מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) מח

מלקות לא מלקינן ליה ולא אמרינן דנעשה גדול למפרע להלקותו והיינו דפריך בגמר' כמי אילונית יהא לה קנס דהתם נמי הוי לטובת האשה להחזיקה כנערה ולחייב קנס להבא עליה ואם כן משום הכי הוצרכו להביאו משם הרמ"ה ז"ל דסבירא ליה דלאו דוקא נקטי בגמרא חלב והוא הדין לכל דיני דנעש' גדול למפרע ודוק: עתה ראיתי להרב המאירי בשיטתו למסכת יבמות וכתיבת יד בפרק הנז' שכתב שיש פוסקי' כשמואל והוא ז"ל פסק כרב כו' ואם כן משום הכי הוצרכו להביאו משם הרמ"ה לומר דפסק כרב: ועיין בשיטת הריטב"א ז"ל בפרק קמא דקדושין דף ד' על סוגי' ויצאה חנם אלו ימי נערות וכו' מה שהקשה שם משם הראב"ד ז"ל דהיכי משכחת לה דכיון דנעשה גדול למפרע אם כן הוי מקח טעות יעויין שם. ויש שם מקום עיון דאמאי לא תירץ הראב"ד דהיא גופא אתא לאשמועינן קרא דנעשית גדולה למפרע ויש ליישב ועיין בתשובת הרא"ש ז"ל שהביא הטור ז"ל חשן משפט סימן ל"ה גבי קטן אם לא בדקנוהו ואח"כ מצאו ב' שערות יע"ש: [שעה"מ פ"ב מאשות הלכה א'

] סימן לח

את זו שלח הרב המחבר זל"ה להרב המובהק מופת דורנו כמה"ר יאודה רוזאניש נר"ו

ליעיין מר במילי שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ח' והלכות פרה וזה לשונו האומר לחברו קדש לי ואקדש לך כו' עד וכאלו החזיר חוב שעליו עד כאן לשונו וכל אלו הארבע חלוקות שנויות במשנה וכל המפרשים ז"ל פירשו מטעם דהמלאכה פוסלת אחר מילוי המים עד שיקדש והקידוש והמילוי מיקרי מלאכה: ובזה יובנו כל החלוקות כמו שירא' המעיין. אמנם הרמב"ם ז"ל מה ראה על ככה לפרש בדרכים אחרים מלבד שחידש דברים אשר לא מצינו דוגמתם כמו שיראה מעכ"ת במה שחילק בין נתינת השכר קודם או אח"כ

אמנם מה שנראה לעניו' דעתי בזה הוא שהרמב"ם ז"ל מתניתין קשייתיה דכיון דכבר למדנו שהקידוש והמילוי הוו מלאכות ופוסלים במים מאי קמ"ל מתניתין בכל הנך בבות בחדא מינייהו סגי ועל כן ס"ל להרמב"ם ז"ל דבכל חדא מינייהו איכא חידושא. והוא דבחלוקה הראשונה דקדש לי ואקדש לך ואיירי אפילו שאותו שאמר לו חברו ואקדש לך לא היו לו עדין מים דאי היו לו מים תיפוק ליה שעשה מלאכה שקידש מימיו של זה אלא מיירי אפילו שלא היו לו עדין מים אלא אמר לזה קדש לי וכשיהיו לך מים אקדש לך ולכך אין כאן מלאכה שהרי עדין לא יש לו מים לקדש: לכך הוצרך לטעם שזה המקדש נטל שכרו מקודם שקידש זה מימיו וזה פשוט

אמנם בחלוקה השניה מלא לי ואמלא לך גם בזה נראים דבריו כמעורבבים דבתחלה נתן טעם דהוי כממלא לו ולאחר: ולא ניחא ליה למימר מטעם שעשה מלאכה שמילא לחברו אחר שכבר היו מימיו ממולאים אלא כתב טעם חדש דהוי כממלא לו ולחבירו וכונתו היה כן. ואחר כך כשנתן טעם לזה הב' כשר ו כתב והרי לא עשה מלאכה אחר שמילא דמשמע דניחא ליה האי טעמ' ואמאי איצטריך ליה תיפוק ליה דהראשון פסול שהרי אחר שמילא לו חבירו עשה מלאכה שמילא מים לחבירו והב' כשר שהרי לא עשה מלאכה אחר המילוי והרי כיון שכתב הוא ז"ל טעם להכשיר הב' משום שלא עשה מלאכה: אם כן תיפוק ליה משום שעשה מלאכה שפסול הראשון ומה לו לטעמים אחרים או כיון שכבר נתן טעם לפיסול הראשון משום כונתו וכו' אם כן מה צורך להכשיר השני משום שלא עשה מלאכה די לו שיאמר משום שאין כאן כונה וכו'. ואין לומר דמיירי שאמר לו מלא לי ובעוד שאתה ממלא אמלא לך בחדא מחתא ולכך פסול דהוי כממלא לו ולחבירו בחדא מחתא ולא משום שעשה מלאכה אחר המילוי שאחר המילוי לא עשה כלום שבעוד שהוא היה ממלא עדין חבירו לא גמר למלאת את שלו. זה אינו משום דאי הכי גם השני יהיה פסול דכיון דבחדא מחתא ממלאים כל אחד יהיה כממלא לו ולחבירו: אבל עדין אפשר לומר דבחדא מחתא מיירי אבל בשלמא הראשון שמילא בציוויו של זה שאמר לו מלא לי ואמלא לך הוה ליה כממלא לו ולחברו. אבל השני נהי שגם הוא ממלא לחבירו בשביל שחבירו מילא לו מכל מקום כיון שלא אמר לו חבירו מלא לי לא חשבינן ליה כאלו מילא לו ולחבירו ולכך כתב שכשר כלומר אין כאן דבר פוסל לא מלאכה ולא כונה כיון שלא אמר לו בפי' מלא לי והוא עיון דק לעניות דעתי

אמנם יש דרך אחרת יותר מרווחת והוא מעין דוגמא של מעלה והכונה הוא שאמר לחבירו מלא לי עתה וכשיהיה לך הכרח וצריך למים אני אמלא לך אם כן מוצא שלא עשה מלאכה כלל בעוד שהיו לו מים אלא הכונה לומר מלא לי ואחר שאקדש את שלי אמלא לך או לכשתצטרך למים אם כן לא נפסלו רק מטעם שכתב דהוי כממלא לו ולחברו: והשני כשר כמו שכתבתי שאין שם שום דבר לפסול: אמנם בחלוקה השלישית שכתב קדש לי ואמלא לך שכתב ז"ל שהמלאכה אינה פוסלת הקידוש פליאה דעת ממני. ומה שכתב הרב מרן הקדוש ז"ל דרוצה לומר אף על פי שנראה כעושה מלאכה בשעת הקידוש וכו' אתמהא דאם כן אין לך קידוש בעולם ומה לו לטעם שאין המים שלו דמשמע שאם היו המים שלו היה כעושה מלאכה אם כן נפל קידושא בבירא

ומה שנראה לעניות דעתי גם בזה הוא שהכונה הוא קדש לי ואמלא לך בחדא מחתא בעוד שאני ממלא לך קדש לי והיה סלקא דעתין לומר דאי אפשר לצמצם ודלמא זה שהוא מקדש מימיו של זה כבר נתמלאו לו מימיו והרי עשה מלאכה אחר המילוי שהוא מקדש מימיו של זה אחר מילוי מימיו תה גם כן שממלא מימיו לזה דלמא מילא בעוד שחבירו עדין לא קידש וזה עושה מלאכה קודם קידוש לזה אמר דאין לחוש לזה שהמלאכה אינה פוסלת וכו' כלומר מלאכה שעושה זה באופן זה אינה פוסלת הקידוש שעשה חבירו משום דאפשר לצמצם בשניהם כאח' עושים וכשרי' וגם זה חדושא אתא לאשמועי' ולא דמי למלא לי ואמלא לך דהתם שהפעולות שוות אין חוש לזה והוא פשוט: אמנם בחלוקה הד' קשה דת"ל שכל אחד עושה מלאכה קוד' קידוש מימיו לכן נראה לי דמיירי שאומר לו מלא לי עתה ואני