מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) סג

במכירתו שמכר לישראל בנימוסיהם והכתב ביד הישראל לעשות בו כרצונו ואיניש לא ימחא בידיה אין לנו לומר שלא קנאו כדין מיד הגוי ולבטל מכירתו שמכר לישראל הא ודאי מגן שוייא ופשוט הדבר מאד ומי הזקיקנו בכך להודיע לבני האדם לנדונים אחרים וכמ"ש מעכ"ת ה"י

אמנם מעכ"ת סירכיה נקיט בידיה והביא דברי הרא"ש בפ"ק דגטין דף י"ג שכתב ז"ל משם ר"ת ור"י דמ"ג לא תיקנו בגוי ועם כל זה כתב דאם הנותן גוי והנפקד ומקבל מתנה ישראל זכה הישראל כיון דבדיניה' הוא כך והוסיף הרא"ש לומר דאם הגוי אלם והוציא מיד הנפקד חייב לשלם לישראל המקבל כו' והכריח מעכ"ת משם דכיון שיד גוי באמצע אף שהבאים לדון לפנינו הם ישראל כדיני הגוים דיינינן להו וע"פ דברים אלו היטב חרה לו על תשובת הרב מופת דורנו בעל פני משה ז"ל ח"א סי' ס"ט שכתב דבגוי וישראל הבאים לפנינו לדין אם אתה יכול לזכותו כו' היינו דוקא היכ' דלא נפיק חורבא לישראל אחר דנין אותו באשר הוא שם אמנם אם יש יד ישראל אחר באמצע דנין אותו על שם סופו כדין ישראל גמור כו' והרי זה הפך דברי הרא"ש שכתב דאף שהנפקד והמקבל מתנה ישראל כיון שיד גוי באמצע כדיניהם דיינינן להו לחייב לישראל ככתוב בדברי קדשו גם בעיני יפלא על הרב כה"ג ז"ל סי' קכ"ט ס"ק כ"ט שכתב ז"ל דישראל שיצא ערב לישראל בשביל הגוי והגוי אומר פרעתי נפטר הערב ואע"פי שהגוי אינו נאמן בדיניהם לומר פרעתי וכמ"ש הרא"ש ז"ל פרק הגוזל דף קי"ג גבי האי בר ישראל דידע סהדותא כו' דבדיני גוים מי שטוען מנה לי בידך והלה אומר פרעתיך חייב לשלם כו'. מ"מ כיון שבדיננו נאמן הלוה לומר פרעתיך ונפטר הערב דיינינן לגוי עם ישראל כדין ישראל גמור שאם אין אנו דנין כך יצא תקלה לערב כו': והן הן הדברים הנאמרים למשה רבינו ז"ל ויקשה עליו גם כן מדברי הרא"ש שחייב לישראל הנפקד לשלם למקבל המתנה כפי דיניהם ואף שיש לחלק לההיא דערב דלא דמי למ"ג לגמרי לא אתרצה בדחיות

ולכאורה נראה ליישב דשאני ההיא דמ"ג כיון שממונו של ישראל הפקיעו חכמים ע"י מ"ג כל שכן ממון הגוי וא"כ נמצא שישראל מקבל המתנה זכה בדיננו באותו הפקדון וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם בפירו' כשהנותן גוי זכה המקבל דאם ממון של ישראל הפקיעו חכמים ע"י מ"ג כ"ש ממון הגוי אמטו להכי היכא שהגוי אלם והוציא מיד הנפקד פקדונו באונס גמור מזלו גרם וזכות ישראל המקבל מתנה במקומה היא עומדת כיון שהגוי בא על הנפקד בעקיפין הפך דיננו ודיניהם ואהך טעמ' סמיך הרא"ש לחייב לישראל הנפקד כפי דין תורתנו ואף דמעיקרא אתי עלה דזכה ישראל המקבל משום שבדיניה' הוא כך לרוחא דמלת' הוא דקאמר לה וא"כ נמצא דאכתי לא דיינינן לישראל הנפקד כפי דיניהם לחייבו לשלם כי אם מטעם דזכה המקבל מדין מ"ג ואהך טעמא סמיך הרא"ש ואף שמבין ריסי עיני הש"ך משמע שלא הבין כן בדברי הרא"ש כי אם דסמיך משום דכדיניהם דייני' ליה יש מקום ליישב דבריו בדוחק וא"כ אין אדברי הרא"ש ז"ל ראיה חותכת דמשום דאיכא יד גוי באמצע דיינינן לישראל נמי כדיניהם כי אם על פי התור' יתחייב למקבל וכפי זה דינו של הרב פני משה והכה"ג שריר וקיים כי על כן ראיתי למעכ"ת שכתב בסוף דבריו כי יש אתו ליישב דברי הפ"מ ז"ל

אך שבתי וראה כי דברי הרא"ש אלו מצד עצמן צריכין ישוב שטעם זה שכתב ממונו של ישראל שהפקיעו במ"ג כ"ש ממון גוי לחייב לנפקד איכא למשדי ביה כרגא מיניה וביה אב"א שבתחלת דבריו כלל גדול מסר בידינו שאין דין מ"ג בגוי כיון דהוי הלכתא בלא טעמא הבו דלא לוסיף עלה אם כן איפה איך דן ק"ו מעצמו כשהנותן גוי והנפקד ומקבל מתנה ישראל שזכה המקבל דאם ממונו של ישראל הפקיעו כו' והרי אין למדין ממ"ג של ישראל אף דאיתיה בק"ו כיון דהלכתא בלא טעמא הבו דלא לוסיף עלה ולטעם ר"י דכיון דגוי לית ליה זכיה גמורה כ"ש מ"ג אין מקום לעשות ק"ו דממונו של ישראל ואית ליה פירכא כמבואר וכבר ראיתי להרב בעל גידולי תרומה שנתעורר בזה ולא תירץ כלום: גם טעמו השני שכתב ועוד דכדיניהם עבדינן ליה כבר הגדיל המדורה הרב הש"ך וכמ"ש מעכ"ת דאיך יתכן שהגוי מזכה לישראל כפי דיניהם כיון שבדיננו אין שליחות וזכיה לגוי לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו ואם כן לא זכה ישראל מקבל המתנה בממון זה מעולם ואם הגוי אלם איך יחזו' ויגבה מישראל והש"ך דחק את עצמו הרבה דאפשר דהא אמרינן אין שליחות וזכיה לגוי היינו לענין שיזכה ישראל לישראל מכח הגוי אבל הכא במ"ג ממילא נסתלק הגוי כו' והם דברים דחוקים מאד וכמ"ש איהו גופיה ואצרכה עיון. אשר על כן חובה עלינו ליישב דברי הרא"ש ולהסביר מלתיה ורואה אני את דבריו כל כונתו להוציא ממון מן הגוי ויזכה בה ישראל ואעיקרא דדינא שכתב דברי ר"ת דלא תיקנו מ"ג בגוי סמך לו דברי ר"י דלא עדיף מ"ג מזכיה גמור' וגוי אין לו זכיה להוציא ממון מיד ישראל אבל כשהגוי מזכה לישראל אפי' שלא תהיה זכיה גמורה אלמוה רבנן לזכות לישראל וה"נ מסתברא שלא אמרו גוי אין לו זכיה כי אם לזכות לעצמו שנמשך נזק לישראל לאפוקי ממונא מיניה ולזכות לגוי אבל כל מלת' דמטי הנאה לישראל וגוי המזכ' לו בודאי יש לגוי זכיה גמורה וא"כ כשהנותן גוי והנפקד ומקבל מתנה ישראל זכה ישראל המקבל במ"ג אף שאינה זכיה גמורה דאם ממונו של ישראל עשו את שאינו זוכה כזוכה כ"ש ממון גוי דאעיקרא יש לו זכיה לזכות לשראל וא"כ לא שייך הבו דלא לוסיף עלה דלאו מטעם מ"ג אתי עלה כי אם שגוי מזכה לישראל זכיה גמורה מן התורה והפקיעו ממונו במ"ג מכ"ש דישראל שהרי אם לא תקינו מ"ג בגוי היינו משום דלית ליה זכיה וכמ"ש ר"י היינו לזכות לעצמו אבל לזכות לאחרי' יש לו זכיה וסמך לדבר מצאתי בתשו' המבי"ט ח"א סי' קמ"ה שכתב הא דאמרינן אין שליחות לגוי היינו בינו לבין ישראל אחר אבל ישראל שמנה שליח לגוי שיקנה לו או ימכור לו וקנה או מכר בין מגוי בין מישראל הכי הוא קנוי לישראל המשלחו כו' וכן יש ראיה ומה שצידד עוד שם דגוי מזכה לישראל ועדין היה רופף בידי ושערי דחיה לא ננעלו עד שמצאתי לבעל דרכי נועם דח"מ סי' ב' שבא הדבר מפורש שלא אמרו אין זכיה לגוי אלא כשרוצה ישראל לזכות לישראל חברו ע"י גוי או כשישראל מזכה לגוי ע"י ישראל חברו דאז הזוכה הוי שליח של מקבל המתנה ואין הגוי נעשה שליח כו' אבל כשהגוי מזכה לישראל ע"י ישראל אין כאן מקו' לשליחות הגוי שאין הזוכה נקרא כי אם שליח המקבל לא שליח הנותן והביא ראיה לזה מההיא דא' שמואל ב"ב נ"ד נכסי גוי הרי הם כמדבר ותמהתי עליו איך לא הבי' תשו' המבי"ט א"כ זכינו לדין דגוי מזכה ישראל ע"י ישראל ולפיכך