מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) סט

מת כו' הם דברי' עצמו ואינם מדברי ח"כ ז"ל לע"ד אחרי המחילה רבה לא ידעתי מה יענו לדברי הרב העיטור ז"ל דף י"ב שכתב ח"ל ושמעתי מנהג נרבונ' דלא מהני נאמנות ביתומים מן היתומים היכא דמת לוה בחיי מלוה ופטור עכ"ל והן הם דברי הנמקי והריטב"א במ"ש משמם ואינו יודע איך היתה כזאת חילוף הדברים משם ח"נ שהרז"ה וכל הפוסקים כתבו משמם שמנהגן היה שלא לדון תרי חומרי ובעל העיטור כתב משמם להפך וא"א ליישב דברי העיטור שהן דברי עצמו שהרי הוא ז"ל חולק עליה' וכתב לא נתגלה לי טעמם באופן שאין ליישב דברי הנמקי ז"ל בדברי הריטב"א כמ"ש הנתיבות כי הנה זה עומד הרב העיטור וכשזה קם הדר דינא וקושיין לדוכת': ועוד דאכתי קשה במסקנא דמלתיה שכתב נמצא פסקן של דברים כו' והביא דעת הגאונים והרמב"ם דנאמנות מפורש מהני ודן את הדין ששטר שיש בו נאמנות על היורשים אע"פ שמת לוה גובין בו ולדעת חכמי נרבונה שאין נאמנות מועיל אין גובין בו ולמה לא הביא עוד ס' ג' דתרי חומרי לא עבדי' למאן דסבר שנאמנות מועיל: ומה שיישב לזה הרב הנתיבות דכיון שתמה עליהם לא חש להזכירם אי אפשר לומר כן שבשביל קושיא שהיה לו ע"ד ח"נ הגדולים דחה דבריהם לענין דינא ולא הזכירם על דל שפתיו אע"פ שהם אמרו והם אמרו

ועוד אני תמה על תמיהתו שתמה על א"נ דכיון דהלכתא היא אמאי לא מחמרי' תלת חומרי דאי מיירי באלמנה שבאה לגבות כתובתה מן היתומים הא ודאי אע"גב דהלכתא היא לא מחמרי' בכתובה תרי חומרי וכמ"ש בפרק האשה שנפלו דף פ"א תניא הרי שהיה בושה באחיו ומת והניח שומרת יבם לא יאמ' הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וקאמרי' עלה אמר ר"כ זו אינה משנה ופריך מ"ט אלימא משו' דהו"ל מטלטלי ומטלטלי לכתובה לא משתעבדי דלמא ר"מ היא דאמר טלטלי משתעבדי לכתובה ואלא משום דאמר לה את לא בעד"ד את דלמא ר"נ היא דס"ל מוציאין מזה ונותנין לזה ומשני לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה אלא אי ר"מ אי ר"כ כו' לענין הלכה פליגי בה רבוותא הרי"ף ודעמיה סברי כיון דתקינו רבנן השתא למיגבי כתובה ממטלטלי דיינינן תרי חומרי וטעמו כתבו הרא"ש והר"ן והביאם מרן ב"י טא"ה סי' קסח דהא דחשיב תלמודא להך ברייתא משבשתא לפי שא"א לקיימה אם לא שנעשה המחלוקת תרי זוגי ר"מ ובר פלוגתיה ור"נ ובר פלוגתיה ואפי' אי ס"ל הלכה כר"מ וכר' נתן תרי חומרי בכתובה לא מחמרי' אף כי ר"מ סבר כר' נתן ור' נתן סבר כר"מ מודו תרוייהו דלא עבדי' כהך ברייתא אבל השתא דתקינו רבנן כתובה גביא ממטלטלי אין כאן אלא חומרא א' דר' נתן כו' אבל הרמב"ם ז"ל כתב פכ"ב מה' אישות שכיון שאין כתובה נגבית מטלטלי אלא מתקנת חכמים אין כח בתקנה זאת לעשות מעשה והדר דינא דתרי חומרי לא עבדי'

והשתא ניחזי אנן אי הך דינא דרב ושמואל או הך דינא דאבא שאול כל חד באנפי נפשיה הלכתא נינהו ועבדינן עובדא כחדא מינייהו בהצמדה יחד אין כאן אלא חומרא אחד וכמ"ש הרי"ף ודעמיה ז"ל בההיא דושמרת יבם אם כן איך אמרו חכמי נרבונה ז"ל דהו"ל תרי חומרי והרי אין כאן שנים כי אם חומרא א' וא"כ מה שתמה הריטב"א ז"ל דכיון דהלכתא היא אמאי לא מחמרי' תלת חומרי איפכא הו"ל לאקשויי שאין כאן אלא חומרא אחד כיון דקי"ל ככל חד מינייהו וכמ"ש הרי"ף ז"ל בההיא דשומרת יבם. ואי ס"ל להריטב"א דח"נ ז"ל ס"ל כדעת הרמב"ם בההיא דשומרת יבם ואף דהלכתא כא"ש או כרב ושמואל כל חד לחודיה מ"מ כיון שחומרא היא בהצמדם יחד אין אנו דנון כשניהם דלא מחמרינן תרי חומרי בכתובה ומטעם הרמב"ם ז"ל כמו שנראה לעין כל הישר הולך דח"כ ס"ל כדעת הרמב"ם א"כ מאי קא מתמה ז"ל דכיון דהלכתא היא אמאי לא מחמרי' הא דיניו הכי הוא ד א אשכחן תנא דמחמי' תרי חומרי בכתוב' כדאמרן, וראיה לזה מצאתי בפרק ראשית הגז דף קל"ה דמייתי תלמודא פלוגת' דתנאי דר' אלעאי יליף ראשית הגז מתרומ' לכל חקותיו ולכל משפטיו ורבנן פליגי עליה דלא ילפי' נתינה נתינה מתרומה ולא ילפינן חדא מחדא כו' והפוסקים לא השוו מדותיהם לדון בכולהו כרבנן או כר' אלעאי וכתב הר"ן ז"ל שם שנראה נכון לומר דכיון דנהוג עלמא כרבי אלעאי במתנות לא מקלינן במידי דסבר בה ר' אלעאי להחמיר דתרי קולי לא עבדינן ולפיכך אין נוטלין ממין על שאינו מינו ולא מן החדש על הישן. אבל בצאנו לגיז אפשר שחייב דמחמרינן כרבנן ע"כ נראה מדבריו דס"ל להלכה במלתא דר' אלעאי מחמיר ורבנן מקילין הלכה כר' אלעאי משום דתרי קולי לא עבדינן ובמלתא דרבי אלעאי מיקל ורבנן מחמירין הלכה כרבנן ובאומר כל גזותי ראשית דבריו קיימין: ועוד כר' דהיינו דוקא להוציא מזה על זה אין נוטלין ממרן על שאינו מינו ולא מן החדש על הישן אבל לענין צירוף מצטרפין שאם היו לו ה' בהונות משני המינין מצטרפין וכן חדש מפני ישן מצטרפין אע"ג דלר' אלעאי אין מצטרפין שהרי כל דבר שאינו ניטל מזה על זה אינו מצטרף דומי' דמעשר בהמה דקי"ל אין מעשרין מן החדש על הישן וחדש וישן נמי אין מצטרפין וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מה' בכורות ומ"מ הכא קי"ל כרבנן לחומרא. ונראה נמי שאם היו לו ה' בהמות מב' מינין או ה' מחדש וישן יכול להפריש מזה על זה ממה נפשך אם הלכה כר' אלעאי אין מצטרפין ואין כאן חיוב ראשית הגז ואם הלכה כרבנן יכול להפריש ממין על שאינו מינו ומן החדש על הישן וכן אם היה לו כדי שיעור חיוב ראשית הגז ממין אחד ומהמין האחר לא היה לו כדי שיעור יכול להפרישן על הכל ממה נפשך אמנם אין יכול להפריש מהמין שאין בו כדי חיוב על הכל דאפשר שהלכה כר' אלעאי. ומ"ש הר"ן שאינו מפריש ממין על שאינו מינו ומן החדש על הישן בסתם היינו כשיש בונין האחד כדי שיעור חיוב דאף דלרבנן מפריש מזה על זה מ"מ כיון דנהוג עלמא כר' אלעאי עבדינן כותיה דרבי אלעאי לחומרא משום דתרי קולי לא עבדינן ויש להסתפק אם היו לו ב' מינין ומכר המין האחד ושייר לו המין השני דמשמע מסתמא דתלמודא התם דלר' אלעאי הלוקח חייב להפריש מחלקו לפי שלא שייר המוכר אצלו מאותו המין ולרבנן המוכר חייב משום דחשיב שיור כדתנן אם שייר המוכר המוכר חייב א"כ הדבר היכי לידינו דיינו שהמוכר אומר הלכה כר' אלעאי דאין לומר לו שהלכה כרבנן לחומרא דאע"ג דהוי חומרא על המוכר אבל נפיק מיניה קולא ללוקח דר' אלעאי מיקל למוכר ומחמיר ללוקח ואם נאמר דהלכה כחכמים והמוכר' חייב שהרי אין כהלכה כר' אלעאי אלא במלהא דאית בה תרי קולי אם אנו מחייבין את המוכר להפריש נמצא מפריש ממין על שאינו מינו ובהא קי"ל כר' אלעאי כדכתיבנא דתרי קולי לא עבדינן ולע"ד צ"ע ורמזתי מזה בהשמטות ספר בני חיי יע"ש. והכא קשה על הריטב"א דאין כאן אלא חומרא א':