מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) נד

פסילים כיון דממ"נ א' היא שקרנית. אם נאמר גם כן בפועלים עם חנוני על פנקסו ששניהם נשבעין ונוטלים מבעל הבית שיפסלו לעדות כיון שאחד מהם נשבע לשקר בשבועה דלעבר דאליבא דכ"ע פסולים. ולא ראיתי דאישתמיט חד מרבוותא לאשמועינן הא. ונראה לחלק דדוקא עדים שייך זה דליכא למימ' טעו בזה שמעיד מה שלא ראה אבל בחנוני ופועלים לכל א' י"ל דחנוני חשב שנתן וטעה בדמיונו ופועלים טעו בדמיונם וחשבו שלא לקחו דעבידי אינשי דטעו בהכי אבל הא ודאי ליתא דא"כ לא משכחת לה בשום לוה שיהיה פסול והרי אמרו דנשבע להכחיש את העד הבע"ד והעד מצטרפין לפסול את הלוה לעדו' ולשבועה וכעת צ"ע ויש מקום לומר דכיון דברשות ב"ד הם נשבעים דאין הלכה כבן ננס אלא א"כ לזה אינן נפסלין ודוק. ואגב גררא ראיתי ב' תשובו' הרשב"א שהביא הרב מרן ח"מ סי' ל"ד מחודש ל"ב ול"ג וכל האחרונים הקשו דסתרי אהדדי וכמ"ש הרב בעל כנה"ג ובפרט מהרא"ש סי' ע"ד: ולעד"ן דלא דמו לאהדדי כו אוכלא לדנא דבתשוב' הראשונה מיירי דבעלי הדבר באים להעיד עליו לעשותו חשוד בשביל עצמם אבל בתשו' האחרת מיירי שיש לאחר תביעה עליו והביא לאלו המלוים לעדים דודאי לא הוו נוגעים בעדות דמה הנאה יש להם והכי דייק לישנא דהרשב"א שכת' שעדים מעידי' שהוא חשוד כו' כלומר דבאים להעיד על תביעה אחרת שלא למוסרו לשבועה דכה"ג ודאי לא הוו נוגעים בעדות ודוק

סימן ן

כל קבוע כמחצה על מחצה כשהאיסור נודע במקומו כמו ט' חנויות וט' גוים אז הוי ודאורייתא אסור אבל כשאינו ידוע כמו זבחי' שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל כיון שאינם נכרים לא מקרי קבוע מדאורייתא רק אדרבנן כ"כ התוס' בזבחים דף ע"ג ובפסחים דף ט' ובכולם אמרי' כל דפריש מרובא פריש הוא דפי' ממילא אבל לא נכבשינהו דניידי ולהוי מרובא פריש דחיישי' שמא יקח מן הקבוע וגם בנזיר דף י"ב אמרו התוספו' דמטעם זה האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים אבל לעלמא שרו משום דלאו קבוע לגמרי מדאורייתא דאינו קבוע ממש דאין האיסור וההיתר נודע במקומנו ושם בגמ' אמרו דבר חידוש דאפי' אשה דפגע בשוקא וקידשה דהו"ל פירש כיון שאחר כך חוזרת לביתה למקום הקביעותא מיקרי קבוע ובדין חדש אמרו התוס' פ"ק דקדושין דף ל"ז דטעם שאנו קונים חטים ושעורים ולא חיישי' דלמא לא השרישו קודם הפסח משו' דאזלינן בתר רובא. ונראה לומר הטעם דלא אמרי' הכא קבוע ואפילו שאינו ניכר במקומו מ"מ אסו' מדרבנן משום דאין ידוע בודאי שיש כאן תבואה שלא השרישה עד אחר העומר אלא כיון דיכול להיות אי לאו דאזלינן בתר רובא היה אסור אלא שעדין יש לחקור דכיון דלא ידעי' בודאי שיש תבואה שלא השרישה כו' ל"ל מטעם רוב' ת"ל דאחזוקי איסורא לא ומחזיקנן. והר"ן כתב בפ"ק די"ט דטעם דמותר ליקח בצים מן הגוי במועד ולא חיישי' לנולד הוא משום דאזלינן בתר רובא דרוב בצים אינו בני יומן אבל אינו מותר אלא כשהגוי מביא אותם דהו"ל פי' ומרוב' פריש אבל לילך לבית הגוי וליקח אסור דהו"ל קבוע ובודאי דפירוש דבריו הוא דאע"גב דאין האיסור ידוע במקומו מ"מ הו"ל קבוע מדרבנן והנה לזה יש לדקדק דמאי שנא מחדש שכתבו התוס' סתם דמותר אפי' לילך למקום הקביעות ואיך התירו התוספו' דס"ס איסור דרבנן יש כאן. ומההיא דנחל איתן שכתב בס' הכריתות לא קשה לומר דס"ס איסור דרבנן איכא משום דשאני התם דלא ידעינן כלל אם יש נחל איתן בעולם שנערפה בו עגלה ואחזוקי איסורא לא מחזקינן דשמא מעולם לא היה ולא הוזכר הגמ' אלא דגם הכא קשה דמ"ל מטעם רובא ת"ל דלא מחזקינן איסורא והרא"ש ז"ל בתשו' כלל ב' כתב דטעם היתר החדש הוא משום ס"ס ס' חדש ספק ישן ואת"ל חדש דלמא השריש קודם לעומר וזה דבר חמוה דס"ס הכל א' שם חדש א' הוא כמו שם אונס חד הוא ויש לחלק ודוק. עוד יש בדין זה כתב מרן בי"ד סי' קכ"ג משם המרדכי דעתה שמתקנין לחם בשמרי יין כיון שא"א שלא יתן גוי א' בשמרי שכר ואמרינן במ' כתובות כ"ז דאם יש מחבואה אחת מצלת על הכל יע"ש ותמה דלמא לא יהיה זה כמו קבוע וי"ל דמיירי שאינו הולך ליקח משם אלא שמוכרים בשוק שלא במקום קביעותו ועדין צ"ע ועוד ק' לדעת הרמב"ם דלא התיר במחבואה אלא כשהיא אומרת טהור' אני אבל בסתם לא וצ"ע טובא לעת הפנאי: [ט"ז קי"ד]

מצינו דין קבוע מחודש בדיני ממונות במרדכי סי' תרל"ח פרק ומי שמת דבממון ג"כ אמרינן קבוע כמחצה על מחצה יע"ש תשוב' מהר"ם ז"ל על הבעל ואשתו וד' בנותיו שנפל הבית כו' והביאו הרב בעל המפה בח"מ סי' ר"פ ויש לדקדק דלמ"ל משום הא ת"ל דאין הולכים בממון אחר הרוב ועיין בתרומת הדשן סי' שי"ד שכתב דלא אמרי' אלא היכא דאיכא חזקת ממון כנגד הרוב אבל אי ליכא חזקת ממון כנגד הרוב אזלינן בתר הרוב ועיין בהרב בעל המפ' ח"מ סי' רצ"ב ס' י' והתוס' כתבו סוף פ"ק דכתובות וז"ל אין הולכין בממון אחר הרוב דוקא במוכר שור לחברו ונמצא נגחן שבהתר באו המעות לידו ומדעתו נתנם לו הלוקח אבל הכא מודו דאזלי' בתר רובא עכ"ל והוא חדוש גדול וצ"ע בכמה מקומות שאמרו אין הולכין בממון אחר הרוב

סימן נא

ואלו דברים שאין להם שיעור

איסור נטיעת אילן במקדש לא נתברר אם הוא דוקא אילן או אפי' גרעין ואת"ל דוקא אילן ממש מה יהיה שיעורו

בונה עיר הנדחת כתב הרמב"ם פ"ד מה' ע"ז כמו שהיתה ויש לחקור אם כמו שהיתה הו' ממש בכיוון ואם חיסר בית אחת פטור או הוא דמיון לבד שיקרא מדינה כונו מקדם ובמנין המצות סי' כ"ג כתב הרמב"ם כל מי שיבנה בה דבר חייב מלקות ר"ל כשישוב אותה מדינה כמו שהיתה עכ"ל ודבריו סתומים

כתובת קעקע לא נתברר שיעורו אם הוא אפי' כל שהוא או נאמ' שהוא כונו כתיבת בשבת שהוא שתי אותיות והכא נמי שיעור שתי אותיות ולא יהיה חמור משבת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' מעילה הגוזז בקדשים ששיעורו הוא מלא הסיט מטעם זה. וכן מבשל בעצי אשרה לא נתברר שיעורו וגם זה יש ללמוד משבת כדי לבשל בה ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס או נאמר דההיא אינו אלא לענין הוצאה אבל בשיעור בישול אפילו כל שהוא

בענין מחיקת השם נסתפקתי מה שיעורו אם הוא דוקא שימחק לגמרי שלא יהי' ניכר או אפי