מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) סד

כשהנותן גוי מזכה לישראל המקבל במכ"ש דישראל מדין זכיה גמור' דגוי מזכה לישראל

איברא דמריהטא דתלמודא בפרק הרבית דף ע"א משמע דכשם שהגוי אינו זוכ' כך אינו מזכה דאיתמר התם ת"ר מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור כו' וכן גוי שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר וא"ל תנם לי וכו' מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור כו' ופריך בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא כיון דאין שליחות לגוי איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא כו' ואי אית' דגוי מזכה לישראל ע"י ישראל סיפא נמי איכא איסורא דמאותה שעה שזיכה הגוי המעו' לישראל השני זכה אותם הראשון דגוי מזכה לישראל וכשגובה ישראל הראשון מן ישראל השני שקיל מיניה רביתא ואיך קאמר סיפא לחומרא דמשמע דמדינא שרי ואם אין גוי מזכה לישראל משום דליתא בתורת זכיה כלל ניחא דא"כ ישראל שני לא זכה לראשון כלל וכשהוא נותן לו אפילו הקרן מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה ואפילו העמידו אצל ישראל אינו אלא חומרא בעלמא משום שאין גוי מזכה לישראל ע"י ישראל וכן כראה בפירוש מדברי התוס' שם כמו שיראה המעיין וזאת היתה לו להרב הש"ך שתפס במושלם שאין גוי מזכה לישראל ונמצאו דברי הרא"ש מוקשין ועומדים: ואחרי נשיקת עפרות רגליו יכולני לפטור ראיה זו מן הדין ואדרבה משם ראיה דגוי מזכה לישראל ע"י ישראל ושאני התם דאין דעתו של גוי לתת כלום לישראל שני ולזכות לו זכיה גמורה אלא דוקא אם יפטר לגמרי מישר' הראשו' שהלוה אותם ועל כל פנים צריך שישראל השני יזכה אותם לגוי והגוי מזכה לישראל הראשון שהלוה אותם לו ואם כן נמצא שהגוי הוא שמלוה אותם לישראל כל כמה שלא נפטר הוא ממלוה הישראל שהרי כל זמן שלא עשאו שליח ישראל הראשון חייב באחריותם וגובה ממנו החוב ולפיכך מדינא שרי אלא שחששו חכמים זימנין שהגוי יתן לישראל השני שיזכה בהם לגמרי בשביל ישר' הראשון וסמיך דעתיה שיפטר ממונו לגמרי ולא ילך עמו בדינא ודיינא ונמצא דישראל הראשון זכה זכיה גמורה ע"י ישראל השני ואיהו דקא שקיל מיניה רביתא החמירו חכמים לאסור באופן דאדרבה בשביל שגוי מזכה לישראל החמירו חכמים לאסור ויש צד ליישב דברי התוס' על פי דרכם הנז"ל עדי בשמים דאנא חזיתיה ואנא ביארתיה וקיימתיו מסברא ואחר החיפוש ראיתי להריטב"א ז"ל בשיטתו למ' מציעא שכתב כונת התלמוד כדברים האלו וכתב בפירוש דכי אמרי' דגוי לית ליה זכיה היינו שאין לו יד לזכות הוא בשביל ישראל או שאין ישראל זוכ' לגוי אבל ודאי מזכה הוא לישראל ע"י ישראל כו' אף אנו נאמר שהרא"ש ז"ל ס"ל כסברת הריטב"א דגוי מזכה לישראל ע"י ישראל ולפיכך כתב דכשהנותן גוי והנפקד ומקבל מתנה ישראל דהוי גוי המזכה לישראל וזכה בדין כשהוי זכיה גמורה ואף במ"ג דאם ממונו של ישראל הפקיעו במ"ג כל שכן ממון הגוי ועוד שבדיניהם הוא כך ר"ל שאין לנו לגרוע זכות ישראל כיון שבדיניהם הוא כך וא"כ כשהגוי הוא אלם וחזר ולקח הפקדון מיד הנפקד חייב לשלם לישראל מקבל המתנה כיון דזכה זכיה גמורה בדין ואין זה דומ' לדברי הרב פ"מ כלל דשאני התם דחשיב דיניהם ממש ולאו פירכא ולאו סיעתא ונתיישבו דברי הרא"ש ז"ל לפי קצורי וק"ל וכפי זה גם מהצד הראשון שכתב הרא"ש אין שום פירכא כלל: אמנם לא נכחד שהדבר הזה אם גוי מזכה לישראל במחלוקת היא שנויה דלסבר' הריטב"א ורבו הרא"ה ז"ל גם לסברת הרא"ש גוי מזכה לישראל אבל לסברת התוספו' שם והמרדכי פ"ק דגיטין ורבים אשר אתם ס"ל דאין שליחות וזכיה לגוי כלל אפי' לזכות לישראל ע"י ישראל ודבר זה צריך חיפוש מחיפוש בספרי הפוס' ראשונים ואחרוני' ובמחלוקת ר"ת ודעמיה אם עושין הרשאה לגוי ואין הפנאי ונסכים על ידי כלל

ובהיותי בדבר זה מסתכל הוית תשובת הרא"ש כלל י"ח סי' א' שרמזתיה לעיל שנשאל על ראובן שמסר ש"ח שיש לו על לוי שמסרו לו גוי שהיה לו עליו ושמעון תבע ללוי ולבאי כחו ומצא קרקע ביד יאודה שלקחו מלוי ותבע אותו בעש"ג ויאודה רוצה לדון בדיני ישראל כו': והשיב הרב ז"ל ששמעון א"צ לתבוע ליאודה בעש"ג אלא ידונו לפני דייני ישראל והדיינים ידונו דין זה כאלו שמעון החזיר שטר זה לראובן וראובן החזירו לגוי דכל אותו כח שהיה לו ללוי בדינא דמלכותא יש לשמעון על לוי כדאמרי' פ' חזקת דף ל"ה ישראל הבא מחמת גוי כו' ובסוף דבריו כתב וז"ל אמנם לדין זה יש לו פנים אחרים שהרי שטר זה צריך להחזי' שמעון לראובן וראובן לגוי וכשיבא השטר ליד ראובן לא מצי ראובן לו' ליאודה אגבה ממך השדה או אחזיר השטר לגוי והוא יגבהו ממך דאפילו יגבהו הגוי ממונו יחזור יאודה על לוי שמכרה לו באחריות הלכך שטר זה אינו יכול לשוב ליד הגוי הלכך שמעון אין לו לתבוע את יאודה בעש"ג ובדיני ישראל אין לו עליו כלום עכ"ל. ומי יתן ואדע פירוש דברים אלו ומדעתי כי קשים הם איך הפקיע זכות הישראל שלקח השטר מן הגוי שלא להחזירו לגוי ושלא יפרע מישראל ויפסיד מעותיו ומרן טח"מ סי' קכ"ו ומור"ם בסי' שס"ט הביאוה בקיצור דגוי המוכר ש"ח לישראל דייני ישראל ידונו לישראל מה שהיה מרויח הגוי בדיני הכותים כו' ולא הביטו לסוף דבריו והם כדברי הספר החתום וצדדתי צדדי' ליישב ולעיולי פילא בקופא דמחטא והנם זועפים אחלה פני מעכ"ת תהי נא חסדך להודיעני דבר ואשובה אראה

אלכה ואשובה אל איש"י הרב בעל פני משה בעיקר דינו ושרשו פתוח אלי מים הרמב"ן בתשובו' המיוחסות סי' ט"ז שהביא משם בעל העיטור דישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי רוצה לומר אם הגוי עצמו בא לפנינו היינו דנין אותו לחייב או מצד דיניהם או מצד דיננו הוא הדין לישראל הבא מכחו הרי הוא כמוהו והראב"ן ז"ל כתב עליו שראיתו חלושה שלא נאמר דין זה דישראל וגוי שבאו לפניך לדין כי אם דוקא כשאין יד ישראל באמצע אבל כשיש יד ישראל באמצע ואי אולמיה דהאי והאי אז בודאי דנין דין ישראל או לזכות או לחובה והאריך ז"ל כמו שיראה המעיין והן הן הדברים הנאמרים למשה ואתה האדון החרדת אלינו איך דיינינן לישראל וגוי בנדון דידיה כדין ישראל עם ישראל והוצרך מעכ"ת ליישב עם ההיא דמכות גבי קריבי דערבא וכו' ולא פנית אל תשובת הרמב"ן הלזו כי מגדולי האחרוני' הביאוה לפסק הלכה

ויש לתמוה על הרב מהשרשד"ם ז"ל שכתב בסימן שנ"ט על ראובן שמשכן חנות לגוי והגוי מכרה לישראל והיו בעיניהם טענות שידונו בדין הגוים כדין גוי וישראל וזה הפך תשובת הרמב"ן ז"ל הלזו.