מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) עו

האמת בפרו"ע פרעו"ת מה שחייב לי אקרע השטר הלז כי אין כונתי כי אם לתקן את אשר עיות לוי המורש' בעת טהרת החשבון שהיה לו לעשו' ש"ח עליו במה שנשאר חייב לי ולא טוב עשה וכונתי להציל את שלי מיד שמעון וח"ו אין כונתי להעליל עליו עלילות ברשע בדבר שקר וכן עשה ראובן כי אחרי עשות השטר הת' הלך ראובן בעצמו למקום ונתפשר עמו ועשה לו שטר מחיל' אחר ותכף ומיד קרע את השטר שעשה עליו כי לא היתה כונתו מעולם להעליל על שמעון לבלעו חנם: עתה יורנו מה משפט ראובן אם אתרע חזקתיה בעשית השטר הס' דמהדר בתר זיופא או לא איתרע חזקתיה הואיל שכל כונתו היה להציל את שלו וראיה לדבר שכשנתפשר עמו ע"ד אמת ויקרעהו לשנים קרעים והעדים שחתמו באותו שטר אין ספק שלא טוב עשו וקרוב הדבר לומר עדי שקר הם שהרי היה אפשר הדבר לבא לידי חורבא ומפי כתבם וחתימתן יבואו להוציא ממון שלא כדין כנראה מדברי הפוסקים ז"ל וצריכין לכפרה אבל ראובן מה יהיה בדינו יורנו ושכמ"ה: וכתבתי על זה להרב כמה"ר אליעזר ן' שנג"י ז"ל בחדש ניסן שנת החמ"ת ליצירה והשיב על דברי ונשרף הכל כאשר לכל רק את זה נשא' מיתר הפלטה אשר השיבותי לו על מה שהשיב ומשנה לא זזה מקומה וכך היתה שנויה

את המאור הגדול החכם השל' סיני ועוקר הרים כמה"ר אליעזר נרו'. אות"ך ראיתי צדיק לפני ביד חזקה שתים ובאותו"ת שארית חמות תחגור על הני מילי ממולייתא דדרישנא בפירקא דאלו נערות דף ל"ו דאמר רב פפא האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה כו' וכת' הר"ן שמדברי הרי"ף שגריס לדידן אמר לן זייפו לי האי שטרא משמע דלא אתרע אלא ההוא שטרא והשוה להרי"ף והרמב"ם לסברת ר"ח כמו שיע"ש: והוקשה לע"ד דכיון דמאי דגריס הריף ז"ל האי שטרא היינו בדברי העדים שאמרו כן אם כן אפשר דלרבותא גריס הכי דאף שידענו אותו שטר איתרעו כל שטרותיו משום דמהדר אזיופא: אבל שנייא ההיא דר"ח דבפסקא דדינא כתב בפי' איתרע ההוא שטרא דמשמע דוקא משא"כ בדברי הרי"ף שהביא לשון הגמ' ואין בדבריו הכרח לשום אחד מהסברות ומנא ליה להר"ן ז"ל להכריח שהרי"ף סובר כפי' ר"ח כו' על זה השיב אמרים מר ניהו ה"י דלא כמו שאני סבור ודברי הר"ן נכוחים למבין שהרי הרא"ש ז"ל בפסקיו הכריח נגד אותם המפרשים דס"ל דאיתרעו כל שטרותיו מלישנא דגמ' דקאמר האי שטרא ריעא דמשמע דוקא האי שטרא וא"כ למאן דגריס האי שטרא בדברי העדים נראה ודאי דעלה קאי לישנא דתלמודא דקאמר האי שטרא אבל למאן דגריס זייפו לי סתם ואעפ"כ קאמר האי שטרא ה"ה לכל השטרות וזה פשוט כמבואר בקונט': ולדידי פשוטות שלו ספוקי מספקא משום דודאות שלי מספקא להו לרבנן דאדרבה ממקום שבאת מדברי הרא"ש יגדל התימה עוד על הר"ן ז"ל דמה זו קושיא ע"ד הי"מ מלישנא דתלמודא דקאמר האי שטרא ריעא אדרבה משם ראיה דכיון שהעדים לא הזכירו השטר וסכומו ואפ"ה שטר ראשון היוצא מתוך ידו הוי שטרא ריעא ה"ה לכל שטרותיו דמי שסובר כן גריס בדברי העדים זייפו לי סתם וניח' לישנא דהאי שטרא אלא ודאי דלא שמיע ליה להרא"ש ז"ל גירסא זו דלדידן זייפו לי סתם או שמא ס"ל דאף דגרסי' הכי לא דייקא לישנא דגמר' דהאי שטרא ולפיכך הקשה כן ע"ד הי"מ ובודאי שהי"מ לא דייקי בהאי לישנא דקאמר האי שטרא דלדידהו היא הנותנת דאיתרעו כל שטרותיו והאי שטרא דקאמר היינו שטר היוצא ראשון א"כ איפה מלישנא דגמ' איך הכרח לשום אחד מהסברות דמשמע הכי ומשמע הכי והרי"ף שהביא הלשון כצורתו מנ"ל להר"ן להכריח דס"ל כסברת ר"ח דלא איתרע אלא ההוא שטרא כיון שבלשון התלמוד אין הוכחה כלל ואם הרא"ש הקשה ע"ד הי"מ תשובתו בצדו כדאמרן ואכתי תיובתא חזינא ופירוקא לא חזינא ומבלעדי כל זאת לפי דברי מעכ"ת דיהיב טעמא להי"מ דגרסי האי שטרא משום דגרסי זייפו לי סתם וניחא לישנא דהא' שטרא א"כ יקשה ע"ד הרא"ש דמה זו תמיהא ע"ד הי"מ מלישנא דהא שטרא: ואנא בריה קלה משתעינא בלישנא קלילא והארכתי בתשובתי והבאתי דברי הרא"ש שהביא אותי להקשות על הר"ן קושיא זאת ולא הונח לי ואת זו אגיד שראיתי בתשו' כ"י להרב כמהרר"י בנבנשת שתמה כן ע"ד הר"ן וכיונתי לדעת גדול וקובץ תשובותיו ביד מעכ"ת אם תבקשנה ככס"ף להודות על האמת הנה שכרו אתו

שבתי וראה מה שהקשה מעכ"ת ע"ד הר"ן ז"ל ומטי בה משמא דרב בעל גידולי תרומה ז"ל דכיון דאפילו לסברת רבוות' הרי"ף ודעמיה דס"ל דלא איתרע אלא ההוא שטרא מ"מ הנה שפתותיהם מודים מודים דהיכא שאומרים העדים זייפו לי סתם ולא פירש שם השטר אז איתרעו כל שטרותיו וכדס"ל להרא"ש בפירוש א"כ איפה מה בא ללמדנו הר"ן בחילוף הגירסאו' דאיכא מאן דגריס בדברי העדים דקאמרי לדידן א"ל זייפו לי האי שטרא ואיכא מאן דגריס לדידן א"ל זייפו לי סתם הא לדברי שניהם סגנון א' עולה כו' ככתוב בדברי קדשך ואף לזאת פקחת עיניך דיש ליישב דנפקא ומינה בין שני הנוסחאו' דלעולם אפי' למאן דגריס זייפו לי סתם היינו שאמר להם זייפו לי שטר פ' אלא דקרי ליה זייפו לי סתם משום דלאו היינו השטר שהוא מוציא עכשו ואנו באים לדון עליו והלכך מאן דגריס האי שטרא דוקא ההוא שטרא שאומרים העדים עליו הוא דאיתרע ולא אחר והיינו טעמא כדברי הרא"ש דלמא מנה היה אצלו ולא חשיד לזייף שאר שטרות אבל לאידך גירסא אפילו אמרי לדידן אמר לן זייפו לי שטר אחר וזה מוציא שטר אחר כיון דמהדר אזיופא כל שטרותיו רעועים ולעולם אם אמר זייפו לי סתם ולא הזכיר שם הלוה והסכום לכ"ע איתרעו כל שטרותיו כמ"ש הרא"ש. ולע"ד יש לגמגם דכיון שהעדים אומרים שם השטר מה יושיענו אם אינו כתוב בדברי העדים בפי' כל כי האי מיקרי נשמור הטעם ולא המלה כמו שתפס אותי מעכ"ת על מה שהקשתי להב"ח ודבר שנצטער בו אותו צדיק כו': וליישב דברי הר"ן מב' תמיהות אלו עלה על דעתי בתחל' המחשבה דיש חילוק היכא שהעדים אומרים שטר פלוני מסכום פ' אמר לן לזייופי דאז ודאי אותו השטר איתרע ולא אחר אבל היכא שהעדים אומרים לדידן אמר לן זייפו לי שטר פ' אבל אין אנו זוכרין אותו השטר אז קא ס"ד דלא בשביל זה איתרעו כל שטרותיו כיון דגלי בפי' שטר פ' לא נחית לזייף אחרים ושטר ראשון איתרע ולא אחרים אבל כיון דטעמא דהיכא שאומרים העדים סתם איתרעו כל שטרותיו משום דזיל הכא קא מדחי וכל א' מהלווין שלו יאמר שלי הוא השטר שזייף א"כ אף שהזכיר לעדים השטר שהיה רוצה לזייף כיון שהעדי' אינן זוכרין מזלו גרם ויד בעל השטר על התחתונה וכל השטרות היוצאין מתחת ידו הרי הם בטלים. ודייקנא הוה האי מלתא מדברי הרא"ש ז"ל שכתוב אבל אם העדים לא