מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) מט

אקדשם ואח' שאקדש מימי אקדש את שלך כשיהיו לך מים ואין לחברו עתה מים ובזה עלו כהוגן דבריו דה"א הו"ל כממלא ומקדש כיון שאמר אקדש אע"פ שעדין לא יש מים כיון דאדעתא דהכי ממלא והב' שמקדש מימיו של זה לכשיהיו לו כבר נטל שכרו מקודם זהו מה שנראה לע"ד בדברי הרמב"ם ויש חדוש גדול בכל חלוקה מהם ואתה תבחר אמנם במה שרצה כ"ת לדמות דכפי זה שתירץ מרן ז"ל דהוא הדין בדיין שנוטל שכר לדון שדיניו בטלי' שאם אחר שדן את הדין נטל שכרו אין דיניו בטלים כו' לזה אומר לכ"ת דלא דמיין לאהדדי כי אוכלא לדנא שהרי מרן דקדק במ"ש שמאח' שכבר נתקדשו אינם נפסלים למפרע כו' אבל בדיין שדן את הדין אע"פ שאמר איש פ' אתה חייב מ"מ כל עוד שלא נעשה המעשה על פיו ולא שילם כמי שלא דן כלום הוא וכל שנוטל שכר נוטל שכר לדון מיקרי ואף כי זה כראה פשוט לע"ד: אבל האמת יורה דרכו דלא אמרה מרן ז"ל אלא בסיומא דמלתא דכיון שאין מעשהו כלו' דלא אהנו מעשיו שהרי פסולים הם א"כ הו"ל כאלו לא נטל שכר זהו עיקרם של דברים ולא שאני לן בין קודם בין אחר כן ועוד אפשר לומר דכונת מרן לומר דהא ע"כ צ"ל דמיירי שעדין לא היו מים לזה הא' לקדש דאל"כ ת"ל משום מלאכה כמ"ש ומש"ה כתב מרן דכיון דע"כ א"א ליטול השכר קוד' שעדין אין לו מים ואפילו היו לו היה פסול מש"ה אינו נקרא עושה בשכר אבל בעלמא דבידו ליקח השכר קודם אם ירצה לא שייך לחלק בין היכא שנתן לו השכר אח"כך או קודם דשאני הכא דאין לו מציאות ליטול השכר קוד' כמ"ש ומש"ה אינו חתר ונפסל כמ"ש אבל גבי דיין אין חילוק ויש לי ראיה גדולה וחזקה על זה שהרי כבר ידעת מ"ש ס"פ האיש מקדש תנן המקדש באפר פרה ובמי חטאת מקודשת ורמי מהך דבכורות כו' ומשני כאן בשכר הבאה ומילוי כו' וכבר ידעת מ"ש הרמב"ם והראב"ד ומ"ש ה"ה יע"ש ואם איתא לימא בשכר הזאה וקידוש ממש ומהני כשהיא לאחר הזאה וקידוש ושכרו מותר ומ"ש מימיו מי מערה ואפרו כו' כשנוטל שכרו מקודם כו' וזו ראיה שאין עליה תשובה ושלום. [מל"מ פכ"ה מסנהדרין שעה"מ פ"ה מאישות ה"ג]

סימן טל

נשאלתי מאת החכם השלם ארי שבחבור' סיני ועוקר הרים כמה"ר יהודה רוזאניש שיחיה במ"ש הרמב"ם סוף פ"ו מהלכו' ערכין וחרמין וז"ל הקדש טעות אינו הקדש כיצד האומר שור שחור שיצא מביתי א' הרי הוא הקדש ויצא לבן אינו הקדש כו' התפיס בה אחרת ואמר זו כזו הרי השניה הקדש וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ודברים אלו נראין כהלכתא בלא טעמא דהא כיון שבראשונה לא חייל עליה שם הקדש כלל אם כן כי התפיס בה אחרת אמאי הוי הקדש כיון שאמר זו כזו וכשם שהא' לא חייל עליה שם הקדש כלל גם הב' כמוה ודרך מרן ז"ל בכ"מ ידוע: והנראה לע"ד לומר דס"ל להרמב"ם ז"ל דודאי אע"גב דהא' היתה בטעות מ"מ כיון שאמר זו כזו מסתמ' אמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטל' כיון שהוא ידוע שהא' היתה בטעות ודאי דכונתו היתה להקדש גמור ומש"ה הוי הב' הקדש ומה שאמר זו כזו היינו בלא התנאי הא' שהקדש זה יהיה הקדש גמור ולא כהקדש הראשון שהיה בטעות עוד נ"ל לומר דודאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דאי אחר שאמר שור שחור ויצא לבן התפיס בה אחרת ואמר זו כזו ודאי דלא הוי הקדש דהא כיון דהא' לא חל עליה שם הקדש כלל דהו"ל הקדש בטעות גם הב' נמי לא חל עליה הקדש ומ"ש הרמב"ם דהב' הרי הוא הקדש היינו היכא דאמר שור שחור שיצא מביתו הקדש וקודם צאתו מן הבית ולא ידע שיצא לבן התפיס בה אחרת ואמ' זו כזו שיהיה זה הקדש כשור זה שהקדשתי הרי הב' הקדש דאע"ג דאח"כ נתברר שהיה הקדש בטעות מ"מ כיון דבשעה שהתפיס לא ידע אם היה שחור או לבן הרי הב' הקדש ואע"ג דהא' היתה בטעות ואע"ג דלשון זו כזו לא משתמע הכי מ"מ אף לפי' מרן צ"ל דלאו דוקא ודוק

סימן מ

ואף גם זאת נשאלתי במ"ש הרמב"ם בפ"ב והל' כלאים וז"ל זרע שנתערב בו זרע אחר אם היה א' מכ"ד כו' ה"ז אסו' לזרוע את המעורב כו' ואם זרע לוקה ע"כ. וכתב מרן ז"ל זרע שנתערב כו' רפ"ב כל סאה כו' ופסק רבינו כת"ק כו' ואית' תו בירושלמי לא כן אמר ר"י כל האיסורים שריבה עליהם מזיד אסו' תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל איסור מראית עין ע"כ והדברי' תמוהי' דכיון דטעמא הוי מפני מראית העין א"כ אמאי כתב הרמב"ם דאם זרע לוקה כיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן מפני מראית העין: ונראה לע"ד לומר עם מאי דאיכא למידק תו דמאי שנא דשיערו חכמים האי שיעורא בכ"ד מה שלא שיערו כן בשום איסור: ועוד שהרי כתבו התוס' בפרק הפועל דע"ז דף ס"ה גבי בגד שאבד בו כלאים דכל היכא דהוי היתר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו דלא מהני ביטול וא"כ הכא אמאי מהכי ביטול אשר ע"כ צ"ל דטעמ' הוי משום קי"ל לרבנן דעד כ"ד איכא מראית העין כשיציצו הזרעים ויוציאו פרי משום מקיים בכלאים ומשום האי טעמא אמרי' דכיון דלא הוי אלא מפני מראית העין יכול להוסיף עליו ואינו אסור משום מקיים דליכא תו משום מראית העין אבל ודאי בשעת זריעה לוקה דהתם אינו מפני מראית העין ודוק: אך אכתי קשה אעיקרא דדינא דמאי אין מבטלין איסור לכתחלה שייך הכא כיון שהם בתלוש ועודן בידו ומרבה עליהם כדי שלא לעבור משום כלאים כשיזרענו אטו אם היו לפניו ב' קדרות אחד של איסו' וא' של היתר וחושש שמא יפול איסו' לתוך היתר ומרבה בקדרה של התר כדי שיתבטל בשעת שיפול עליו האיסור מי שייך כאן לומר אין מבטלין איסור כו' וי"ל דכיון דבדעתו לזורען בשעה שמערב הוי מבטל איסור לכתחלה ואה"נ בב' קדרות כו' ומרבה עליהן כדי ליתן איסור בתוך ההיתר דאסור משום אין מבטלין כו' אבל אי לאו דמסתפינא אמינא דהירושלמי קאי אליבא דמאן דאמ' נפל דאיכא תרי לישני התם אית תנויי תני שיש בה ואית תנויי תני שנפלו לתוכה מאן כדון מ"ד שיש בה בתלוש ומ"ד שנפל לתוכה במחובר ועלה מקשה בירושלמי למ"ד במחובר שנפל בשדה בעוד הכל מחובר היכי מרבה כדי שלא יהא כמקיים כלאים והא אמר ר"י כל האיסורין כו' דלמ"ד בתלוש לא שייך לאקשויי הכי דכיון דעודן בידו לא שייך למימר אין מבטלין כו' דהא אפילו היכא שיהיו שני מינים בידו ובזריקתו מתוך ידו נתרחקו בבקעה כו' אפליגו ר"י ור"ל בירושלמי ספ"ק ור"י פוטר כ"ש הכא דעודן בידו ודוק: [תוס' רע"ק פ"ב כלאים].