"ד כפי פשוטן של דברים ליישב דברי הר"ן ע"ד שיישב הב"ח דברי הרא"ש שהבאתי לעיל דקשיא רישא לסיפא כמ"ש ז"ל ז"ל ויישב דהיכא שאמרו העדים לדידן א"ל זייפו לי סתם מספקא ליה להרא"ש אי אמרינן כל שטרותיו מזוייפים בודאי או דלמ' תלינן שזייף שטר אחד ולא ידעי' הי ניהו ומספקא אוקי ממונא בחזקת מארי' כו' ובודאי טעם הרא"ש דיש נפקותא בין היכא דודאי אמרי' ששטרותיו מזוייפים או היכא דמספיקא מוקמינן ממונא בחזקת מאריה ואוקי גברא אחזקתיה כו' ולפי זה למאן דגרים בגמ' זייפו לי סתם וקאי זייופי זייף לכל השטרות א"כ משמע דהשטרות מזוייפים בודאי כפי ריהטא דתלמודא אבל אי גרסינן בגמ' האי שטרא ולא קאי זייופי זייף לכל השטרות אז חל עלינו ספק ואוקי ממונא וכמ"ש הרא"ש וכפי זה שמעינן מהך גירסא טובא דהיכא שאמר זייפו לי השם אז בודאי איתרעו כל שטרותיו וזאת מודעת לפני כל יודעי דת דבמקום שזוכה הלוה מטעם ספק ריע טענתיה ודברי הר"ן באו על נכון ונתיישב מה שהקשה הגד"ת ומה שהוק' לע"ד שמה שתירץ לי מעכ"ת אינו עולה כהוגן כדכתיבנא ואני אמרתי אגלה אזנך דבעיקרא דהך מלתא דכתב הרא"ש ז"ל דהיכא שזייף שטר א' ולא ידעינן הי ניהו כל שטרותיו מזוייפין כו' וכן עלתה הסכמת כל האחרוני' ז"ל הנה אחר החיפוש ראיתי תשוב' הרשב"א ז"ל סי' תתקה והביאה מרן סי' ס"ו דפליג עליה דהרא"ש שהרי כתב דהא דאמרי' האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ואוקימנא כגון דאמר לדידן א"ל זייפו לי האי שטרא דמשמע דוקא האי שטרא אבל שטרי אחריני לא שאני התם דלא ידעי' אם זייף או לא אבל הכא דידעי' כו' עכ"ל משמע דאף דס"ל דלא איתרע אלא ההוא שטרא וכסברת הרא"ש עם כל זה היכא דלא ידעינן בפי' שזייף שטרותיו כשרים ולא תלינן שזייף שטר א' כמ"ש הרא"ש ויש ליישב ודוק

שבתי וראה על מה שכתבתי למעכ"ת אגב גררא דנראין דברי הטור סותרין דברי הרא"ש ז"ל במ"ש סס"י מו ומעכ"ת תפס לי דלא ידע מה אני סח וביאר לי פשטיות הדברים כמבואר בקונט'. ואנכי לא ידעתי מי הביאך הלום בדברים שבאו בקיצור ועל מה שלא שמע ויהי כמשי"ב: והריני מבאר דהנה הרשד"ם הובא בתשו' הרש"ך ח"א סי' פ' כתב דהטור פסק כסברת הרמ"ה דהיכא דאתחזק ריעותא בשטר לא די שיאמרו העדים זה כתב ידינו כי עם שיזכרו ההלואה כו' ונכדו מהרש"ח בביאורו לטור הכריח דהרא"ש ס"ל דכיון שאומ' העדים זה כתב ידינו לבד סגי הפך סברא הרמ"ה וא"כ איך הטור לא הלך בדרכי אביו הוא הרא"ש ז"ל: ואי משום דכיון דמיהדר אזיופא מחמרינן שיזכרו העדי' הרי הרמב"ם לא חילק בכך וגם הטור ודאי שאינו מחלק וא"כ לפי דעת שני המאורות הנז"ל דברי הטור דלא כהרא"ש ז"ל וא"כ מגן שוייה דברי כ"ת שלא ידע מה אני מדבר: ומה שנפלא בעיני מעכ"ת להיותי שומר המלות הא ודאי דייקינן בדברי הפוסקים כדדייקינן בקראי כך למדתי מרבותי את כל אלה ידי עשתה לקיים דברי הראשוני' ואני את נפשי הצלתי מעתה אשובה נא ואסובבה למה שרצה מעכ"ת לדון בדבר לומר שאינו דומה נ"ד לההיא דשטרא ריעא כו' למר כדאית ליה דלא איתרע אלא ההוא שטרא ולמר כדאית ליה דאיתרעו כל שטרותיו דיש לחלק דדוקא התם דאתו בי תרי ואמר' לדידן א"ל זייפו לי שטרא ומצינו בידו שהוציא שטר על פ' א"כ ידעינן בבירו' דשטרא זייפא הוא ומכח דלא מצינן לו' שהעדי' החתומים בו הם עדים פסולים וחתמו על שקר משום דאם הוא הוחזק כל ישראל לא הוחזקו משכינן אנפשין למימר דאיהו גופיה זייף אינון כתב יד העדים אבל הא מיהא זה מלתא דלא שכיחא הוא שיזייף כתב וחתימת העדים דומ' בדומ' אלא שמן ההכרח אנו אומרים כן: אמנם היכא שאנו מוצאין בידו שטר מזוייף ועדים פסולי' חתומים בו אם אנו מוצאין אחר כך בידו שטר כיוצא בו למר דסבר דלא איתרע אלא ההוא שטרא ולמר דסבר אתרעו כל שטרותיו לא מפני כך נאמר דזיופי זייף איהו גופיה חתימ' העדי' וכתב להו דהוי מלתא דלא שכיחא אלא דגברא זייפא הוא לחתום עדים פסולים אם ימצא אותם ונ"מ שאם העדים החתומים בשטר השטרות ידעי' בהו שהם אנשים כשרים אין אנו חוששין כי אם בקיום שטרות מדרבנן סגי: ויש ראיה לזה דאמרינן בפרק נער' שנתפתתה דף מ"ד גבי שניהם במכר שניהם במתנה דביטל שני את הראשון ואתמר עלה מאי טעמא רפרם אמר אודויי אודי ליה רב אחא אמר אחולי אחיל לשעבודי' ופריך מאי בינייהו ומשני אורועי סהדי כו' ופירש רש"י אורועי סהדי החתומים בשטר הא' לרפרם פסולין ולרב אחא כשרין כו': והשתא נחזי אנן לסברת רפרם דסבר אודויי אודי ליה וחתם עדים פסולים אמאי גובה עם השטר השני הרי איכא למיחש דלמא זייופי זייף וכתב כיון דגברא זייפא הוא אלא ודאי דכיון שמה שנמצא בו לזיוף כפי דבריו דאודויי אודי לא הוי אלא שחתם עדים פסולים לא חיישינן להכי דאיהו גופי זייף וכתב דהוי מלתא דלא שכיחא הלכך ביטול ב' את הראשון והא מיהא השני במקומו עומד וריח פיסול לא עדת ביה: וזה נראה כונת דברי הר"ן ז"ל שכתב עלה ת"ל ומיהו ה"מ כגון דאמרי סהדי דחתימי דהאי שטרא דחתימת ידייהו היא הא לאו הכי אמרינן אודויי אודי ליה דאיהו גופיה זייף וכתב עכ"ל ונראה לומר כונת דבריו שאם העדים עצמם מעידים שחתימת ידיהם הן הן אלא דאיהו אודי דהוו פסולים לסבר' רפרם תו לא חיישי' דלמ' זיופי זייף וכתב דכל כי האי לא שכיחא אך אם העדים כופרים שאין זה חתימת ידיהם וגם הוא