מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) עה

וכמו שחילוקו שם בפי' גבי נזקין שאם היתומים גדולים גובין מן העידית ואם הם קטנים אינו גובה אלא מן הזיבורית וגבי ב"ח מנאמנות ילפינן לה והיה לנו לדון מינה ומינה אלא ודאי אין לחלק והיכא דאיתמר בפי' חילוק בין גדולים לקטנים איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר: ומה שהביא מר ראיה מדברי מהרשד"ם שכתב בסי' ר"א דברי בעה"ת ולמד מהם לנדון דידיה אין משם ראיה חותכת שהוא רצה ללמוד דאף דגבי כתובה איכא טעמא דחינה אין מקילין גבי יתומים הרבה י"ש ועיין תשו' הרב בעל פני משה ח"ב סי' קכ"ו כתב ביתומי' קטנים שנזקקין להם ולא הזכיר שבועה אף שדבריו ז"ל תמוהים מאד כמו שיראה המעיין: באופן שדברי בעה"ת לע"ד דברי יחיד הם בנ"ד נלע"ד דף לסברת ה' בעה"ת שנזקקין ליורשי האשה שבעה"ת לא אמרה כי אם דוקא באשה עצמה שבאה לגבות מיתומים קטנים אף דאיכא נאמנות החמירו עליה שתשבע אבל יורשים הבאין מכחה אם אין נזקקין להם מטעם שלא נשבעה אתאן לחומרת רב ושמואל והדר דינא כיון שהאשה עצמה היתה מחוייבת שבועה כ"ש כפי מ"ש מר דהכא לא שייך אין נזקקין שאין שום תועלת ליתום אם אין נזקקין לו כמ"ש הרשב"א והר"ן והן הן דברים המצודקים משפטי ה' אמת. שפילנה לסיפא דמלתא אמר מר אשר הוגד לו כי כל הנכסים המופקדים ביד ב"ד הם מנכסי נדוניית האשה וחילופיהן ולא היתה צריכה היא האשה לישבע עליהם דבנדוניא אין לומר אתפסיה צררי דהו"ל כשאר חוב דעלמא שאמרו חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו וכמ"ש הרשד"ם סי' קל"ב וכתב עליו הרב החבי"ב ז"ל דאף כשהנדוניא אינה בעין ס"ל למהרשד"ם לומר כן כו' וכתב עליו שדבריו צ"ע שכל הפוסקים ז"ל לא חילקו בזה וגם בזאת התשו' לא סמך מהרשד"ם ז"ל אלא בהצטרפות שאר טעמים כו'

ואנכי הרואה להרב מהרש"ך ח"ב סי' ל"ז שכתב בפי' כי היכי דסבר רש"י והרא"ש בדין יחד לה כלים לכתובתה ונאבדו דאשה גובה מן היתומים שלא בשבועה ותו לא חיישי' לצררי גם גבי נדוניא שנאבדה גובה שלא בשבועה כ"כ הרב המבי"ט ח"א סי' ס"ח בנדוני' שנאבדה גובה בלא שבועה לדברי הרמב"ם ותמה על לשון הרב המגיד יע"ש וכ"כ בספר חוסן ישועו' משם מהרש"ע ומטי לה מדברי התוס' דבנדוניא דליכא תנאי ב"ד גובה שלא בשבועה כו' ואף שמהר"א ששון בתשו' סי' כ"ג חולק על מהרש"ך וס"ל דלא דמי נדוניא שנאבדה לדין יחד לה כלי' בכתובתה ונאבדו וס"ל אף לגבי נדוניא צריכה שבועה כו' הנה זה עומד הרב בעל פני משה שכתב בתשו' ח"א סי' ע"ב ודן את הדין אם יורשי האלמנה תפוסים לומר קי"ל כרש"י והרא"ש דאף בנדוניא שנאבדה אינה צריכ' לישבע לפי פירוש הרש"ך וכ"כ הרב בעל הנתיבות דף ש"ב שיש ללמוד מדברי התוס' דין מחודש דגבי נדוניא שנאבדה גובה בלא שבועה כו' א"כ הוא איכא להקת הפוסקים האחרונים דס"ל אף כשהנדוניא אינה בעין לא צריכה שבועה גם והרשד"ם בסי' קלו הוכיח מדברי הטור ז"ל דנדוניא דינה כחוב ואינה צריכה לישבע איברא שיש לתמוה על כל אלה הגדולים על ראשון ראשון הוא הכהן הגדול איך כתב ז"ל שהרא"ש ס"ל דאם נאבדה הנדוניא גובה שלא בשבועה ועינינו הרואות להרא"ש ז"ל בתשו' כלל צא הביאו מר"ן טא"ה סי' צ"ו כתב בפירוש דאם מתה האשה ולא נשבעה על כתובתה אין יורשיה יורשים מנדוניתה וכתובתה כלום כו' וכן נראה ממ"ש סוף כלל ן' הביאו הטא"ה סי' ק"ח והטח"מ סי' רעח יע"ש גם על הרב המבי"ט יש להפלא שלא השוה את מדותיו ובח"א סי' רס"ו פסק בהפך ודן את הדין דוקא בנדוניא כשהיא קיימת גובה שלא בשבועה כו' ומדברי ה"ה שהביא סי' ס"ח כבר ישבם מהרלנ"ח. והרשד"ם בתשו' הנז"ל כתב שנדוניא דינה כחוב ואלו בסי' קי"ו וסי' קע"ד כתב ג"כ בהפך דדוקא כשהנדוניא היא קיימת נוטלת שלא בשבועה. ובר מן דין קשה טובא איך הוכיחו מדברי התוס' שכתבו דאלמנה משום דאית לה תנאי ב"ד מתפיס לה צררי אפילו תוך זמנה כו' ודקדקו משם הא נדוניא שאינה בתנאי ב"ד לא מתפיס לה צררי ואינה צריכה שבועה כו' ועין רואה דאיכא למידחי ולומר כיון שכתובה יש לה מכה מאתים שהוא תנאי ב"ד ומתפיס לה צררי אגב תנאי ב"ד מתפיס לה צררי נמי אף על הנדוניא וכמ"ש פרק האשה שנפלו עשירית היו עושות כו' וכ"כ הרב מהרמי"ט ח"א סי' כ"ג ובתשו' ה' מעשה חייא סי' ב' וכן נראה מדברי מהריק"ו ז"ל שרש צא והביאו מר ניהו רבה ה"י ותמהני על הרב בעל הנתיבות בדף הנז' שרמז חילוק זה מדעת עצמו וכתב שהוא דוחק גדול ולא ידעתי מאי דוחקיה: אתאן לנ"ד דאי משום הא שהנכסים המופקדי' הן תמור' הנדוניא אין שום זכות ליורשי האשה אמנם שאר הטעמי' שרירין וקיימים לפי קצורי לזכות יורשי האשה ככל אשר נגזר מאת הרבנים המובהקי' ה"י ואנכי ידעתי כי מידי דברי לא עמד טעמי בי דבר דבור על אופנו. וביום הראות אותותי אלה קדם רבינו שבגולה אשר בשמים ממעל רם ונשא עושה פלילות עם קונו. ואשר בארץ מתח' מי כמוהו לישראל לאב אשר לו חומה ויסרו למשפט כאשר ייסר איש את בנו. ואירא כי עירום אנכי וארכבותי דא לדא נקשן מהדר גאונו כי איך אעלה אל מקום המזבח אשר היה שם אברם הוא אברהם ויסרני מלכת ולבקר בהיכלו לפנו"ת בק"ר לאיתנו. לבי כלב האריה לא ינום ולא ישן אלא מעתה תפסל בלינה קונם עינו עד יצא כנגה צדקת כל שאני זכאי באמירתו תהא במאמינו. ביקש להתנמנם סעיפי נוהים ורוהים יצאו עליו עוררין כנשר יעיר קנו. אני הוא העדר הקודם להוייות מחומר קורץ כלי מהיכנו. מיכסי ומצל"י בצל כנפיו ותחת כבודו יק"ד יקו"ד קידה על אפים יודע רבונו. אמר יאמר העבד העברי. מתאבק בעפרות רגליו והוא הצעיר חיים בכמה"ר יצחק אלפאנדארי

סימן נח

שאלה ראובן הוא יושב בעיר א' ושמעון יושב בעיר אחרת ונושאים ונותנים זה עם זה כל אחד שולח לחברו פרקמטיא ונמשך הדבר הזה ביניהם זמן רב ואחר זמן הרשה ראובן ללוי ללכת אצל שמעון לפקח על עסקיו ולטהר השבונותיו עמו וילך לוי כדבר ראובן וטהר עם שמעון כל חשבונות ונשאר חייב שמעון לראובן אלף גרוש' וכתב לוי לשמעון שטר מחילה איך לא היה לראובן על השמעון שום תביעה כלל והאלף גרוש' נשאר חייב לו מלוה על פה ואח"כ שלח ראובן לתבוע משמעון הסך הנז' וכפר לו עליהם וכראות ראובן דבר זה שכפר לו הכל עשה שטר על שמעון איך היה חייב ליאודה חמיו של ראובן אלף גרוש' ואמר לעדים שחתמו בשטר זה תדעו נאמנה ששטר זה הוא לי למשמרת שאם יעמוד במרדו שמעון ולא יצא ידי חובתו במה שחייב לי אז אוציא השטר הזה ואפרע ממנו אבל אם הוא מודה על