מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) נז

מקנה כו' מ"מ אדם מתנה על דשב"ל כו' וי"ל דע"כ האי תנא סבר דמ"מ שיורא הוי ולא תנאה ולהכי פריך שפיר היאך משייר דשב"ל וטעמא דהוי שיור ולא תנאה דבתנאי לא מצי לאתנויי דלא שקיל לוי חלף עבודתו אלא בשביל תנאי ע"כ. והשתא למ"ל האי טעמא דלא שקיל לוי כו' ת"ל מטעמא דכתב בפרק הזרוע דהו"ל מתנה על מש"ב שהתורה אמרה שיתנם לכל כהן שירצה. איברא בלאו הכי קשיא דלטעמא דהרא"ש דהו"ל מתנה עמש"ב אם כן אמאי איצטריך לאקשויי גבי מעשר אמאי והא אין אדם מקנה דשב"ל ליקשי אמאי מתנה עמ"ש בתורה הוא ולזה י"ל דהמקשה הא הוה ידע דטעמא דלא שייך מתנה עמ"ש בתורה הוי משום דהא שייריה למעשר וסבר האי תנא דע"מ שיורא הוא ומשום הכי לא אקשי דמתנה על מש"ב הוא אלא אקשי ליה דאכתי מקנה דשב"ל הוא ומשום הכי איצטריך לשנויי דשייריה למקום מעשר אבל מתנה עמ"ש בתורה ליכא לאקשויי דכיון דשייריה למעש' אע"גב דלא שייר מקומו ליכא תו מתנה עמ"ש בתור' אבל אכתי מקנה דשב"ל איכא ומשום הכי איצטריך לשנויי דשייר מקום מעשר ולא הוי דשב"ל אבל אכתי קושיא קמייתא קשיא ונראה לומר בדוחק דדוקא גבי לוי שייך האי טעמא דלא עצי לאתנויי משום דלא שקיל חלף עבודתו משום דהאי קרא דחלף עבודתו גבי לוי כתיב אבל גבי כהן לא שייך האי טעמא ומשום הכי איצטריך למיהב טעמא משום דהתורה אמרה שיתנם לכל כהן שירצה ומ"ש הרא"ש ז"ל שם בפרק הזרוע ודכוותה בבן לוי כו' דלא מצי מתנה משום דמתנה על מה שכתוב בתורה לא הוי טעמא משו' דהתור' אמרה שיתנה לכל מי שירצה אלא הוי טעמ' משו' דהתורה אמרה שיקח הלוי חלף עבודתו וזה לוקח משום תנאי והשתא סגנון א' עולה לב' הלשונות והא דלא יהיב הרא"ש טעמא דלא מצי מתנה בבן לוי משום דהתורה אמרה שיתנה לכל מי שירצה אלא יהיב טעמא משום דלא שקיל חלף עבודתו כו' עדיפא מינה נקט וזה דוחק גדול: ומה גם דהרשב"ץ כתב בספר זוהר הרקיע מצוה נ"ו דכהן נמי שקיל משום חלף עבודתו יע"ש: תו קשיא לי טובא במ"ש דלא מצי מתנה משום דהוי מתנה עמש"ב דהא דהכא דבר שבממון ובדבר שבממון תנאו קיים דהא איכ' טובת הנאה וקי"ל טובת הכאה ממון וצ"ע

סימן נה

שנת השע"ט מהרב הגדול אבא מארי זלה"ה

נדרשתי לאשר שאלוני על מה שכתב ריא"ז ז"ל בפרק ד' אחין ת"ל ונראה בעיני שאם היו ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהם והרי אשתו זקוקה לב' אחיו והיו בנים לאחד מהן ומת הרי זו אסורה להתייבם לאותו האח הנשאר הואיל שהית' זקוקה לאחיו שיש לו בנים הרי היא כאשת אחיו שיש לו בנים ואסורה כמבואר בקונטריס הראיות עכ"ל ריא"ז ושאל השואל כפי מה שרשום בזכרוני אם הפוסקים חולקים על זאת הסברא היש בה טעם אם אין

וזאת היתה תשובתי אליו לכאורה ראה זה חדש הוא לא הביאו הרב"י האמונה מאותה שהביא הרב ז"ל בקודם לזה נראה שעליה סמך את דינו שהרי שנינו ג' אחין ב' ממם נשואין ב' אחיות ואחד מהם נשוי נכרית וגירש א' מבעלי אחיות ומת אחיו נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכלן שמתו צרותיהן מותרות ואמרי' עלה בגמ' טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כך גירש אסורה אמר רב אשי זאת אומרת יש זיקה אפי' בתרי אחי: ופסקו הפוסקים הרמב"ם והטו' ז"ל אפי' אם לא כינס הנכרית הא קמן דאף דהזיקה באה מכח הראשון מ"מ כיון דנשארה זקוקה לבעל אחות אשתו ג"כ אם מת בעל אחות אשתו אסור ליבם אותה: דומה לזו שכתב הרב ז"ל דכיון דנשארה זקוקה לזו שיש לו בנים אף שלא כינסה ומת אחר כך אשור ליבמה. ואם באנו לחלק ולומר דשאני הכא דלכל חד היא צרת אחות אשתו בזיקה מיחזי כאחות אשתו אע"פ שחילוק זה אין לו נועם וגזרה חדשה היא מ"מ נצא לידון בדבר חדש בדינו של ריא"ז דאם לכל חד יש לו בני' דהוי דכותה ואע"פ דאפשר לחלק דקורבה שאני מ"מ לא זה ולא אותו וכר' ודאי דהיא היא בלי ספק

אלא שאני בעניותי רגיל לפקפק על זה מאותה ששנינו ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה הב' מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת ב' יבמין והביא הרי"ף ופסקוה כל פוסקי הלכות הרמב"ם והטור ז"ל והרי זה דבר תימא דהכא דוקא אם עשה הב' בה מאמר מיקרי זיקת ב' יבמין ואי לא לא ואם מת אחיו הב' בלא נאמר או חולצת או מתיבמת ומ"ש מהכא דאפי' לא עשה הב' מאמר אמרי' לפי דינו של ריא"ז דחולצת ולא מתיבמת, וכמו כן דין זה של רב אשי דס"ל דבעל אחות זקוקתו ואינו משום גזירה דמהגמר' ומהפוסקים משמע דמדינא קאמר ומה שכתב שם הרי"ף ז"ל משום גזירה מלת' אחריתי היא דהיינו בגירש דבשעת מיתה לא נפול שתיהן לפניו וכל הכא סלקינן בלא גירש אלא דמת נשוי נכרית ואח"כ מת בעל אחות אשתו דהיינו צרת זקוקתו דומה לזו של ריא"ז והתם הוי מדינא ולא משום גזרה ועיין בהרמב"ם בה' יבום: והרי זו ממה נפשך או מיקרי עליה זיקת ב' יבמין או לא אי מיקרי עליה זיקת ב' יבמין אם כן למ"ל משום דיש לה בנים או משום שהוא בעל אחות הזקוקה תיפוק ליה משום דיש עליה זיקת שני יבמין: ואם אין עליה זיקת שני יבמין אם כן מפני מה היא אסורה לזה אף על פי שהיתה זקוקה לזה שיש לו בנים או לזה שהיה בעל אחות אשתו מכל מקום כיון שמת נתרוקנה זיקתו ואין עליה שום זיקה מחמותו בהכרח אלא מחמת אחיו הראשון ותדע דהא אמרינן דאם לא עשה השני מאמר ומת או חולצת או מתייבמת

וכ"ת דהיינו דוקא היכא דאיכא צרה למיפטר צרתה אבל היא עצמה לא. הא ליתא דבהדיא אמרינן בגמרא והביאו הרי"ף והפוסקים ז"ל דאפילו צרה עצמה לחודא לא מהניא למיפטר וכאותה דקטן בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת. ואם כן הכא נמי דכוותה דביאה לקטן כמאמר לגדול דוקא מאמר אבל אם מת אפילו יש לה מאה בנים או חולצת או מתייבמת דהזיקה מכח אחיו הראשון: ונתעוררתי בזה ימים אחדים ולא מצאתי בזה טעם מספיק אלא שנאמר דכיון דזיקת שני יבמין אינו אלא מדרבנן וכמו שאמרו שם בגמ' א"כ דוקא במקום דנפיק