מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) לז

כיון שאין מצוה ולכך צריך לטעמא דכהנים מצו אכלי חולין. ועוד קשה דכיון דקי"ל דאף שיכול לישאל על התרומה מ"מ אסור לאכול ממנה עד שיפריש אחרת וכמו שכתב הרב ברטנורה ז"ל בפ"ג דעירובין והרב תי"ט פ"ג דסוכה משנה ה' ובי"ט ושבת לא מצי עביד א"כ אין ללמוד משם למודר הנאה וק"ל והתוס' בפ"ק דערכין סוף דף ד' כתבו וז"ל שאני תרומה שאין לו היתר לזר אפילו בשאלה מה שאין כן במודר הנאה ע"כ ועיין בזבחים פ' התערובות סוף דף ע"ג ע"א ד"ה ר"י אומר: ועוד קשה שהרי אמרו שם דתרומה ביד כהן לא מצי לאיתשולי עלה כיון שכבר באה ליד הכהן וא"כ היכי יכול לומר דאי בעי לאיתשולי ויהא מותר לישראל לאכול ממנה וכפי דעתו ז"ל צ"ל דכי אמרי' בגמ' דישראל אכלי חולין וכהני' תרומה הוא שהתרומה היא ביד ישראל ועתה הסיבו לאכול ונתן הישראל התרומה ביד הכהן וע"ז קאמר דמצי למימר דאי בעי לאתשולי עלה וזה ודאי אין הדעת סובלתו דמי הכריחו לפרש כונת התלמוד בהכי כדי להוכיח דג' שנדרו הכאה כו' דלא מצטרפי לעולם שהתרומה דקאמר תלמודא היא של כהן שכבר נתנו לו אחרים וא"כ לא מצי למימר דאי בעי לאיתשולי עליה: ואף אם נאמר כפירו' שפי' שם הרא"ש משם הרא"ם דכהן לא מצי לאתשולי כיון שהוא לא קרא שם אבל הישראל הוא שיכול לישאל עליה אפי' שהיא ביד כהן מ"מ עדין כל זה אינו שוה דס"ס צ"ל שהתרומה זו היא של ישראל המסובן עם הכהן וזה קשה עד מאד וצ"ע: ודאתן עלה יש לדקדק דכי היכי דאמרי' לענין נדר שהוא דבר שיש לו מתירין דלא בטיל בס' כיון שיכול לישאל עליו ומצוה לישאל עליו א"כ גם בג' שנדרו הנאה זה מזה נימא דמצטרפי לזימון כיון שיכולין לישאל על נדרם. ואע"גב דאכתי לא איתשילו כיון דבידו הוא הו"ל כאלו איתשילו. והיה נראה לע"ד לומר דמכאן ראיה למ"ש לעיל משם מהרי"ט דשאני הכא דלא אמרי' אי בעי מתשיל לגבי חברו שיהנה ממנו דדוקא לגבי הנודר עצמו אמרי' זיל אתשיל ואכול אבל לגבי הנידר לא אמורי' דמצטרף עם זה המדיר כיון שיוכל המדיר לישאל על נדרו: אבל האמת הוא דאף מהא לא תסייעיה לרב ז"ל דנ"ל דשאני התם שמיד הוא בא לעשר אומדות אם יש בו ס' לבטל אנו אומרי' לו מה לך פה לבקש ביטולים זיל איתשיל ואכול אבל הכא אחר שכבר אכלו כל אחד מככרו אין לנו לומר שיצטרפו לזימון מגו דאי בעי מעיקר' לאיתשולי קודם שאכלו דהשתא מיהא כבר אכלו ולא אתשילו וזה פשוט

אמנם אדברי הרא"ם שהביא הרא"ש ז"ל שם אפשר דהרמב"ם ס"ל הכי כפי מ"ש מרן בכ"מ ה' תרומות פ"ד סי"ח יע"ש דתרומה ביד כהן פי' ואינו יכול הכהן לישאל עליה משום דלא קרא עליה שם אבל הישראל יכול לישאל עליה אע"פ שהיא ביד הכהן אלא דמ"מ מקרי דבר שאין לו מתירין דלא שכיח שישראל ישאל עליה היינו שכבר נתנה לכהן עכת"ד מכאן סתירה לדברי מהרימ"ט שהרי אי לאו משום דלא שכיח שישראל ישאל עליה היינו אומרים דלגבי כהן הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל כיון שיכול ישראל לישאל עליה א"כ גם אנו נאמר דכיון דיכול זה שמעון המדיר לישאל על נדרו שאסר נכסיו על חברו הו"ל לגבי חברו דבר שיש לו מתירין ולא בטיל ואין לומר דגם זה לא שכיח דזה אינו דהתם ודאי אחר שכבר הפריש תרומתו ונתנה לכהן מ"ל ולצרה לישאל עליה אבל הכא מצוה קעביד ושכיח וזה פשוט: אמנם יש לי מקו' לסיועי להרב דכתבו התוש' פרק כל שעה דף כ"ז דהקדש י אפילו באלף כו' דהקדש הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל דיש לו מתירין ע"י חילול יע"ש וקשה לי דת"ל דאי בעי מיתשיל שהרי הלכה כמאן דאמר נשאלין בהקדש פרק יש נוחלין דף ק"כ ע"ב אלא ודאי דלא מיקרי הקדש סתם דבר שיש לו מתירין משום דאי בעי מתשיל דלא אמרי' לגבי זה שרצה ליהנות מן ההקדש שהוא דבר שיש לו מתירין משום דבעל הקדש יכול לישאל אלא לגבי המקדיש עצמו ודאי דאמרי' ליה זיל איתשיל אם כן מכאן ראיה לדין מהרימ"ט ואין לומר דכי מאי פסקא דמי לא עסקי' דכי בעי רמי בר חמ' מיירי בעלי הקדש סתם קא' ובכלל בעל ההקדש עצמו שאחר שהקדיש אותם עצי' הסיק בהם את התנור אם כן מוכרח הוא לומר דהתוספו' חדא מינייהו נקטי וה"ה דיכולים לומ' מטעם דאי בעי מתשיל הא ודאי ליתא דס"ל לתוספו' ז"ל דבעיא לא הוי אלא בעצי הקדש דעלמ' לא של המקדיש דאי הוי של מקדיש לא שייך לומר דיש לו מתירין מטעם חילול דהבעלים צריכים להוסיף חומש ובהא ודאי שצריך פיזור ממון לא שייך לו' דיש לו מתירין וכמ"ש הרשב"א שהביא מרן הב"י בסי' קכ"ב בטי"ד יע"ש א"כ מעתה ודאי דתלמוד' סתם קאמר וס"ל לתוס' ז"ל דסתמא משמע הקדש דעלמ' ומש"ה קאמר מטע' חילול אבל טעם דאי בעי מתשיל שייך בין להקדש דעלמ' בין להקדש דידיה וא"כ הו"ל לתוס' למינקט טעמא דשייך לתרווייהו ולא טעם חילול דלא שייך אלא להקדש דעלמ' ולא לדידיה דכל שצריך להוסיף חומש לא הוי דבר שיש לו מתירין אלא ודאי מדלא נקט אלא טעמא דחילול משמע דהכל אחד דאפי' טעם דמתשיל לא שייך אלא להקדש דידיה ולא להקדש דעלמא כמ"ש מהרימ"ט. וא"כ התוס' חדא מנייהו נקטי כסתמא דתלמוד' דמיירי ודאי בהקדש דעלמא וק"ל: אמנם אעיקרא דמלתא יש לי מקו' עיון דאיך כתבו התוס' דהקדש הוי דבר שיש לו מתירין ומטע' זה אין לו ביטול הרי אמרו בגמר' פרק הנודר מן הירק דלא אמרי' אלא בנדר משום שהוא מצוה לאיתשולי עליה אבל בדבר שאינו של מצוה כגון תרומה וחלה לא א"כ ה"ה הקדש דמאי מצוה איכא לחללו על מקום אחר וכעת צ"ע לע"ד ועיין בהר"ן פרק הנודר מן הירק דף נ"ט שכתב לעיל בדב' שיש לו מתירין בהקדש בדק הבית עסקי' דע"כ לפדיה קאי ע"כ. ובפרק אלו עוברין דף מ"ו אמרי' דר"א סבר אמרי' הואיל ואי בעי מיתשיל הוי שלו ואע"ג דהתם ודאי לא ניחא ליה לאיתשולי לעבור עליו בבל יראה מ"מ כיון שהוא דבר שאם ירצה לשאול שואל חשבי' כשלו: ומהא יש קושיא למ"ש מהרי"ו ז"ל וגם צ"ע עם מ"ש פ' הנודר מן הירק דכיון דליכא מצוה לא אמרי' אי בעי מתשיל דהא ל"מ דליכא מצוה אלא איסור דבל יראה ואפ"ה אמרי' אי בעי מתשיל: וראיתי שרש"י שם דף מ"ח חזר ופיר' דלא אמרי' אי בעי אתשיל גבי חלה ולא גרסי' ליה אלא גבי איסור מלאכה די"ט יע"ש. עוד ראיתי שכתב שם רש"י דלא אמרי' בהקדש אי בעי פריק והוי דידיה כו' וזה סותר למ"ש התוס' בפרק כל שעה גבי הקדש דהוי דשל"מ דאי בעי פריק כו' אלא שיש לחלק דכשהוא שלא לעשות איסור כמו התם שהסיק התנו' בעצי הקדש אמרי' אי בעי פריק אבל לומר אי בעי פריק לעבור עליו בבל יראה ודאי לא אמרי': והתוס' שם בפ' אלו עוברין תירצו לענין הקדש באופן אחר יע"ש עוד כתבו התוס' בעירובין פ' בכל מערבין גבי אין מערבין בהקדש דף ל' דאע"ג דאי בעי מתשיל משום דלא אמרי' אי בעי אתשיל אלא בדבר שמותר לאחר כמו תרומה או חלה אבל הקדש דלא חזי לשום אדם לא אמרי' ובפ"ב דבכורי' אמרי' דמעשר שני ובכורים אסורי'