מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) נח

חורבא כגון דיש לה בנים או קורבה פוסלת אמרי' כה"ג אבל הכא דלא נפיק איסורא כה"ג אפי' לקולא כגון שלשה אחין ומת אח' מהן ואח"כך מת הב' כיון דלא הו' במקום חומרא אחרת כגון קורבה או יש לה בנים לא חיישינן לזיקת ב' יבמין דהוי חומרא דרבנן זולת היכא דאיכא מאמר דאז חששו לזיקת ב' יבמין ודאי אע"ג דליכא בנים או קורבה פוסלת משום דכיון דאיכא מאמר ודאי הוי זיקת ב' יבמין וכל היכא דלא הוי זיקת ב' יבמין גמורה לא חששו אלא היכא דאיכא איסורא רבה כגון בנים או קורבה פוסלת וכל זה לא היה שוה בעיני עד שזיכני ה' וראיתי אחר כך לרש"י ז"ל בסוף שמעתין נתעורר בזה הקושיא והתירוץ אמרתי נהוג וילך והלום ובכל זאת לא שב ידי להעביר תער הקולמוס עליה' כי הם יעלו לזכרון להודות לאל ית' שלא נכשלתי בדבר הלכה זאת זאת ועוד שדברי רש"י יעלה הכורת לכאורה עליהם ובא האות והמופת כאשר ביארתי הענין היטב הדק שמלבי הוצאתי מלין

ועדין תורתו של ריא"ז כמוסה וחתומה שהרי כתב רש"י על מה שאמרו בגמ' על מתניתין דלעיל דוכנסה המגרש זו היא שאמרו צרותיהן מותרת טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כך גירש כו' וז"ל בשלמא אם לא כנסה מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון אבל משכנסה כו' יע"ש והנה מ"ש רש"י בשלומא אם לא כנסה סותר לדברי ריא"ז דאיך קאמר מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הא' דהא כיון דנשארה בזיקה אפי' לא כנסה נראה לדעת ריא"ז דחולצת ולא מתייבמת ואיך יחלוק רש"י על ריא"ז ולא הביא סברתו של רש"י השגורה בפי כל: ועוד צריך להבין לכאורה לדעת רש"י דאם רב אשי לא דקדק דאם מת ואח"כ גירש אסורה אלא משכנסה אבל אם לא כנסת מותרת היא א"כ במה הכריחו בגמ' דרב אשי חולק על דברי רב נחמן במה שהכריח ממתניתי' דלעיל דאין זיקה ואפילו בתרי אחי והא נימא דלעולם דרב אשי ס"ל כרב נחמן דאין זיקה וכגון ההיא דמת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית אשתו ואם לא כנס ולא עשה מאמר אפילו יבומי נמי מיבמ' משום דהנכרית לא נעשית צרת אחות אשתו אלא בזיקה וזיקה לאו מלת' היא: אבל הכא בנדון זה דכנס המגרש את הנכרי' וזקוקה לזה האח הנשאר מכח זה שהיה בעל הערוה אע"ג דכבר מגורשת היא ולא היתה צרתה אלא בזיקה מ"מ כיון שכינס אותה אפי' רב נחמן מודה דאסור דכל כה"ג יש זיקה: אלא דנראה לומר דהטעם הוא דס"ס זיל בתר טעמא ואימא רישא מאי דאמרי' דאם לא כינסה מותרת דנשאר' מכח זיקת אחיו הראשון ואע"גב דיש זיקה לזה ג"כ מ"מ אזלינן בתר אחיו הראשון שהיה נשוי הנכרית דלדידה לא היה לו שייכות כלל באחות אשתו אבל משכנסה עקרה לה זיקת אחיו הראשון וכיון דהיתה צרתה בזיקה שעה א' אסורה ורב נחמן דמתיר לעיל בלא עשה מאמר הוא משום דס"ל דאין כאן זיקה כלל אפי' כשכנסה זה האחרון ובאה מכח בעל הערוה היא מותרת בצרתה דזיקה לאו מלתא היא דאי לא תימא הכי אלא דס"ל דזיקה מלתא היא מפני מה התיר כשמת א' מבעלי אחיות ומת אח"כך נשוי נכרית דודאי מכח זיקתו של זה האחרון בא עליו ומה לי אם אין כאן כנוס כיון דודאי באה מכח זיקה זו האחרונה והויא צרתה בזיקה אלא ודאי דזיקה לאו מלת' היא: והרי זה ק"ו ומה אם בזו אסר רב אשי דס"ס עתה בעת נפילתה אינה צרתה בזיקה דכבר גירש' משו' שהיתה צרתה בזיקה שעה א' אסור' אפי' עתה כ"ש בההיא דרב נחמן דבשעת נפילתה מהאח הב' עדין היא צרתה בזיקה דאסורה ואין כאן טעם לומר דאתי מכח זיקה אחרת ומ"ל אם כנסה או לא כנסה אבל בנדון זה כשכנסה דאיכא למימר דאתי מכח זיקת אחיו הא' אפי' רב אשי מודה ודוק והרי זה טעם ברור ונכון ודון מינה כ"ש לפי מה שנראה והרי"ף והרמב"ם דכיון דגירש דאינו אסור מדינא אלא משום גזרה יע"ש ודברי רש"י ז"ל מן המתמיהין דנראה מדבריו ז"ל דאפי' גירש אסו' מדינא ולא משום גזירה שכן כתב אסורה על המגרש משום צרת אחות אשה ואם כן לדידיה אפילו אינה חולצת וכן היה נראה לכאורה דברי ריא"ז בנדון דידיה דאסורה קאמ' וכן רש"י בסוף שמעתין דמת ולא גירש אסורה קאמר. אלא דהא לאו מלתא דס"ס אסורה להתייבם דוקא קאמ' ותו דאיסור זיקה נראה דהוי מדרבנן ולא הוי אפי' ספק' דאוריית' וא"כ חולצת ודאי אלא דס"ס אפי' דהוי מדרבנן איכא לחלק בין היכא דהוי מדינא להיכא דהוי משו' גזרה ומרש"י ז"ל נראה דהוי מדינא והרי"ף והרמב"ם דמחמי' נראה משום גזרה

והשתא דאתינן להכי אפשר דלא יחלוק רש"י על דינו של ריא"ז דדוקא הכא אם לא כינסה מותרת דאיכא למיתלי דבאה מכח זיקת אחיו הראשון ובעת מיתת אחיו הב' כבר גירש אותה ואין כאן זיקה מחמתו אלא מכח אחיו הראשון אבל בנדון ריא"ז אע"גב דאיכא למיתלי משום זיקת אחיו הא' מ"מ כיון דהאיסור לפנינו עתה שוות ויש לו בנים ויש איסור בזיקה אסורה וכן אם מת ולא גירש דאע"ג דאיכא טעמא דמכח זיקת אחיו הראשון לא אמרי' ליה כיון דס"ס לא גירש והאיסור לפנינו והוי דומיא דעשה בה ואמר שהחמירו בו רבנן משום איסור ב' יבמין ולא החמירו בשיש קורבה הפוסלת אלא כשהקורבה היא לפנינו או איסור שיש לו בנים אבל כשאינו לפנינו לא חששו לזיקת ב' יבמין אפילו להחמיר דומה למה ששנינו מת ולא עשה בה מאמר או חולצת או מתייבמת ותדע שכן כתב רש"י אח"כ לרבא דס"ל דמיתה מפילה דזו היא דמתני' לא אתי למעוטי אלא מת בלא גירש וכתב ז"ל שם דהכי דייק טעמא דגירש דבשעת מית' לאו צרות הוו זו היא דנכרית מותרת אבל מת ב' זה אחר ראשון ולא גירש את אשתו ואפי' לא כנס את הנכרי' אסור' דהויא צרת אחות אשתו בזיקה כו' והרי כתב רש"י כאן דינו של ריא"ז בעינו דאפילו לא כינס את הנכרי' אסורה ועלה מקשה ז"ל מה שכתבתי לעיל ואי רש"י לא ס"ל דינו של ריא"ז ז"ל לא הו"ל למשוי לרבא חולק על רב אשי בהכי אלא בהך דמיתה כו' מפלת ואם גירש אפי' דכנסה מותרת אף דהיתה צרתה בזיקה שעה אחת אינה אסורה כיון דבשעת מיתה מפלת ובההיא שעתא גרושה הואי אבל מת ולא גירש אפי' רבא מודה לרב אשי דאם לא כינס מותרת משום דבאה מכח זיקת אחיו הא'. ובהכי לא הוה מקשה מההיא דזיקת ב' יבמין שהקשינו לעיל דלא אמרו יש זיקה אלא היכא דליכא למיתלי מחמת זיק' אחיו הראשון כגון בכינסה ובגירש חולק רבא משום דס"ל מיתה מפלת אבל במת ולא גירש אם כינסה אסורה לרבא דמיתה מפלת דליכא למיתלי אבל אם לא כינסה כיון דאיכא למיתלי מותרת אלא ודאי דס"ל כדינו של ריא"ז דכיון דהאיסור לפנינו לא תלינן ולא אמרי' דוקא כינסה אלא כשאין האיסור לפנינו ודוק: ועדין יש לחלוק מילין דאיברא ודאי כבר הוכחנו דרש"י ז"ל מסכי' לדינו של ריא"ז אבל מ"מ כיון דרש"י גילה דעתו דדוקא