מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) סב

וא"כ הוא אשר ימלאנו לבו לעשות מעשה שלא כדבריו ולו שומעים שאמר כהלכה: נאם חפץ בשלומך נאמן אהבתך חיים בכמה"ר יעקב אלפאנדארי: עד כאן הגיעו דברי מר דודי הרב כמה"ר זלה"ה קצת מן הקצת ממה שכתב כי היה למאכולת אש הכל כאשר לכל ועל כן קראתי שם הקונטריס הזה מצל מאש והנני כותב על הספר מעט אשר היה לפני שארית הפליטה אשר טפחתי כד הוינא תליא להלכה ולא למעשה דרך שקלא וטריא מצל מאש דת ואלה הדברים שנאמרים בעל פה ומדאגה מדבר נכתבנו בספר

סימן נו

שאלה מנהג קבוע בין הסוחרי' לשאת ולתת בנכסי המלך יר"ה וארוחתו ארוחת תמיד אשר המלך חייב לעבדיו לתת להם את חוקם דבר יום ביומו זה דרכם מקצות הארץ וים רחוקים לבא את מקום אשר עשירי המלך הם העומדים על הפקודים וכתב עירם מזכה להם במקום אחר ממה שחייבים למלך יר"ה ונמצאו אלו גובין מאלו ויצא המלך נקי מנכסיו ואנשים מבני ישראל לוקחים כתב יד העבדים מתחת ידם לשליש ולרביע וממחצית החוב הכתוב בכתב המלך יר"ה ועל ידם שולחין אל המקום אשר יהיה שמה אותו החוב וגובין ממנו: הן עתה ראובן מכר לשמעון כתב אחד מאלו הנקראיה סיבי"ף ותאחרי"ר בסך מה לגבות ממקו' אחר ופיחת לו מסך הכתוב בההיא הנאה שיגבה אותו ממון ושמעון סבר וקביל ונגמר המקח ביניהם ויהי כי עברו הימים בא שמעון לחזור על המקח וטוען כי באותו מקו' שהמחהו ראובן לגבות הסך הנ"ל כבר היה פרוע או לא רצו לתת לו ונמצא שלא מכר לו כלום. וראובן טוען כי יודע כל שער עמי שבאלו הכתבים אדם מרויח ביותר מפני שצריך טורח הרבה שאם לא יגבה מאותו מקום צרי' להודיע הדבר לפנקסי וממחה אותו אל מקום אחר ולעולם הממון קיים אלא שצריך הרוחת זמן ולפיכך מכרו לו מתחלתו בפחות משווייו יורנו כיצד נקנים אלו הכתבים בין אדם לחברו ואם שייך דין אונאה ומקח טעות על הכל יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב ושכמ"ה: הנה על השאלה הלזו כתב עלי חד דפקיע ומומחה מר ניהו החכם השלם המעתיק הרים דיינא ונחית לעומק' דדינא כמה"ר יצחק הלוי ה"י תשובה נצחת ודן את הדין שהמקח קיים אולי שלח אהיה סניף לו כי על כן באתי וזאת היתה תשובתי בס"ד

תשובה כל מקום שהאמינה תורה כדת מה לעשו' על פי שנים עדים יקום מפיהם ומפי כתבם עידי חתימה כרתי. וכן לדבר הלכה כי ישאל איש והשב ישיב לו אחד מעיר ושנים שלש אלה יעשה יתנו עדיהן ויצדקו יפה דנתי יפה חייבתי. כל קבל דנא דן יחידי וזאת התורה במותב תלתא כחד' אידי ואידי חד שיעורא הנה נא ערכתי. כי מי בשח"ק יערוך המעתיק הרים ומחזירן למכתשת ללמוד וללמד אחד מאלף מצאתי. מן בקר עד ערב לא פסיק גירסא ולילה ללילה לוי אחו"י לא זז משם עד שדרשה שמועה זו נאה שמו"ע שמעתי. וה' עמו שהלכה כמותו ירדה שכינתה למטה מעשרה אלקים ראיתי. אם כן איפוא מי בקש זאת מידי כי הביאותני עד הלום ודברי אלה לא מורידין ולא מעלין ואני אמרתי לריק יגעתי. כי אין מאומה בידי תרי תמיהי דכירי ובתלתא הויא חזקה בארבעה לא מצינא מימי לא אמרתי. ערכי עלי רבים המחוני ימים מקדם כרועה בקר לא הגעתי לרועה צאן הלא ברח"ל עבדתי. מקץ שנתים הימים אף לילות יסרוני לא שקטתי ולא נחתי. ודרך עצב בי שבר על שבר אנכי ידעת"י. אמנם לבלתי רום ככל מצותך אשר צויתני זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי. כי לעשות רצונך חפץ חיים כל עוד נשמתי בי ערום יצאתי. ומעט אשר היה לפני כי ממך הכל ככל היוצא מפיך פי מלך שמרתי: זה יצא ראשונה א"ח יצא יצא באם אינו ענין לדון במדות שהתורה נדרשת אעיקרא דדינא ראובן הקונה מיד הגוי אלו הכתבים אם צריך כתיבה ומסיר' כדין ישראל והבי' דברי הנמקי שכתב בפי' דגוי המוכר שט"ח לישראל אין צריך כתיבה ומסירה וכל שנתן בדיניהם אפי' בלא כתיבה ומסירה קנה הישראל כו': ועל זה מילין אשיב למעכ"ת שיחיה דאפשר דהיינו דוקא בגוי מוכר שט"ח מישראל לישראל אחר וישראל הלוה מתרצה לפרוע חובו לישראל ולסלק יד הגוי ממנו כדיניהם דייני' ליה אבל אם ישראל הלוה לא יתרצה בדבר אכתי אין במכירת הגוי כלום ויש סעד לדברים אלו ממ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' ריש כלל יח בגוי המוכר ש"ח לישראל וכמו שאכתו' דבריו בע"ה וכן ראיתי להרב הש"ך בסי' קכח שהביא בפי' משם השארית יוסף שלא כתב הנמקי דברים אלו כי אם בענין שהישראל הלוה הרשהו לקנות ורוצה לפרוע לו ואם יחזיר הגוי כדיניהם דיינינן ליה כו' ואף שהרב ז"ל שם דחה דבריו דסתמיות הפוסקים לא משמע הכי יש סמך למוחזק שהרי הריטב"א ז"ל שהוא מאריה דשמעתא כתב שטעם הדבר דבגוי המוכר א"צ כתיבה ומסירה משום דקי"ל מכירת ש"ח דאוריית' משמע מינה דלמאן דס"ל מכירת שטר חוב דרבנן ישתנה הדין ויהיה דין גוי המוכר ש"ח כדין ישראל והא איכא שרים רבים ונכבדים מגדולי הפוסקים דא"ל דמכירת ש"ח דרבנן ולדידהו דין גוי וישראל כי הדדי נינהו שהרי שפתי הריטב"א ברור מללו שטע' הדבר משום דמכירת ש"ח דאורייתא וכ"כ הרב בעל נתיבות משפט דף סט דיש נפקותא בין האומרים דמכירת ש"ח דאורייתא לבין האומרים דמכירת ש"ח דרבנן לענין גוי המוכ' ש"ח לישראל אי בעי' כתיבה ומסיר' ודייק לה מתשו' הריטב"א הלזו שכתב וטעם הדבר כו' ומגדולי האחרונים הרשד"ם ז"ל סי' נ"ט ומהרש"ך ח"ב כתבו בפי' דאף גוי המוכר ש"ח לישראל צריך כתיבה ומסירה ולא חששו להביא דברי הריטב"א והנמקי דקים להוא לרבנן הלכת' מכיר' שטרות דרבנן וה"ה לגוי וכ"כ הרב בעל בני אהרן בסי' מ"ג ואף שהביא דברי הריטב"א לא חש עלה ופסק דיכול המוחזק לומר קים לי דאף בגוי המוכר ש"ח לישראל צרי' כתיבה ומסירה כמ"ש הרשד"ם והרש"ך ואם ראה תראה להרב מהר"י ברקי ז"ל שם ישר נכח עמו וכתב ז"ל דהרשד"ם לא ראה דברי הריטב"א וכו' איכא למישדי ביה נרגא כיון שעיקר המחלוקת אם מכיר' שטרות דאורייתא או דרבנן והטור ז"ל ודאי ס"ל כסברת אביו הרא"ש דמכירת שט"ח דרבנן כמ"ש בתשו' לא הוצרך להביא דברי הריטב"א וק"ל זכינו לדין דלמאן דס"ל מכירת שט"ח דרבנן גוי המוכר ש"ח לישראל נמי צריך כתיבה ומסירה. הן אמת שמדברי הש"ך ותשו' הרש"ח משמע בפי' דהא בהא לא תלי' כמבואר בדבריהם לא יבצר היות מחלוקת וכפי סברת השארית יוסף אף הריטב"א אזיל ומודה דהיכ' שאין ישר' מתרצה אין במכירת הגוי כלום כמדובר וכל זה אינו שייך לנ"ד דכיון דהגוי המוכר חלף הלך לו ומתרצה