מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) סו

שאלה על שטר כתוב' שכתוב בה נאמנו' מפורש מהבעל ומיורשיו לאשה וליורשיה ומת הבעל ואחר כך מתה האשה ולא נשבעה על כתובתה כדת הנשים ונכסיהם נשארו מופקדים ביד ב"ד ובאים יורשי האשה לגבותם מכח שטר הכתובה ויורשי הבעל טוענים כיון שלא נשבעה שבועת אלמנה קודם שמת' היא האשה אין יורשיה יורשים כתובתה דאין אדם מוריש שבועה לבניו ישאלו משפטי צדק כדת מה לעשות: על השאלה הלזו פליגי בה רבוותא רבני שאלוניקי יע"א והכריע הדבר הרב כמה"ר שמואל פרימו ז"ל ואני הצעיר כתבתי על דבריו ואחשב"ה לדע' מו' הרב המובהק כמה"ר אברהם רוזאניש ז"ל וזאת היתה תשובתי

תשובה אם באים אנו לדון אחר הר' המובהק אריוך מלך הא שמואל ובית דינו הרבנים המובהקים שנים שדנו דיניהם אמת ומשפט דבר הלמד מענינו צריכין אנו לדון אחר כל בית דין כשמואל בדורו בתוך זמנו ומה לאדם שיבא אחרי המלך אם כתב עליו אונ"ו. בושת ופגם על פי עצמו כתב וממין על שאינו מינו האמנם לא אוכל שאת להב תשוקתו ונפשי חולת אהבתו ולא יכלה עוד הצפינ"ו. על כן אמרתי אשתעשה במצותיו מעט אשר היה לפני לעשות רצונו: פתח דבריו הביא דברי הטח"מ סי' עא שכתב דנאמנות מהני ליורשים וכתב אח"כך לפיכך אפי' מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה אם כתב לו שפטר אותו ואת באי כחו ממנו ומבאי כחו נוטלין יורשי המלוה בלא שבועה עכ"ל משמע מדבריו דוקא משום דמהני נאמנו' ליורשים לפיכך אפילו מת לוה כו' נוטלין יורשי מלוה כו' הא לאו הכי דנאמנות לא מהני ליורשים אין יורשי המלוה נוטלין כלום דאין אדם מוריש שבועה לבניו וזה הפך רובא דרבוותא דאף דס"ל דנאמנות לא מהני ליורשים מ"מ נוטלין יורשי המלוה דתרי קולי לא אמרי' וכמ"ש הרז"ה והרשב"א והריב"ש ויותר מהמה מגדולי האחרונים ז"ל ומהר"י ברקי ז"ל הובא בספר מ"ץ מחמת זה כת' דאשגרת לישן הוא ולא דייקינן הכי אבל מהרח"ש בתשו' כ"י שהביא לשונו הרב מר שמואל יצחק ז"ל ומהר"א קופינו והרב החבי"ב בהגהת הטור הבינו כן בדברי הטור והוכיחו מדבריו שהטור חולק על סבר' זאת דתרי קולי לא אמרי' ורצו לעשות קי"ל כפי פירושם כמו שיע"ש אמנם מר ניהו רבא ה"י תמה עליהם וכתב דאין שום הוכחה לזה מדברי הטור כיון שהוא פוסק הלכה דנאמנות מהני אתא לאשמו' שנוטלין יורשי המלוה אפי' שלא בשבועת היורשים כיון שיש נאמנות והלכה כסתם מתנ' דפ' הכותב דקתני כתב לה נדר ושבועה אין לי וליורשי כו' אין משביעין אותה ולא את יורשיה כו' אבל לדברי הפוסקים הלכה כאבא שאול דפטור לא מהני דלא כסתם מתניתי' נהי דנוטלין יורשין משום תקנת הלווין שלא תנעול דלת ותרי קולי לא אמרי' הא מיהא צריכין לישבע שלא פקדנו כו' ככתוב בדברי קדשו

והאדם יראה לעינים שהמאורות הגדולים הנז"ל המה ראו דברי מרן הב"י ז"ל שכתב ע"ד הטור גבי לפיכך אפי' מת לוה כו' וז"ל זה פשוט שכיון שלא היה המלוה חייב שבועה לבני לוה לא מצינן למפטריה מטעם דאין אמש"ל וכ"כ בתשו' הרשב"א כו' אבל דעת ר"ח וכל חכמי נרבונא דאפילו נאמנו' מפורש לא מהני בתובע' כתובתה כדמשמ' פשטא דמלת' דא"ש לפי' האשה כשתובעת כתובתה חייבת לישבע וכן המלוה כשבא לגבות מבני לוה הלכך אם מת מלוה אחר לוה אין בני מלוה יכולי' לגבות כלום מבני לוה שהרי אביהם היה חייב לישבע ואין אמש"ל עכ"ל נראה בפירוש שהבין בדעת הטור שכונתו לחלוק על ר"ח במאי דקאמר אין בני מלוה יכולים לגבות כלום דאלת"ה היה לו להביא סברת מ"ד שגובין בשבועה מטעם תרי קולי והטור סובר דגובה שלא בשבועה ואיך כתב זה פשוט כו' לא מצינן למפטריה כו' אלא ודאי שמרן דקדק בדברי הטור ככל אשר הושת עליו מאת האחרונים ז"ל. ומה שהכריחו למרן להבין כן בדברי הטור אף שיש לצדד להבין כן ממ"ש הטור עצמו למעלה מזה עוד בה דחיקא ליה מלתא לומר שכונת הטור הוא לפוטרן אפי' משבועה ואף שפסק כהרי"ף דנאמנות מהני מ"מ היה לו לחוש לס' החולקים להצריכן שבועה כיון שבאים להוציא ממון מיתומים אחרים וגדול כח המוחזק וכמ"ש הוא ז"ל בטא"ה סי' צח גב' כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך ולא הזכיר יורשיה ופסק הטור שאז כשגובין יורשיה נשבעין שבוע' היורשים ונשבעי' ג"כ אם פגמו הם הכתובה או אם נעשו אפוטרופין כו' וכתב עלה מרן דלדעת רש"י אין צריכין לישבע כי אם שבועה שלא פקדנו ולדעת הי"מ שבועת פוגמת ולדעת הירושלמי שבועת אפוטרופא כו' וכתב רבינו כחומרי כל הפי' פי' רש"י ופי' הי"מ ופי' הירושלמי משום דכיון דהבעל מוחזק בכתובה לא מפקינן מניה אלא בדבר הברור לדברי כולם עכ"ל וה"ה לדין זה שאנו דנין בו לא היה לו לטור להקל שיגבו שלא בשבועה כלל ואין לחלק בין גלגול שבועה להשבועה עצמה כמבואר שם אך מחמת שהטור ז"ל צווח ככרוכייא שנוטלין יורשי המלוה בלא שבועה כתב עלה מהר"י ברקי דס"ל למרן דלשון בלא שבועה אשגרת לישן הוא ואין לתמוה עליו מה שתמה הרב החבי"ב שהוא תפס לשונו בדברי מרן כמ"ש המעיין ויש לדחוק עוד לשון בלא שבועה כמ"ש הרב הנתיבות לדברי הטור סי' קח יע"ש

איברא שדברי מרן שם בא"ה נפלאו ממני שכתב על הטור שפסק כחומרי כל הפי' והטור לא פסק כי אם דוקא כחומרת רש"י שהחמיר להשביען אפי' לא פגמו הם אבל הי"מ הם מקילין שדוקא פגמו הם חייבים לישבע ובהא ודאי מודה רש"י ז"ל וכן יש לפרש דברי הירושלמי ואעיקרא דמלתא לענין דינא כ"ע לא פליגי אלא בפירושא דמתני' דאלת"ה יקשה טובא ההיא דפרק כל הנשבעין דפריך מהך מתני' לרב ושמואל מ"מ הדין דין אמת דלאפוקי ממונא אנו חוששין לס' המחמירין כדמוכח בכמה דוכתי א"כ איפה היא שעמדה לו למרן ז"ל להבין בדעת הטור כאשר דקדקו האחרונים ז"ל והדקדוק הוא מן הקצה אל הקצה ונלע"ד שגם הרב בעל כ"מ ז"ל עמדו לנגד עיניו דברי מרן אלו שהרי ראינו כמה יגיעו' יגע ליישב דברי הטור שסותרין אלו את אלו שבא"ה סי' צ"ח כת' בסוף דבריו בשם ר"ח ואביו הרא"ש דקי"ל כא"ש דלא מהני נאמנות ליורשים ואלו בטח"מ סי' קח כת' שאם האמין גם לבני המלוה נוטלין בלא שבועה כו' מש' בהפך דס"ל דנאמנות מפורש מהני וכבר כל רבני אשכנז הב"ח והט"ז איש לדרכו פנו בישוב הדב' הזה אמנם הוא ז"ל בדף קפ' יישב את כל המקומו' שכתב הטו' דפטור מהני דמיירי בנאמנות שקנו מידו משום דאף מאן דס"ל דנאמנו' בפי' לא מהני כא"ש היכא דאיכא קנין מהני כו' ויש לתמוה מה יענה ז"ל לדברי הטור אלו שכתב בפירו' דנאמנות לגבי יורשים מהני לפיכך כו' נוטלין יורשי המלוה בלא שבועה כו' דמשמע בפי' שפסק דלא כא"ש וס"ל כהרי"ף וכמ"ש מרן וכ"כ הריב"ש סי' קח. ואין ליישב דמיירי בשקנו מידו כשאר המקומות שהרי מרן הביא דברי ר"ח שחולק על