מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) מא

ונראה לע"ד דכיון שה"ר יונה ס"ל דבגט ומתנה אם אין אנו יודעים שהוא אנוס כי אם על פיו ועוד אפי' ידענו שהדבר שתלה בו אונסו אינו מ"מ הוי מודעא ואינו גט כמו שכתב הנמקי שם בפר' חזקת משמו א"כ מעולם לא קאמ' דאם כפוהו לבטל המודעא דהוי גט אלא דוקא בהאי דאכן לא ידעינן באונסיה אלא אדרבה חזינן בהדיא אונסא דקאמר ליתא כלל אלא דמכל מקום מהני לבטל אז ודאי אם כפוהו לבטל המודע' מהני דכיון דמתחלה אנן לא ידעינן ביה אמרינן כיון שכופין אותו לבטל גמר ומגרש כרצונו דמעיקרא נמי לא ידעינן ליה אונס ועם כל זה כתב דבגט יש להחמיר אבל אי ידעינן באונסיה וכפוהו לבטל המודע' לית דין ולית דיין דלימא דמהני והיא עצמה סבר' הרשב"א ז"ל דאינו עשוי לקלקלה בידי שמים ומרביה גמיר לה וגדולה מזו כתב הרב מרן ז"ל בח"א סי' ר"ה משם הרב בעל העיטור ז"ל דבגט אפילו ידעינן באונסיה אם כפוהו לבטל מהני והדבר תמוה אלא ודאי דאדרבה בגט אינו עשוי לקלקלה וגמר ומגרש אבל במתנה לא שייך זה ולכך כתב במתנה דוקא דלא ידיע ובגט אפילו ידיע יע"ש: והיא סברת הרא"ש ז"ל והביא הטור שם במתנה היכא דידעינן באונסיה לא מהני אם כפוהו לבטל המודעא יע"ש: אלא שתמהני איך מרן ז"ל שתמה כאן בטור א"ה טל סברת ה"ר יונה ז"ל אף על פי שכתב דבגט יש להחמי' מכל מקו' תמה עליו דלמא החליט לומר דבגט ומתנה לא מהני למה לא תמה כאן בח"מ על סברת הרב בעל העיטור ז"ל שהוא יותר חדוש דכת' דאפי' באונס דידיע כו' וצ"ע: מכל מקום המעיין יראה דמ"ש להליץ בעד הר"ר יונה הוא נכון וכן נלמד מדברי הרא"ש עצמו שכתב הטור ס"ס ר"ה דיש חילוק אם כפוהו לבטל כו' בין אונס דידיע לנו לאונס דלא ידיע לנו ומינה נלמוד ג"כ לגט וק"ל

אמנם ראיתי להרב מהרשד"ם ז"ל חלק א"ה סי' סג שכתב על דברי הרב בעל העיטור ז"ל אלו דברים תמוהים לע"ד שכתב טעם למה החמיר בגט יות' ממתנה לפי שכיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכל מי שמסר מודעא ובטלה אפקעינהו רבנן לקידושי מיני' והביא סמך מתשובת הרשב"א יעויין שם: והמעיין יראה בתשובת הרשב"א סי' אלף וקפ"ה שהוא ז"ל אדרבה סגר את הדלת דלא אמרי' הכי אלא דוקא במקום שאמרו חכמי הגמרא יע"ש ואיך יסמוך על זה הרב ז"ל לתת טעם לדברי בעל העיטור וכי יש לאחר התלמוד כח ביד שום גאון לומר אפקיענהו רבנן לקידושי מיניה וצ"ע: ומצאתי להרב מהר"י קולון שרש ס"ג ס' ג' שכתב דלהרמב"ם ז"ל שנתן טעם לגט שהוא על ידי כפיה מטעם דיצריה אנסיה כו' מה יענה בגט משומד וכתב הוא ז"ל דבכי האי גוונא אפקיעינהו רבנן לקדושין מיניה משום עיגונא יע"ש ועיין תשובת הריב"ש סי' שצט

סימן כג

נשאלתי על ראובן שנתן מתנה לשמעון בקנין ושטר קרקע א' גופא מהיום ופירא לאחר מיתה וכתב השטר כהוגן וכתיקון חז"ל אבל לא הודיע לשמעון כלום והשטר עודנו ביד ראובן כתו' וחתו' ומקויים בידו אך שמעון דר באותו בית בתורת צדקה וחסד זה ימים ואינו יודע כלל ממתנה הנז' ועתה ראובן רוצה לחזור בו מהמתנה הנז'. והשבתי דיכול לחזור בו על פי המחלוקת הישן דר"ח והרי"ף והרמב"ם שכתבו דאפילו בשטרי אקניית' אי לא מטא שטרא לידיה לא קני כמו שכתב הר"ן בתשו' סי' ל"א יע"ש וכתב הרב בעל בכי שמואל בסי' י"ח דיכול המוחזק לומר קים לי כר"ח והרי"ף וכל שכן לדעת הר"ן דאף הרמב"ם ס"ל הכי והוא גם כן פסק כן דיכול המוחזק לומר קים לי ויכול לחזור בו: אמנם עדין יש לחקור אי מהני מה שהוא דר בתוך הבית אי מיקרי חזקה לקנות ונאמר דע"כ לא קאמ' הני רבוות' דכל דלא מטא לידיה שטרא לא קני אלה בדליכא רק קנין לחוד עם השטר אבל אם מחזיק בקרקע לא. אבל אחר העיון ראיתי דהא ודאי בורכא היא דחזקה כזאת שאינה בכונה לקנות לא הויא חזקה וראיה ממה שכתב הטור ז"ל בסי' קצד ס"ה ובסי' ר' ס' י"ג משם הראב"ד יע"ש ועיין בס' ב"ח מ"ש בסי' ק"צד ומשם מרן בספ' בדק הבית יע"ש וכ"כ מהר"י מטראני בח"מ סי' פ"ב דף צא בתוך התשו' בפשיטו' גמור יע"ש: עוד ראיתי טעם אחר בזה כיון שלא נעשה הקנין בפני המקבל דאיכא מאן דס"ל דלא מהני ואם כן יכול לחזור בו ואף על גב דהתוספות והרא"ש בפרק קמ' דקדושין דף כ"ו גבי מתני' דנכסים שיש להם אחריות בד"ה ה"ג אלא מאי לדמי כו' דחו סברא זאת יע"ש מ"מ דלמא יכול המוחזק לומר קי"ל כמאן דס"ל דלא מהני שלא בפניו אלא שאני מסתפק אם כמו שאנו אומרים שאין לומר מגו במקום מנהג. אי גם קים לי לא אמרינן במקום מנהג ומנהג העולם ומעשים בכל יום דקונין שלא בפני המקבל וכמ"ש התוס' שם וכעת לא מצאתי כלום

אמנם רואה אני דברי מהר"י וייל בסי' ד' דנראה מדבריו שחשש להא אלא שחילק בין מתנה למכר ובמכר לא מהני ויכול לחזור בו אלא שאני מסתפק לכאורה דעד כאן לא קאמרי דאף שלא בפניו מהני אלא דוקא כשידע בדבר ונתרצה קודם שיחזור בו הנותן אלא שהיה הקנין שלא בפניו אבל אם לא ידע כלל לא קודם הקנין ולא אחר כך כל עוד שאינו יודע יכול לחזור בו הנותן. והטעם דכיון שהמקבל יכול לומר שאינו רוצה ואפילו אם ירצה תחלה יכול לחזור בו א"כ גם הנותן יכול לחזר בו ויש לזה רמז בדברי מהר"י וייל שם כונו שיראה המעיין ועיין במציעא דף ט"ז ד"ה האי שטרא חספא וכו' ועיין במהר"א ששון ס"ס ר"ו ע"ש

סימן כד

זה ימים שנסתפקתי דבדבר שאמרו דבדיעבד מותר אם מוזהרי' ב"ד להתרות בו שלא יעשוהו א"ד כיון דלדידהו מותר בדיעבד אין לב"ד צורך להזהיר בזה והיה זכר לדבר מההיא דאבל שאם לא ידע שאין חיוב לומר לו ויש לדחות ופשוט הוא. גם ממ"ש הריב"ש למי שאין לה עדות בקור שאין לבכות ולספוד גם זה יש לדחות אמנם בתשו' מהר"ם בתשו' מיימו' דף ש"י גבי משל"ס דכתב דלא אמרי' דאם נשאת ל"ת אלא דוקא בנשאת ע"פ חכם שטעה או כההיא דטבע חסא כו' דמדבוריה דר"כ אזלא ואנסיבא אבל אם מעצמה אזלא ונשאת תצא ומשמתי' לבעל מכ"ש דחכם דשביק התירא ואכיל איסורא יע"ש והנה נר' מכאן דכיון שאם לא הותרה ע"פ חכם תצא כ"ש דמתחלה יש לנו להתרות בה שלא תנשא אח"כ ראיתי שדבר זה במחלוקת שנויה מרן ז"ל עם ה' המבי"ט באותו הפסק שטבעו בתוך האנבא"ר של הספינה והתיר המבי"ט מתשו' הר"א מורדון ומרן אסר י"ש בסי' קפו וקפז מח"א של המבי"ט שהמבי"ט כתב שאין לבית דין להתרות ומרן ס"ל דיש לב"ד להתרות: אמנם יש צד אחר להסתפק בדין נט"ל דבדיעבד מותר דלא שייך התם היתר ב"ד יש לספק אם הבא לבשל באותו כלי אינו יודע כלל שנאסר ועתה הוא נותן ט"ל שאינן בן