מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) מה

דכיון דהיא מודית מעיקרא דלית לה כתובה מינייהו לית לה למשקלא דהו"ל טוענו חטים והודה לו שעורים פטור אף מדמי שעורים כיון דמודה מיהא היכא דהדרא איהי מנפשה וקבלה גיטה ידה על התחתונה דאי הויא כתובה טפי מתלתא שקלא תלתא מחבילה ובהמה ואי כתובה בציר שקלא כתוב' חדא ותו לא מאמצע ע"כ ועיין בחדושי הריטב"א לקדושין בסוגי' זו אשתי כו' הח' ותראה חדושים גדולים ברוך שחלק מחכמתו ליראיו

סימן לד

ממה שכתב מהרש"ך ח"ג סי' מ"א יש ללמוד דשטר שהוא פסול מחמת העדים או שהוא מוקדם או פיסול אחר אם הלוה חתום בו ונתקיי' חתימתו יהיה לו דין שטר גמור לגבות בו מבני חרי וכל דין שטר עליו והוא בעיני דין זר דנראה לומר דכל זה לא חתם אלא אדעתא שהשטר כשר ועתה שהשטר פסול ראוי הוא שיהא חספא בעלמא מלבד מת שנראה מכמה מקומות הפך זה הא' בתשובת הרא"ש כלל סח סי' א' שכתב ת"ל ולא גרע חתימת ידו מחתימת עד ג' יע"ש. בתשו' הרא"ם סי' כ"ד הביא משם ה"ר חזקיהו שפסל כתובה שהעדים חתומים תחת החתן כו' והקשו עליו כמה קושיות ולא הקשו דלמה פסלה לגמרי ותהיה כשרה בחתימת החתן. בתשו' הרב בעל הכתבים סי' פ"ט וצ"א מוכח דכל חתימה פסולה אפי' היה בקנין גמור ומועיל כיון דקנין לכתיבה עומד והכתיבה היא פסולה גם הקנין אינו מועיל ואף שנראה סותר למ"ש בשם הרא"ש בתשו' הנז' ויש ליישב בדוחק: גם מצאתי להר' מהר"י ווייל סי' קי"ג נראה מסכים לדברי מהרש"ך ז"ל יע"ש גם מצאתי תשו' להרשב"ץ זל ח"ל במקום שאין יודעים לכתוב ולחתום היאך יעשו בכתובה וכתב שאם קריעת הנייר היה כשר שימלא החתן הקרעי' והוי תיקון טוב אלא שלא אמרו רק בעידי גט ועוד שצריך לקיים חתימתו בב"ד וזה לא יתכן דזה לא כתב כלל: ואח"כ כתב ג' תיקונים הא' שיקנו מיד החתן וסתם קנין לכתיבה עומד ואינו נאמן לומר פרעתי הב' שלא יחתמו כלל רק ימסרנה בעדי מסירה ומהני הג' שיתן לה משכון בעד מנה ומאתים ואחר כך יכתוב בערכאות ומהני כו' יע"ש יראה שאם החתן היה יודע לחתום היה די בזה תה אינו סותר למ"ש דהתם איירי בחתימת החתן לבד בלא עדים וזה ודאי לא גרע מכתב ידו אבל כשהוא לחתום עדים אח"כ ואותם עדים לא מהני חתימתן והוי חספא בעלמא גם חתימת החתן לא מהני: אמנם מ"ש בתיקון הא' שיקנו מיד החתן וסתם קנין כו' הוי הפך בעל הכתבי' ויש ליישב עוד כתב בתשו' אחרת וז"ל כתובה שחתמו בה קרובים כיון שיש שם עדים אחרים כשרים אמרי' פ' ג"פ דף קס"ב מילאהו בקרובים כשר ואפי' היו העדים פסולי' אם היה החתן חתום בו מספיק כיון שבאה לגבות בחייו ויש לו נכסי' בני חורין גובה הכל ושטר כתובה כשר עכ"ל. משמע מדבריו דדוקא בחייו גובה בה כיון שהוא חתום בה הרי מוד' אבל אלמנתו לא תגבה דטעני' ליורש פרעתי או מחילה גם זה נראה הפך מהרש"ך וצ"ע. ועיין במ"ש מרן בסי' קמ"ז משם הריטב"א דאם חתם לבדו לא איבד זכותו ועיין במ"ש בספר כנה"ג ח"מ סי' ל"ג בהגהת הטור אות ל"ד משם הרב בעל משפט צדק יע"ש ועיין במ"ש מרן ח"מ סי' מ"ה מחודש ג' משם הרשב"א והרשב"ץ יע"ש. ועיין בתשו' הרשב"א שהביא הרב בעל המפה ס"ס ס"ח יע"ש ועיין בתשובו' תולדות אדם להרשב"א סי' רל"ז שאם העדים פסולים אם מודה בקנין מהני יע"ש: גם יש לחקור דכפי זה שטר שלוה בו ופרעו שאינו חתר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו אם הלוה עצמו חתום בו חוזר ולוה לגבות מבני חרי ועיין במ"ש הרב בעל ש"ך בסי' מ"ח יע"ש ובספר הכתבים סי' רל"ב כתב בכל אותם המקומות נוהגים שהחתן חותם הכתובה וכשמוצאי' שמכירין חתימ' החתן סגי כו' יע"ש ובודאי דתיבת נוהגים אכולא מלתא קאי גם אכשמוצאים שמכירין כו' א"כ מנהג שאני כו' גם בתשו' הריב"ש סי' תכ"ו בסופו כתב בפירוש דאם מודים בקנין ובשבועה חייבים יע"ש. עוד ראיתי בספר תולדות אדם להרשב"א סי' ב' שכתב וז"ל אבל אם המתחייב חתום בו כשר מדין כתב ידו כו' יע"ש

סימן לה

מדברי התוס' פ' מרובה דף ע"ט על מתני' דנתנו לבכורת בנו כו' למדנו דלא אמרי' אין שליח לדבר עבירה אליו היכא דידע השליח שהוא עושה איסור ולא הו"ל למיעבד דדברי הרב כו' אבל אם לא ידע השליח באיסור יש שליח לדבר עביר' וחייב משלחו דודאי יודע המשלח שהשליח יעשה שליחותו משום דלא ידע: ומה שהוצרך התלמוד בההיא דגנב וטבח בשבת לאוקומה בטובח ע"י אחר והקשו וכי זה חוטא וזה אתחייב ותי' לרבות את השליח כו' אה"נ דמצי הוה לאוקומי דלא הוה ידע אלא דקושטא דמלתא קאמר יע"ש: והנה למדנו מדבריהם דאף שראינו שזה טבחו בשבת ועבר אאיסור סקילה אלו הוה ידע שלא היה שלו והיה חייב לשלם לא היה טובחו כו' אמנם לעיקר הדין נ"מ דלתוס' ז"ל כל שאין השליח יודע שהוא איסור יש שליח לדבר עבירה וחייב משלחו אמנם כפי פירוש שאר הפוסקים ז"ל דהיה מושכו כו' חייב קאי אשומר או אכהן אין חילוק בין ידע בין לא ידע דלעולם אין שליח לדבר עבירה ומהרימ"ט בח"א סי' קי"ו כתב דאף שאין ראיה מכרעת לסתור דברי התוס' ס"ס הפוסקים חלוקים עליהם יע"ש וראיתי שהרב סתר דבריו מתשו' זו לסי' צ"ה שכתב שם בפשיטו' דלא אמרי' אין שליח לדבר עבירה אלא כשהשליח יודע כו' וצ"ע ובאותם הב' תירוצים שתירצו התוס' פ"ק דמציעא דף י' גבי כהן דאמר לישראל קדש לי גרושה דלתירוץ א' כתבו דאם בעל אחר כך לוקה ב' ובתי' ב' כתבו דאם יש שליחות לדבר עבירה תפסי הקדושין ואם לאו אינן חלין הקדושין יע"ש. ופליאה דעת ממני דמשמע דלתירוץ א' לעולם חלים אלא דאם אין שליחות לא לקי כהן ואם יש שליחות לקי כהן ותמהני דאם אין שליח איך חלים הקדושין וכי ראובן שקידש אשה לשמעון בלי שעשה אותו שליח יש ממש באותם קדושין אפי' יתרצה אח"כך: ואגב גררא נסתפק לי דכיון דכל חייבי לאוין תפסי קדושין אם כן אף אם שליח לדבר עביר' ראוי הוא שיחולו הקדושין כיון דאיהו עצמו אם עבר מהני אלא דלזה ודאי י"ל דכיון שאינו שלוחו ממש כלל אפי' האשה המותרת לו אינם קדושין כמ"ש: ולמדנו מתירוץ הב' דתוספו' ז"ל דאונס שגירש על ידי שליח לרבינא דהיכא דשליח בר חיובא אין שליח לדבר עבירה ואם אינו בר חיובא הוי שליח לדבר עבירה א"כ כיון ששליח של הגט לא הו' בר חיובא הוי שליח וחלין הגרושין. ולרב סמא דאי בעי עביד א"כ אין שליחו' כלל ואין הגרושין חלין אבל אעיקרא בקושית התוס' קשה לי דמאי קשיא להו אליב' דרבא דקידש לא לקי ומאי נפקא מינה כו' הרי אפילו אי