מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) מ

האשה ולא קפדה כלל. אם אחר כך תמצא הכתובה הראשונה ותתגרש או תתאלמן האם נאמר שכתובה הראשונה כבר נמחל שעבודה או נאמר דכיון שהיתה בטעות שחשבה שהיתה אבודה אבל עכשו שנמצא' עדין שעבוד החוב הראשון קיים: והשבתי דאם בכתובה השניה אינו כתוב כלל בשביל נדוניא או תוספת או מדודים. אלא סתם כתב לה חמשת אלפים לבנים מפני שאמרו חכמים ז"ל אסור להשהות עם אשתו שעה א' בלא כתובה לא מיבעיא אם נמצאת אחר כך כתובה הא' דמעולם לא נמחל רק שעבוד המנה מאתים הראשונים ועתה הרי פירש שבעבור האיסור עשה לה כתובה וזה אינו רק למנה מאתים שזהו האיסור דוקא אבל נדונייא ושאר דברים שהם מלוה וחוב גמו' עליו לא נמחל השעבוד בשביל שכתב כתובה אחרת בעבור המנה ומאתים ומה שכתב חמשת אלפים לבנים אע"גב שהיה מספיק המנה ומאתים יש לנו לומר שהוסיף לה כמ"ש אם רצה להוסיף יוסיף ואפילו שהכתובה הראשונה לא נמצאת כלל אם אין הכחשה ביניהם רק שהבעל טוען שכיון שנכתב כתובה אחרת נמחל שעבודה לאו כל כמיניה כמ"ש אבל אם הזכיר בתוך הכתובה החדשה שבשביל נדוניא ותוספת כתב לה זה והיא ידעה זה וקבילת הא ודאי דבטלה לה כתובה הראשונה ואפילו נמצאת חספא בעלמא היא: אחר כך ראיתי מה שכתב הרב בעל תרומת הדשן בכתביו סי' צא יע"ש ודבריו סתומים צריך לעמוד עליהם בעת הפנאי: אחר זה ראיתי מה שכתב הרב בעל המפה בטור א"ה סי' סה דבמקו' שאין מגרשין רק מרצון האשה מתקנת הגאון אין צריך לעשות כתובה למי שנאבדה לו דלא שייך לומ' שלא תהא קלה בעיניו להוציאה דומיא דאונס שאינו כותב לה כתובה כיון שאינו יכול לגרשה יע"ש ולפי זה היה בדין גם כן לומר דאפי' בתחלה כשבא לכנוס יכול לכנוס בלא כתובה מהטעם הזה וק"ל: [מ"למ אישות פ"ה ה"י

] סימן כב

עמדתי על ספק אחד במי שמסר מודעא על גט ואח"כ בשעה שנתן הגט הודה שלא מסר מודעא ושלא היה אנוס דכפי דברי הרמ"ה שהביא הטור ח"מ סי' ר"ה כראה דמהני לענין זביני ה"ה לענין גט ואף שמרן שם תמה על דבריו דמה מועיל הודאתו דאיכא למימר דאף לזה אנסוהו יע"ש: ואני בעניי כראה לי דכונת הרמ"ה ז"ל הוא לומר דכיון דמעיד על עצמו כך אף אנו נאמר דגמר ומבטל כל מודעי לגמרי כמו שכתב הרשב"א ז"ל גבי פיסול עדים שהביא לשונו מרן ז"ל בטור א"ה סי' קלד יע"ש ואם כן אף אנו נאמר דכיון שהוד' שלא מסר מודעא והודאת בע"ד כמאה עדים דמי והעד על זה שהרשב"א ז"ל גם כן כתב בתיקון הגט וז"ל וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי כו' והביאו מרן ז"ל בסי' קלד משם הר"ן ז"ל יע"ש: אם כן שני תיקונים אלו שהו' פסול עדים והודאה בדבור אחד נאמרו להרשב"א ז"ל וטעם א' להם: אמנם מה שיש לדקדק בזה הוא דהטור ז"ל בח"מ סי' רה כתב סברא זו של הרמ"ה ואלו בטור א"ה סי' קל"ד גבי גט לא הביאה כלל ויש לחקור למה לא כתבה כאן ונראה לע"ד דס"ל לטור ז"ל דלא אמרה הרמ"ה אלא דוקא בזביני דאף דידעינן באונסיה זביניה זביני אם לא מסר מודעא או כיון שמודה שלא מסר מודעא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי כו' ואגב זוזי גמר ומקנה אבל גבי גט ומתנה דכי ידעינן באונסיה לא צריך למסירת מודעא אם כן ממה נפשך אי אנן ידעינן באונסיה לא מהני שום ביטול אי לא ידעי' שנסתלק האונס לגמרי וכמ"ש הריב"ש בסי' תפ"ב יע"ש והוא פשוט אע"ג דרבינו יונה ס"ל דאף בגט אם ביטול מודעא אפילו מתוך האונס מהני וכמ"ש מרן ז"ל משמו בסי' קלד יע"ש מכל מקום אין שום אח' מכל הפוסקים המפורסמים ס"ל הכי ומרן ז"ל תמה עליו בזה ועוד נדבר בזה אם יגזור ה' בס"ד וא"כ אם האונס קיים לא מהני שום ביטול ואף שהוא מודה שביטול אינו כלום משום דאמרינן שמתוך האונס הודה ואם אנו לא ידעינן באונסיה אלא מפיו אנו חיים שאמר שהיה אנוס אם כן איך נאמינהו עתה במה שיאמר שלא היה אנוס מעיקרא ודבריו סותרים ומעולם לא קאמר הרמ"ה דבגוף האונס אם אמר תחלה שהוא אנוס ואחר כך הודה שלא היה אנוס דהודאתו מהני אלא דוקא במסירת המודעא דאף שהוא אנוס מהני אם לא מסר אף דידעינן דמסר כיון שמודה שלא מסר מהני משום דאמרינן אגב זוזי גמר ומקני ואז אמרינן הודאת בע"ד כו' מה שאין כן בגוף האונס עצמו היכא שהוא מבטל המעשה אין לומר דהודאתו הודאה ולכך לא הביא הטור סברתו בדין הגט אמנם הרשב"א ז"ל שכתב דמהני הודאתו הוא משום דס"ל דכיון שהוא פוסל העדים או שמודה שלא מסר מודעא ולא היה אנוס גם בגט ומתנה מהני משום דאף הוא גומר ומגרש מרצונו כמו שמפורש בדבריו ז"ל שהביא ראיה מההיא דנאמנת עלי שלא פייסתי כו' יע"ש וכל זה היא משו' דכיון דאין אנו יודעים באונסו אלא מפיו אמרינן גמר ומגרש אבל אי ידעינן באונסו לא מהני פיסולו והודאתו וכמ"ש הריב"ש בסי' תפב ויעיד על זה שהטור ז"ל לא הביא ג"כ סברא זו דפיסול עדים של הרשב"א משו' דס"ל דלא מהני אפילו כשהוא אומר שהוא אנוס וכסברת הר"ן דלא ס"ל סברת הרשב"א וכמו שמפורש בתשוב' סי' מח וכמו שהביא מרן בסי' קלד יע"ש ולכך לא הביא גם כן סברת הרמ"ה וכמ"ש

ודאתן עלה סברת הרשב"א ראיתי להר"ן בתשו' סי' מח דכתב עלה דראיתו מההיא דכל זמן שאעבור כו' הויא ראיה כפי גירסת כל זמן שאעבור. אבל כפי גירסת הגאונים שהיא מעכשו אין ראיה משם שהרי התם הכי הוי תנאי' כו' יע"ש ואני בעניי לא זכיתי לירד לעמקן של דברים שהרי אם אנו חוששין שמא בא וממילא יתבטל הגט או בע"מ שאעבור מנגד פניך כו' אף על פי שהוא מעכשו מ"מ הרי הסכימו כל הראשוני' והר"ן מכללם דאף בתנאי דמעכשו אם הסכימו האיש והאשה לבטל הגט הוי מבוטל וכמו שמפורש הדבר בהר"ן פרק מי שאחזו ואם כן אף שהאמינה עליו לומר שלא פייס או שלא בא בתנאי דמעכשו אם יבואו עדים שהסכימו שניהם לבטל או אפילו בלא עדים כיון שאנו חוששין דילמא הסכימו שניה' וביטלו מה יועיל תנאו במעכשו אלא ודאי דלעולם צריכין אנו למודעי דכיון שהאמינה עליו גם הוא אינו מפייס ואינו בא ואינו עשוי לקלקלה אם כן גם בפיסול העדים הכי נמי וכעת דברי הר"ן ז"ל צ"ע לע"ד

ואגב גררא ראיתי מה שהקשה מרן ז"ל בטור א"ה סימן קל"ד על דברי הנמקי משם ה"ר יונה דבגט ומתנה אם אנסוהו עד שביטל המודעא הוי גט ותמה עליו מרן ז"ל דאיך עלה על דעתו כן דהא תליוה ויהיב או גירש לאו כלום הוא: