מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) נא

וגם הרב בעת"ה בסי' ש"ן כתב כן בפשיטות: ולעד"נ דגם הרב המגיד ס"ל הכי ממנה שכתב בפ"א מהל' נחלות על זה הדין אחר שהביא כל הסברות כתב וז"ל ומ"מ זהו בשנתברר שהמלוה היא מן האשה אבל אם היתה נושאת ונותנת בתוך הבית כו' אין חזקתן שלה כו' ע"כ: והנה דברים אלו אין להם קשר כלל בכאן אם הוא סובר דמלוה שאמרו שהוא שאותו מורישיה והניחו מלוה אם הלותה היא קודם שנשאת מה שייך לומר שנתברר שהיא מן האשה אבל מאלו הדברים פי' להכריע דס"ל דאפי' בנכסים שנכנסו תחת ידה אחר שנשאת והיא הלותה ומתה הוי מלוה זו ראוי לגבי בעל ואינו יורש אבל כל זה הוא שידעו בבירו' שהיו שלה בשעת שהלותם אבל אם נושאת ונותנת בתוך הבית והלותם ושטרות יוצאו' על שמה הם בחזקת הבעל והבעל נוטלם לא משום ירושה אלא שמעותיו הוא נוטל זהו מה שנ"ל בפירוש דבריו: אמנם עדין יש לחקור דכיון שדבריו אלו כתבם אחר שהביא סברת הרשב"א והרמב"ן א"כ יש לנו לומר שהם אפילו אליבא דהרשב"א וזה א"א שהרי הרשב"א כתב בתשו' שהביא מרן בב"י סי' ץ' דלא משכחת לה מלוה אלא שנפלה לה בירושה אבל כל שאר מלוה זכה הבעל יע"ש א"כ כיון שלדברי הרשב"א ז"ל מוכח דס"ל דהבעל יורש מלוה שהלותה היא אם כן לא מיתוקמי הני מילי שכתב בתר דברי הרשב"א ז"ל וזהו כשנתברר כו' על הדרך שפירשנו אלא דעל כל פני' צריכין אנו לפרשם על פי סברת הרשב"א ז"ל ואפשר לומר דכיון שכתב שרשב"א ז"ל בתשוב' הנז' דגם במלוה שעשת ממעות ששיירה לעצמה וכתב לה בעודה ארוסה כו' או אח' נשואין וקנין מיקרי מלוה ראוי ואינה יורשה הבעל אם כן שפי' שייך לומר על זה דזהו דוקא שידענו בבירור שהיו שלה אבל נושאת ונותנת לא כיון שיש צד נכסים שהלותה היא אחר נשואין והוא ראוי לגבי בעל אבל נלע"ד דזה דוחק גדול בדברי הרב המגיד שהרי לא הקדים מכל זה כלום ויותר נראה לומר הדרך שכתבנו ואע"גב שהביא דברי הרשב"א קודם זה מ"מ השתא מסברא דנפשיה קמיירי: ומ"מ איך שיהיה כיון שיש פוסקים דס"ל כסברת התוס' אם הבעל אינו מוחזק יכולים יורשי האשה לומר קים לן כמאן דס"ל דאין הבעל נוטל מלוה כזו ואפילו אם אינם מוחזקים הם אלא שהנכסים הם ביד ב"ד או אחרים כיון שהם יורשים ודאים שהרי יורשי' בראו' כבמוחזק והבעל הוא ספק אין ספק מוציא מידי ודאי והדבר צרי' תלמוד וכעת תו לא מידי

אמנם בענין מתנת ש"מ שנתנו לאישה ועדין לא באו הנכסים ביד האשה מה דינם לענין ירושת הבעל. הנה הרב הגדול מהראנ"ח בח"א סי' ע' כתב בפשיטות דכיון דמחסרי גוביינא הוו להו ראוי ואין הבעל יורשם והנה דבריו תמוהים לכאורה ומה שאמרו פ' י"כ דף קכ"ה גבי ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי כו' דאמרי' התם מסתבר טעמייהו דבני מערבא דהו"ל ראוי משום דאי קדים סבתא וזבין הוי זביני כו' דמשמע דאי לאו הכי כיון שאמר ואחריך לירתאי לא הוי ראוי דהבת מוחזקת מיקרי בנכסים וכפי דברי הרב הרי אפי' שלא היתה יכולה הזקנה למכור ראוי הוי לגבי בעל כיון שלא באו לידי גבוי ביד הבת: והיה נראה לע"ד לכאורה לחלק דשאני התם דכבר יצאו הנכסים מרשות הבעלים הראשונים ובאו לידי הזקנה וכיון שכן אף שלא באו ליד הבת אי לאו טעמא דאי קדים סבתא וזבין איקרי מוחזק לגבי הבת כיון שיד הנותן נסתלק לגמרי מהנכסי' אפילו שעדין לא באו לידי גבוי מוחזקת מיקרי אבל בנדון הרב כיון שלא באו ליד גבוי בחיי הבת עדין רשות בעלים הראשונים קיימת ולכך הוי ראוי לגבי בעל אבל כל זה נראה דוחק אבל מה שנלע"ד הוא דשאני התם שכשאמר ובתרא לירתאי היתה כבר נשואה ולכך זכה מיד הבעל באותן הנכסים וזכתה היא אלא שכיון שאם היתה רוצה הזקנה למכור אין להם כלום לכך קרי ליה ראוי אבל בנדון הרב ז"ל שכשמת אביה עדין לא היתה נשואה הבת אחר כך כשנשאת והכניסה לו מה שהכניסה לא זכה הבעל אלא במה שהכניסה לו ולא בזה שעדין לא בא ליד האשה ודבר זה קיימתיו מסברא אח"כך זיכני ה' וראיתי הדברים מפורשים להרב מהר"ם אלשקאר סי' כח יע"ש: אחר ימים ראיתי להרב בצלאל ז"ל בתשו' האחרונה שפסק שזכתה הבת וזכה הבעל וכא מיקרי' ראוי והביא ראיה מהך דבתרא לירתאי דקרי ליה ראוי משום דאי קדים וזבין כו' הא לאו הכי לא יע"ש והרב מהר"י אדרבי פסק בסי' קכט דלא זכתה הבת יע"ש. אחר זה ראיתי תשו' הרב בעל תרומת הדשן סי' ש"ן והביאה הרב מבראנ"ח שם וראיתי שהיא סותרת למ"ש מהר"ם אלשקאר שהוא כתב שם דהוצרך בגמרא לטעמא דאי קדים סבתא וזבין כו' הוא משום שכבר היתה נשואה הבת ובאותה שעה זכתה הבת חכה הבעל בנכסים וכו' ואי לאו האי טעמא הוה קרינן ליה מוחזק עכ"ל והרי תשובת הרב בעת"ה הויא תיובתיה דשם כבר היתה נשוא' בת בתו ואעפ"כ לא זכה הבעל אע"ג דלא שייך התם טעמא דאי קדים כו' ועוד ק' לי בדבריו שהרי כתב סמוך בזה וז"ל וכ"ש לר"א דאמר ואחריך הוא כמעכשו כו' ע"כ והוא קושטא דמלתא דכך אמרו בגמר' ומאי דוחקיה לתרץ התירו' הא' דכבר היתה נשואה כו' וצ"ע ועיין בתשו' ומהרשד"ם א"ה סי' צח וראיתי תשובת הרשב"א סי' תתקע שכתב דמי שנתחייב לאשה ולא בא לידי גבוי דהו"ל מלוה ולא זכה הבעל והתם מתנ' הוא יע"ש ועיין בספר נתיבות משפט דף קצא ע"ג

סימן מג

כמה שכתב הר' מהרימ"ט בכמה תשו' ובדרשותיו פ' וישב לחלק בין ע"ש עבדי שהי' כבר ובין מ"ש והשימותי את מקדשכם ואמרו ז"ל אפי' שהם שוממין הם מקדש ואמאי לא אמרי' מקדש שהיה כבר יע"ש: יש לעיין במ"ש פרק מצות חליצה דף ק"ג גבי ונתץ את הבית ושרף את הבגד אפי' לאחר נתיצה ושרפה קרוי בית וקרוי בגד יע"ש ואמאי לא אמרינן בית ובגד שהיה כבר וכן מ"ש אפילו שחטא ישראל הוא דכתיב חטא ישראל אמאי לא אמרינן ישראל שהיה כבר וצ"ע כעת. ובפרק חזקת הבתים דף לא ד"ה מה לו לשקר כתבו התוס' דשל אבותי משמע שהיה של אבותיו מעולם ולא שלקחוה ואבותיו של אחר. והראנ"ח בח"ב סי' פד כתב וז"ל ואם לא היה כותב בחנות שיש לו אלא בחנות שלו לא היינו דנין כלום דפי' הוא שהיתה כבר שלו וכמ"ש עבדי שהיה כבר עכ"ל: ושם הביא משם התוס' פרק הוציאו לו דף נא ד"ה תיפוק ליה כו' יע"ש וזה ימים הריני מתקשה בדבר זה לע"ד דכפי זה צ"ל דמ"ש במשנה עשאה סי' לאחר איבד את זכותו צ"ל שכתוב שדה שהיא של פ' היום אבל אם יאמר שדה של פ' סתם יכולני לומר שהיתה שלו כבר ולא נמצא חילק זה לראשונים וגם לאחרונים וצ"ע: אחר זה האיר ה' עיני ומצאתי תשובת הריטב"א משם הרא"ה שהביא הרב מרן ז"ל בח"מ בסי' קמ"ז מחודש ב' יעויין שם. [מל"מ פא מקרבן פסח.]