מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) סא

שצונו ח"ל אינן על דרך הגזרה אלא מצות אחרות דומות לעריות שאסרה תורה שכך נראה להם כפי שקול דעתם שראוי להחמיר בהם אבל כפי שטת הרמב"ן שתמה עליו ז"ל ואמר שהטעם ברור דהשניות משום סרך הם ומטעם גזירה אסרו אותן וכמו שאמרו בחמץ בשעה ו' דעבדו רבנן הרחקה יתירה כי היכי דלא ליגע באיסו' דאוריית' והוא גדר למצוה של תורה וכן אמרו גבי שניות אי לאו שבוקתה קפגע בערוה ואמרו עוד היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזיר' ואיברא דהרב ז"ל ישב בההיא דאי לאו שבוקתא קפגע בערוה דרב כהנא דאמר התם משום עשו משמרת למשמרתי דלא הוי משום גזירה: אבל מה שאמרו שם היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה הוא מפורש בדברי הרמב"ן: ועוד מזה אמרו שם בקודם לזה כששאל הבעיין ואשת אחי האם מן האב מהו אשת אחי האב ומן האם כו' דאיכא צד אב הוא דגזרו רבנן ואמרו שם אחר כך בפירוש גזירה משו' אמו יע"ש הרי מפורש דגזירה הם ואיך יקשה על בעל ההלכות למנותם מצוה בפני עצמה

ואפשר לומר דס"ל ז"ל אף שהם משום גזירה מ"מ כשהיא בגוף מחולק שייך להמנות מצוה בפני עצמה דמדרבנן מוזהר עליה אם נכנס בכלל תרי"ג ובשלמא כעין ההיא דחמץ דגופו אסירא מדאורייא' אלא. דקודם זמנו אסרוהו חכמים שייך למימר דכיון דהאי משום גזירה דלא ליגע אינו בדין לימנות אותו מצוה בפני עצמה אבל בשניות ואחות חלוצה וכיוצא דגוף בפני עצמו הן אף שהם משום גזירה לפי מה שיסבור דבכלל תרי"ג הוו מדרבנן כך ראוי למנות שניה ואחות חלוצה וקרובת הזיקה מצוה בפני עצמה וזהו שלא הקשה הרב ז"ל מחמץ. ומה שלא הקשה הרמב"ם לבה"ג שם דאמאי לא חשיב קרובת זיקה איכא למי' דלאו כרוכלא וחדא מנייהו נקט ותו דאין הכרח בזה להקשות דדלמא ס"ל דהלכ' כרב נחמן דאין זיקה ואם כן דברי רש"י ז"ל שכתב משום צרת אחות אשה דמשמע דס"ל דמדין זיקה אסורה ולא דגזרינן אטו לא גירש אינן שוין לדברי הרי"ף והרמב"ם דס"ל דגזרי' אטו לא גירש דהיא גופא גזרה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה וצריך לומר לדידהו דכולה חדא גזירה היא וזה דוחק קצת דלא אמרי' בכה"ג אלא בדבר המפורש בתלמוד וכן נראה קצת ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפירו' המשנה בההי' דאין טומנין אלא בדבר המוסיף הבל כו' יע"ש ואין כאן מקומו: ומיהו ס"ס הך טעמא לא ברירא דאפשר דאם יש זיקה לא אמרי' דאיסורא הוי מדרבנן אלא ודאורייתא אף דלא הוי ככנוסה וכאשתו ממש כל שזקוקה ועומדת איסורא דאורייתא רביע על קרובותיה משום זיקה דהך וכן נראה ממסכת נדרים דאמרי' התם דף ע"ד שומרת יבם בין ליבם אחד בין לב' יבמין רבי אלעזר אומר יפר ור' יאושע אומר לא' אבל לא לשנים י"ש ואמרינן עלה בגמ' דר"א ור"י היינו טעמייהו דס"ל דיש זיקה ואי אמרת דזיקה מדרבנן איך יפר אלא ודאי מדאורייתא קאמר וכ"ת דהלכה כר' עקיבא דאמר לא יפר כבר כתב שם הר"ן דף עה במסקנא דשמעתין דאמר רבא בפי' דמתני' אי אתה מודה שאין חייבי' סקיל' בנערה מאורשה וכתב ז"ל שם דאע"ג דקי"ל יש זיקה ולעיל פרשנו טעמא דר' עקיבא משום דס"ל אין זיקה איכא למימר הני מילי מקמי דאיתיה לה להך ברייתא אבל בתר דאיתי לה חזי' דאפי' ס"ל כר"ע דיש זיקה מצי אמר דלא יפר לפי שאין היבמה גמורה לאשה שאין חייבים עליה סקילה כנערה מאורסה וכו' יע"ש דמשמע דלא פליגא איש זיקה ובודאי דכמו מאי דהוה ס"ל השתא בדר' אליעזר ורבי יאושע וכן נראה מדלא אמרו דלא אלא לענין סקילה ואה"נ דהוה מ"ל לענין תפיסת קדושין אלא דבהא תליא דכיון דלאו חייבי כריתות ומיתות ב"ד נינהו ודאי תפסו קידושי כמ"ש לעיל וכ"כ שם הרא"ש ז"ל דף ע"ד גבי מאי דאמרי' דקסבר ר' יאושע יש זיקה מיהו אין ברירה כלומר הא דאמרינן דיש זיקה מדאורייתא היינו דוקא בחד אחא משום דחשיב כאלו כבר כנסה אבל בתרי אחי אין לברר למי תהיה ככנוסה הלכך אין זיקה כלל אע"גב דמצוה בגדול ליבם הנ"מ למצוה בעלמא אבל מדאוריית' רמי קמי תרוייהו ואם הלך הגדול למדינת הים כופים את הקטן ליבם או לחלון אלא ר"א אפי' סבר יש זיקה כיון דאין לברר איך יפר ואפי' שניהם יחד אינן יכולין לברר דכיון דלא חשיבא ככנוסה אפי' לא' מהם כאשה דעלמא היא לגבייהו כו' יע"ש הרי כאן דיש זיקה מדאורייתא וא"כ רש"י דכתב דהוי כצרת אחות אשה לפי זה מדין דאורייתא קאמר דיש זיקה ולא משום גזירה כהרי"ף והרמב"ם ז"ל וכתבתי כל לשון הרא"ש ז"ל שכתב שם בנדרים כדי שתדע ותשכיל שראיתי טועים בדברי ריא"ז במ"ש היינו כשמת אחיו הגדול ממנו וכפי דברי הרא"ש אלו שהם גמ' ערוכ' שם תראה דהא ליתא וכן נראה ג"כ מדברי כל הפוס' כלם דוק כל זה ותבין

זה כתבתי על אחד ממנו שרצה לחלק ולו' דאין סמך לדינו של ריא"ז מאותה דג' אחין דשאני התם דמשום דרשא דלצרור אתינן עליה ולא ידיע לכ"ע דהא ב"ש לא דרשי לה אבל הכא בנדון של ריא"ז באשת אח שיש לה בנים לא אתו למיטעי ולא גזרי' והטיח דברים נגדי וכתבתי לו זה ושקל למטרפסיה

מה שרצה מעכ"ת לחלק בין מה שאמרו בגמרא למ"ש ריא"ז מלבד דהחילוק בעצמו אין לו שחר אפי' להחמיר וכ"ש להקל וכבר הכרעתי דברי ריא"ז בפלפול עצום מן התלמוד ומן הפוסקים כל שגה בו לא יחכם. עליך היום בית מלחמתי מלחמת חובה דלא חשת לקמחך דהכא נמי משום דרשא דלצרור אנו באים לפטור צרת אשה שיש לה בנים. וכבר דמייתי לכאור' לו' דשאני הכא אחות אשה דכתיבא בהדיא בקרא דכולהו ילפינן מאחו' אשה האמנה על כיוצא בזה אמרו אכסוה שערי לאלעזר דמאי שנא הא והא דאבוהון דכולהו אחות אשה וכי מפני שאנו למדין במדה שהתורה נדרשת לא יהיו שאר עריות תורה שלימה כאחות אשה ואדרבה טפי אית לן למיגזר באשת אח דיש לו בנים שהיא ערוה היותר פשוטה לענין יבום. ובזה ניחא מאי דקשה לכאורה בריש מתני' דמכלתין דתני ט"ו נשים י"ו הו"ל למיתני עם אשת אח דיש לה בנים דפוטרת צרתה אלא דהא לאו מלתא היא מהטעם הזה דהא ודאי ליתא ובן אין לו כתיבה בקרא בהדיא ומ"ה לא תני לה ואפי' לדברי הרמב"ם ז"ל בשורש הב' יודה דכלהו עריות שוין לאחות אשה ודינו של ריא"ז נכון וברור וח"ו לחשוד לב"ד טועין שיעשו שלא כדבריו. ואתה האח גבר אשר לא נסתרה דרכו להיות מורה הוראות בישראל זך לקחך ובר אל תשת לבך בשדה אשר יקצורון ראשונים לשית אותו בתה אשר לא יזמר ולא יעדר לבם כפתחו של אולם אם עבר עליך איזה קושי' על דבריהם ביום אל תהרהר אחריה' בלילה נמוקם וטעמם עמם זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם המורה הוראות כמותך ירבו בישראל ובמקום שיש חילול ה' אין להחניף לרב ואף דקצת והפוסקים אפשר דחלוקים עליו כבר הכרעתי בקונט' דשקולים דבריהם ומשתמעי לתרי אנפי