מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) נה

בהעברת קולמוס אחד על האותיות סגי

בהן ששתה יותר מרביעית אע"פי שהפסיק ושתה מעט מעט חייב לשון הרמב"ם ז"ל פ"א מה' ביאת המקדש ולא פי' שיעור הפסקה אם הוא כמו אכילת פרס כשיעור שהית אכילת איסור או לא

בענין כהן שהוא בעל מום שעבד עבודה שלוקה לא נתברר אם צריך שיעבוד עבודה שלימה או אפילו מקצת עבודה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכו' ביאת המקדש גבי זר דאינו חייב רק בעבודה תמה יע"ש וטמא שעבד שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד דכל קירוב עבודה כעבודה וחייב

המכבה גחלת מעל המזבח כתב הרמב"ם פ"ב מה' תמידין דאפילו גחלת אחת לוקה ולא פירש אם כבה מגחלת אחת מקצתה מה דינו דגחלת אחת משמע כולה ועיין בס"פ כל התדיר דף צ"א דקאמר כיבוי במקצ' לא שמיה כיבוי: גם יש לחקור דגבי שבת אמרינן דמסיר שמן מן הכר חייב משום מכבה והכא אמרי' דוקא אם כיבה הא לא כיבה לא ואמאי לא מחייב בהורידה מעל המזב' ואם כבת' מאליה יהא חייב וצ"ע

בענין הקרב' שום דבר על מזבח הזהב כת' הרמב"ם פ"ב ה' כלי המקדש אין מקריבין עליו דבר אחר ואם הקריב או הקטיר כו' או הסך נסך לוקה שנאמ' לא תעלו עליו כו' ולא פי' שיעור אם הוא בכזית או בכל שהוא כמו שפי' גבי כל שאור וכל דבש פ"ה מה' איסו' מזבח

בענין איסור הסך בשמן המשחה וחלוקת ר"מ ור' יאודה בפ"ק דכריתות דף ו' דר"מ אומר כל שהוא ור"י אומר כזית וטעמ' דר"י הוא דכיון דכתיב ביה ואשר יתן ממנו על זר ואין נתינה פחות מכזית דילפי' מונתן לכהן גם על בשר אדם לא ייסך הוא בכזית וזהו מפורש שם וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' כלי המקדש הלכה כר"י וטעם דאין נתינה פחות מכזית דונתן לכהן משום דכתיב ואיש כי יפכל קדש וכיון דבפסוק ונתן את הכהן כתיב את הקדש ילפי' דכל נתינה אין פחות מכזית כפי' רש"י שם ובפ' כל המנחו' באות מצה דף ס' ע"א א"כ נוכח מהכא דכל נתינה הוא בכזית ומה שכתוב גבי קנין ונתן לרעהו וגבי גט ונתן בידה כבר תירצו שם התוס' יע"ש: אך את זה קשה בעיני דהתוס' הקשו שם דהרי תרומה דכתי' בה נתינה ואפי' חטה אחת פוטרת את הכרי ואמאי לא הקשו מחלה דגם בה כתיב נתינה ומדאורייתא אפי' כל שהוא

בענין מסיר בדי הארון כתב הרמב"ם שם פ"ב והוא לשון התלמוד במכות דף כ"ב ע"ש ומשמע שהסירה לגמרי אמנם במנין המצות כת' הרמב"ם הוזהרנו מהרפא בדי הארון וכו' דמשמע דאפי' כל דהוא והאמת דסוגית הגמ' ביומא פרק בא לו דף ע"ב מורה כן דקאמ' התם דמתפרקים ואינם נשמטים א"כ דקדק הרמב"ם לו' מהרפא

בדין הקורע פי המעיל או שאר בגדי כהונה כתב הרמב"ם פ"ט מכלי המקדש סתם ולא פירש שיעורו אם הוא כל שהו או גמרי' משבת שהוא שיעור ב' תפירות

בענין מקטיר שאור או דבש כבר נתבאר בפרק כל המנחות באות מצה דף נ"ח מחלוקת רבא ואביי והלכה כרבא דאמר אין קומץ פחות מב' זתים ואין הקטרה פחות מכזית והכי איתא ג"כ בפר' הקומץ רבה דף כ"ו מחלוקת ריב"ל ור"י והלכה כריב"ל דאמר אין קומץ פחות מב' זתים ואין הקטרה פחות מכזית וכ"כ הרמב"ם סוף פי"ג מה' מעשה הקרבנות אמנם בפ"ה מה' איסורי מזבח כתב שאיסורו בכל דהו וכבר תמה עליו מרן ז"ל ותירץ בעדו ומי יתן לב להבין דבריו שנראים מוקשין ועומדים ואין מקום לתירוצו כמ"ש המעיין גם מה שתירץ הרב ל"מ ז"ל דהרמב"ם ז"ל איסור לבד קתני ולא מלקות וידוע דחצי שיעור אסור מן התורה יע"ש: ודבריו תמוהים דזה לא נפקא מפסוק דכל שאור כו' דזהו כולל כל חצי שיעור נפקא ליה לר"י בפ' י"ה מכל חלב: וכ"ת דההיא לא נאמר אלא לענין איסורי אכילה א"כ חצי שיעור לשאר איסורים מנ"ל ואלו הרמב"ם כתב בפי' ואיסורן בכל שהן שנאמר כי כל שאור כו' וזהו ס' אביי בגמר' באופן שדברי הרמב"ם צ"ע: אמנם ראיתי להליץ בעד הרמב"ם ז"ל ומצאתי בתורת כהנים ברייתא זו דמחלוקת אביי ורבא באופן אחר שנויה שם ח"ל כי כל שאור לא תקטירו אין לי אלא המרובה הממועט מנין ת"ל כל שאור אין לי אלא הוא בעצמו עירובו מנין ת"ל כי כל שאור ע"כ וס"ל להרמב"ם דזה הממועט דקאמר אינו חצי קומץ כמו שאמר רבא ולא חצי זית כמ"ש אביי אלא אפי' כל דהו ועל זאת הברייתא סמך הרמב"ם ולא על ההיא דמייתי בגמ' דקאמ' מקצתו דלשון מועט משמע כל שהוא. או נאמר דהך ברייתא מסייע ליה לאביי דלשון מועט הוא אפי' חצי זית ומרוב' שלם ומ"ש הרמב"ם אין הקטרה פחות מכזית הוא כמ"ש מרן ז"ל דבתערובת צריך כזית והדין עמו משום דבדין הקטיר הקומץ פעמים הויא הלכתא כריב"ל דאין קימץ פחות מב' זתים א"כ אין הקטרה פחות מכזית אבל לענין איסור שאור ודבש אפי' כל שהוא כפשט הברייתא ודוק

בענין שיעור מליחת הקרבן כתב הרמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח אם מלח כל שהו' אפי' גרגיר אחד כשר וכתב עליו מרן שהוא דלא כפירוש רש"י אמנם בת"כ ובתוספתא ספ"ט משמע כפי' רבי' ונר' דצרי' להגיה בדבריו שלא כפי' רבי' כמ"ש המעיין שם ובתוספ'

בענין נתינת שמן ולבונה במנח' חוטא מפורש בגמ' פרק כל המונחות באות מצה דף ס' דשמן אפי' כל דהו וכתבו הרמב"ם פי"א מה' מעשה הקרבנו' משו' דלשון שימה אפי' כל דהו ויש לחקור דכפי מ"ש שם בגמר' שימה כל דהו גבי מנחת קנאות דלא כתיב שימה אלא יציקה לא יצוק עליה שמן מה דינו אם יציקה ג"כ משמע כל דהו או לא וכל זה לא נתברר

בענין שתיית מי סוטה לא נתברר אם צרי' שתשתה כל הלוג או אפי' מקצת והרמב"ם כתב פ"ד מה' סוטה נשפכו ונשתייר מהם לא ישקה את השאר ואם השקה כשר והוא בעיא דלא איפשיטא ופסק לקולא ומזה אין ללמוד דא"צ לשתות כל המים דנשפכו שאני ומצאתי בירושלמי פרק היה נוטל הלכה ב' מה מקיים ר"ש טעמא דרבנן ובאו בה כולהון ולא מקצתן ע"כ דמשמע דרבנן לא ס"ל הכי אמנם בהלכה ד' גבי אשה מספקת לשתות קאמר ולא כן אמרי' כולהו ולא מקצתן ומשני כאיניש דאמר כו' משמע שהוא אליבא דכ"ע והתימה מהרמב"ם שלא כתבו וצריך עיון

בענין נותר כתב הרמב"ם פי"ח מהלכות פיסולי המוקדשים דהאוכל כזית חייב כרת אבל לענין איסור שלא להותיר לא כתב שיעור לא בהלכו' הס' לענין קדשים לא בהל' קרבן פסח לענין פסח אלא סתם שלא להותיר ולא ידעתי למה לא פירש שיעור לנותר כונו שפירש לענין מוציא מבשר הפסח מחבורה לחבורה שכת' כזית פ"ט מה' קרבן פסח

בענין מוציא דמי מעשר שני בשאר צרכיו שכתב הרמב"ם פ"ט מהל' מ"ב שאפילו לדבר מצוה כגון למת מצוה עבר אלאו וצרי' שיאכל כנגדו לא נתבאר אם הוא כדין נבילה שצריך שיעור כזית או שוה פרוטה: