מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) נט

בכינסה אסורה ואם לא כינסה מותרת וא"כ מאי דדייק בגמ' הא מת ואח"כ גירש אסורה הוא דוקא בכינסה א"כ אין הכרח לדינו של ריא"ז מהגמ' אפי' כפי סברת רבי אשי דדלמא לא אמרה אלא דוקא בכינסה ואף שרש"י ז"ל מפרש אח"כ דלרבא אפי' לא כינס זהו מסברתו של רש"י ז"ל אבל ס"ס מנ"ל וכי תימא משום דמת בלא גירש אי בשכינסה למאי איצטריכא ליה הא ומתני' דלעיל שמעינן לה וכמו שכתב רש"י שם זו אינה תורה דדלמא מת ולא גירש ועשה בה ואמר קאמר דהוה אמינא כיון דמאמר אינו קונ' קנין גמר א"כ הו"ל כלא כינס ואתי מכח זיקת אחיו הראשון קמ"ל כיון דעשה בה מאמר אינה מותרת ואיצטריך זו היא לומר דלא נימא ה"ה אפי' מת ולא גירש אי עביד בה מאמר הו"ל כלא כינס ואם יבמה מותר' דלא כב"ש דפוטר לגמרי אלא חולצת ולא מתיבמ' ואיבר' ודאי דהוא דוחק אבל מ"מ עדין אפשר לומר דלרב אשי אליבא דרש"י אין דינו של ריא"ז ז"ל ברור דדוקא לא אמרה אלא לרבא ומשו' הך קושיא דאי בשלא כינס הא ממתני' שמעי' לה אבל לרב אשי דוקא כינסה ואי לא לא וניחא השתא דלכך נטר רש"י להקשות ההיא קושיא דעליה זיקת ב' יבמין כו' עד הכא ולא הקשה אותה בתחלה לרב אשי משום דרב אשי לעולם אימא לך דס"ל דדוקא בכינסה אסורה אבל בלא כינסה הזיקה באה מכח זיקת אחיו הא' דוק בזה שהוא כפתור ופרח ומיהו הרב המגיד כתב בספ"ו סברא להרשב"א דכל שלא כינס המגרש את הנכרי' נכרית מותר' ולא כתב טעמו של רש"י משום דבאה מכח זיקת אחיו הראשון אלא כתב משום דלא יפה כח זיקת הב' שמת מכח זיקתו בשעה שהוא קיים שהרי בעודו קיים יכול הוא לכונסה כו' ולכאורה זה ודאי חולק על דינו של ריא"ז ז"ל בפשיטות דכיון דאזלינן בתר האי טעמא א"כ לעולם כל היכא דאין כאן כינוס לא גרע מהיכא דהיה קיים וכתב שם הרב בעל"מ דהרמב"ם חולק עם רש"י דרש"י ז"ל ס"ל דרבא פליג ארב אשי אבל רבינו נראה שרצה להסכי' דברי רבא ורב אשי ולפי זה קש' למה אמרו בגמ' למעוטי מות בלא גירש היל"ל למעוטי מות ואח"כ גירש כו' יעו"ש. ואיני יכול להלום איך יאמרו אליבא דרבא דס"ל דמיתה מפילה ולבסוף בשעת מיתות אחיו הב' כבר גירש ומיתה מפלת הרי זו מותרת וכמ"ש רש"י ז"ל שם. ועוד דנראה מדבריו שמכריח כן משום דס"ל דהרמב"ם פוסק כרבא ואינו כן אלא כרב אשי וכמו שכתב שם הרב המגיד והוא מוכרח וא"כ דברו זה בלתי נכון כלל דהרמב"ם לא משוי פלוגתא והן הן כדברי רש"י ז"ל

ועוד הקשה שם הרב ז"ל למ"ש הרשב"א דאפי' לדעת ההלכות כל שלא כינס המגרש דהא רש"י ז"ל שכתב כהרשב"א כתב דאיירי בלא כינס במת ולא גירש כתב דאיירי אפי' בלא כינס וא"כ תיקשי ליה כיון דאם היה יכול לכונסה לא גרע כו' ולזה הוצרך לתרץ ז"ל שם מה שתירץ ונדחק במ"ש אלא ודאי בכינס איירי וכיון שכן כו' יע"ש ולא ידעתי איך הוא מוכרח דמפני שכתב רש"י ז"ל כהרשב"א ז"ל במת ולא גירש אפי' בלא כינס הוא מוכרח שיסבור טעמו של הרשב"א משום דכיון דאם היה יכול לכונסה והלא לא כתב רש"י אלא משום דאזלינן בתר זיק' אחיו הראשון והיינו בלא כינסה ודאי אבל בכינסה לא. והי"ל להקשות על האופן שכתבתי לעיל דממ"ש אחר כך אפי' בלא כינסה כתב דלא אזלי' בתר זיקת אחיו הראשון ומוכרח לתרץ על פי הדרך שכתבתי לעיל אף שדברי הרב ז"ל במה שתי' נראין מסכימים למה שכתבתי ושמחתי בהם שכיונתי לדעתו דעת עליון מ"מ נדחק הרבה במ"ש אלא ודאי בכינס איירי וכו' ואלו היה מתרץ על הדרך שכתבתי ורש"י ז"ל מטעם אחר קאמר ולא מטעמו של הרשב"א אתי שפיר טפי וכמ"ש לעיל. ועוד היה יכול הרב על פי דרכו לפרש דהיכ' דכינס אע"פ דלבסוף גירש ולא נפלו שתיהם לפניו כיון דליכ' טעמא דלא גרע אסור והיכא דלא כינס דאיכא טעמא דלא גרע בעי' ג"כ לא נפלו ואי איכא נפלו ב' לא ומהני טעמא דלא גרע דתרתי בעי' להתיר' ובהכי ניחא דברי הרשב"א ורש"י ודמי למ"ש [ואין צורך למה שנדחק שם

ועוד לא הרגיש הרב ז"ל דההיא הוי לרבא ואפשר דרב אשי חולק עליו משום דלרבא שאני דאי בכינס מתני' היא אלא ודאי דלא כינס ומ"ש ה"ה ז"ל לדעת ההלכות הוא דההלכות פוסקים כרב אשי שכן כתבו שם הא מת ואח"כ גירש אסורה ואה"נ דלרבא אינו מוכרח ולא יסבור בזה טעמו של רב אשי וחלוק עליו בזה הענין דלא גרע אע"פ דדברי הרב במה שחילק נראין מסכימין למ"ש מ"מ אינו מוכרח במחילה ואפשר להליץ עליו בזה דהך טעמא דלא גרע הוא טעם נאה ומפני זה הוכרח לפ' דברי רש"י ג"כ כפי' זה וגם מפני מה בהא ולא בהא ומיהו לעמן דינו של ריא"ז לא מצינו חולק בפירו' דדברי רש"י אע"פ שהם אליבא דרבא מ"מ אין כאן הכרח שסובר דרב אשי חולק על רבא בזה ושקולים הם ואדרבה איכא סיעת' ואפי' דברי הרשב"א דקפסיק בפשיטו' וקאמר דאפי' לדעת ההלכות כל שלא כינס מותרת אפשר דהיינו טעמא משום דלבסוף גירש זה את אשתו ולא כפלו לפניו אבל נפלו לפניו אפי' בזיקה ס"ל דאסור ואפי' לפי טעמו דלא גרע היינו מפני דגירש אח"כ וכמו שהעלה הרב בעל ל"מ ז"ל ומ"ש הרב המגיד בשם הרמב"ן ז"ל דנסתפק היינו משום זה הטעם ונראה לע"ד דאפי' המפר' דס"ל דלא כרב אשי הוא משום דס"ל דרבא חולק על רב אשי באות ואח"כך גירש משום דס"ל דמיתה מפלת וכיון דס"ס גירש הרי היא מותרת אבל מת ולא גירש דס"ל לרבא דאסור הוא בהכרח אע"פ שלא כינס והטעם משום דנפלו ב' לפניו ובהא ס"ל כרב אשי דיש זיקה ואפי לרבא אסור כיון דלבסוף לא גירש אפי' לא כינס דאי בכינס זו היא למעוטי מאי כו' משנה ערוכה היא וכלן כו'. ואיברא דאי הוה מאן דס"ל כרב נחמן ודאי היה חולק על ריא"ז משום דרב נחמן ס"ל דג' אחים נשואין ב' ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת אח' מבעלי אחיות ואח"כך מת נשוי נכרית דיבומי נמי מיבמה דאין זיקה כלל אף דהתם ודאי נפלה מכח נשוי נכרית דזיקת הא' ליתא כלל ואפ"ה ס"ל דאין זיקה כ"ש בעלמא דאין זיקה אבל אפי' כפי ס' רב אשי דס"ל דיש זיקה ומתני' דרב נחמן ה"ה אפילו דלא עשה בה מאמר היינו היכא דליכא למיתלי משום אחיו הא' וכגון דכנסה אבל לא כנסה דמותרת בגירש לרב אשי אפשר דאפי' בלא גירש אם לא כינסה מותרת ואין כאן הכרח לדינו של ריא"ז מהדין שכתב הטור סמוך לזה דהיא מתני' שדייק מינה רב נחמן. אבל מדינו של רבא כיון דזו היא למעוטי לא גירש והיינו אפי' בלא כינס דאי בכינס משנה ערוכה היא ומה שדחיתי לעיל דחיקא מלת' טובא א"כ מדרבא נשמע לרב אשי דאפי' בלא כינס כיון דנפלו ב' לפניו ולא פליגי אלא בגירש משום דס"ל לרבא מיתה מפלת וכל הפוסקים פה א' בנדון של ריא"ז דנפלו ב' לפניו דאין כאן גרושין ואף דאיכא למימר מכח זיקת הא' מ"מ לא דמי ללא כינסה היכא דגירש אח"כ או קודם משום דס"ס לא נפלו ב' לפניו והו"ל צרה בזיקה שעה אחת אבל היכא דלא גירש כפי השרשים שכתבתי לעיל כלם