מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) עג

ראיה ברורה דהיתומים אין צריכין לישבע ולפטור דכל מילי דהו' תקנתא דרבנן לא תקנו תקנתם להרע ליתומי' ודאמרינן פרק הנזקין גבי משיכה כו' עכ"ל: הרי שמהר"ם ז"ל החליט מאמרו ככל אשר דברנו דאין שום תקנה להרע ליתומים לאפוקי ממונא מינייהו ואיך יתכן שחכמי נרבונה ז"ל יעשו תקנה הפך תקנת המשנה דהבא ליפרע מן היתומים ונאמנות שאינו מועיל לגבייהו ואין אדם מוריש שבועה לבניו וכו' ופקע שטרא והם יעשו תקנה ליפרע מהם וידעתי גם ידעתי עיקר דינו של ה' מהר"ם ז"ל נאחז בסבך גדולי הפוסקים הראשונים ז"ל וכמו שכתב הוא עצמו דרשב"ם חלוק עליו והמרדכי פ' הנזקין יישב ההיא דמשיכה שהוא דוקא ביתומים קטנים והדברים צריכין מיתון והתיישבות ולפי שאינו ענין לנדון דידן אמרתי לא אזכרנו: זאת תורת העולה בידינו שאין מדברי הרב דון וידאל שום ראיה לנ"ד לעשות מעשה לומר קי"ל ודברי הר' הנתיבות מדעתי כי קשים הם

עוד חזינא ליה למר הביא ההיא דמהרדב"ז ז"ל בתשובה שרמזנו לעיל ומפשט לשונו משמע ליה למר שכתב דהרא"ה דס"ל כהרז"ה ז"ל היינו נמי דלא כחכמי נרבונה ולצאת ידי חובתו הוצרך לידחק שהרב שהרדב"ז לא ראה לשונו של הריטב"א ז"ל במ"ש בפרק כל הנשבעין ודעת הרא"ה כדעת זקנו הת"ה וכונתו שלא לחלוק על דברי חכמי נרבונה בההיא דתרי חומרי כי אם אעיקר דין דא"ש דאפילו נאמנות מפורש לא מהני לגבי יורשים וכך יפה לנו להבין ככתוב בקונט' ועל זה תמה מאד על הרב החבי"ב שדחה דברי הרדב"ז ז"ל בקנה רצוץ משום דאיהו ס"ל כהרמב"ם והגדיל התימה עליו כי מה יושיענו זה. ואנכי לא ידעתי מה החריד אלינו את כל החרדה ומדברי הרדב"ז אין שום ראיה לומר דס"ל ז"ל דהרא"ה והרז"ה חולקים עם ח"נ שהוא ז"ל הביא דברי הרא"ה והרז"ה דס"ל שאין שום נאמנו' מועיל לגבי יתומי' ולפי זה כל שמת לוה כו' והביא עוד דבריהם שכתבו משם ח"כ דלא דיינינן תרי קולי כמו שנראה מלשונו שכת' ובשם ח"נ אמרו והן הם המדברים הרא"ה והרז"ה וכמו שכתבנו אנחנו למעלה מזה ולא הוצרך לומר שמסכימים הם עם חכמי נרונה לדון דינו על פי סברתם וסיים בלשונו אבל אנו אין לנו אלא דברי הרי"ף והרמב"ם שכתבו דנאמנות לגבי יורשים מהני כו' וכונתו לומר שאן אנו צריכין למה שהסכימו הרז"ה והרא"ה עם חכמי נרבונה ז"ל לדון כן דנאמנות מהני היכא דאיכא תרי קולי כיון שהוא היה רגיל לדון כסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דנאמנות מפורש מהני ואין אנו צריכין לטעמא דתרי קולי: ואם באים אנו לדקדק בדברי הרדב"ז יכולים אנו לומר דס"ל דהרז"ה והרא"ה מסכימים עם חכמי נרבונה וממנו נקח ראיה לכ"ד לדון כסברתם אמור מעתה שצדקו דברי הר' החבי"ב ז"ל שדחה דברי הרדב"ז אע"פ שנראה מדבריו ז"ל שלא הכריח הלכה כמי מכל מקום הרי כתב דנקטי' כמ"ד פיטור בפירוש מהני כו' כונתו לומר שלא הוצרך לדברי חכמי נרבונה מטעם תרי חומרי והלכה רוחת בידו לדון כהרי"ף

הנה נא ערכנו משפט לזכות יורשי האשה כסבר' חכמי נרבונה וכל הגדולי' ראשוני' ואחרוני' ז"ל כהלכתיה וכטעמיה דמר כי מפיו אנו חיים ומתורתו אנו למדין והגד הוגד לי יש מגדולי הדור שחולק על דין זה וידו פשוטה לזכות ליורשי הבעל עפ"י תורת החולקי' על חכמי נרבונה הנמקי והרא"ה והריטב"א ז"ל והבאים אחריהם וידעתי נאמנה בבא אליו דבר איש האלקים מר ניהו רבה ה"י ישוב ריקם ויודה על האמת כי לא נשאר לו משען ולא תומך כי גדולי הפוסקים המסייעים לו על דעת אחד לא יסמכו מריב לשונות כמדובר: ולא היינו צריכין עוד להחזיק יד יורשי האשה כי מוחזקין ועומדים הם רק כונתי רצויה להשתעשע בנועם שיח סוד דברות קדשו שהביא דברי הרבנים ז"ל שכתבו כיון דאיכא קנין בשטר הכתובה לכולי עלמא מהני הפיטור ליורשים אפילו למאן דסבר פיטור בפירוש לא מהני כו' ושדא בה נרגא מדברי הריב"ש ז"ל שכתב וגם הרבה מבעלי הס' הא' מודים דבקנין מהני אפילו לגבי יורשים משמע דאכתי איכא אחריני מבעלי אותה סברא דסביר' להו דאפילו בקנין לא מהני כו' ולע"ד נרא' לדחות דכונת הריב"ש ז"ל לאפוקי נאמנות אפילו בקנין ללקוחות דהא איכא מאן דס"ל ז"ל אפילו בקנין לא מהני ללקוחות דלאו כל כמיניה ולשון אפילו לכל הפירושים לא דייק שפיר: אבל מדברי הרב בעל המאור נראה בפירוש שחולק דאפילו בקנין לא מהני ליורשים שהרי הביא דברי ר"ח שהביא ראיה מן הירושלמי וכתב עלה ואין בדוקין אצלנו כו' ולכאור' ראית ר"ח מן הירושלמי היא ראיה שאין עליה תשובה והכי איתא התם גבי אותה ששנינו מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשים והניח מלוה או פקדון ביד אחרים ופליגי בה תנאי ורבי עקיבא סבר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשים שכולם צריכים שבועה ואין היורשים צריכים שבועה ופריך עלה בירושלמי הגע עצמך שפטרום מן השבועה ומשני זו תורה תו אינה תורה ואם אית' דנאמנו' על היורשים לא מהני אפי' בקנין מאי פריך הגע עצמך שפטרום מן השבועה הרי לעולם לא משכחת לה פיטור לגבי יורשים: ואין לומר שפטרום מן השבועה קאי ליתומים עצמם כמבואר וכן כתב הרב בעל העיטור ז"ל במאמר ה' הנז"ל ח"ל קבלתי מרבותי דהא דאמר אבא שאול כשלא קנו מידו והאמינה ופטר אותה משבועה אינו אלא בכתיבה שהיא כאמירה דמשנתא דאוקימנא מאי כותב אומר אבל קנו מידו מפיטו' שבועה גובה שלא בשבועה אפילו מן היתומים ומפורש בירושלמי בהא דאמר רבי עקיבא ינתנו ליורשים וכו' הגע עצמך שפטרום משבועה כו' עכ"ל: הוא הדבר אשר דברנו שדברי הירושלמי דקאמר שפטרום מן השבועה מיירי בשקנו מידו על הנאמנות דאליבא דכ"ע מהני נאמנות בקנין אפילו ליורשי' דאלת"ה לא משכחת לה פיטו' לעולם לגבי יורשים ולדברי ה' בעל המאור דס"ל דנאמנו' מפורש לא מהני ליתומים איך יתיישבו דברי הירושלמי הנז"ל ורעה עוד מזאת שכתב עלה ואין בדוקין אצלנו ולא בדק עד מקום שידו מגעת. ואחר הבדיקה ראיתי לה' בעל הנתיבות בדף רפו ע"א שהקשה לסברת ר"ח וח"כ שכתבו דנאמנו' לא מהני מדברי הירוש' הנז' ואשתמטתי' ליה דברי העיטור שכתב דר"ח מוקי לה בשקנו מידו אבל מת שתי' ליישב דברי ר"ח וח"נ צריכין אנו לישב דברי בעל המאו' במ"ש ואינן בדוקין אצלנו ולדון בנ"ד דאיכא קנין בפי' על הנאמנות ורובא דרבוותא מגדולי הפוסקים ס"ל דנאמנות בקנין מועיל ליורשים הו"ל בעל המאור יחיד לגבייהו ואזלינן בתר רובא: ועוד זאת היתה לסייע יורשי האשה בנדון דידן כיון שכל נכסי הבעל הם מופקדים ביד בית דין ויד שניהם שוה הו"ל יורשי האשה מוחזקים דהא מיהא לא מפקינן ממונא מיד