מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) לד

עוד יש להסתפק דאף את"ל דגם האנשים אינם ערבים בשביל הנשי' אם ערבות זה שאמרנו שאין הנשים ערבות אם הוא אפילו במצות לא תעשה או דוקא במצות עשה שאין האשה חייבת לכך אינה ערבנית לאיש במה שהיא אינה חייבת אבל במצות ל"ת כיון שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה א"כ תהיה גם כן ערבנית ולפי זה גם במצות עשה שאין הזמן גרמא כיון שחייבות הן ג"כ ערבות ומסתברא דהערבות אינו תלוי בחיוב אלא כך גזרה חכמתו יתברך דנשים אינן ערבות לאנשים ולא האנשים להן דאם הוה תלוי בחיוב המצות כמה מצות יש לכהנים משא"כ בישראל היתכן לו' שבאותן מצות אינן ערבין ישראל בשביל הכהנים כנ"ל: [בכ"י קפו סמא דחיי סי' יד

] סימן יג

ובהא דטומטום ראיתי להרא"ם בפי' לסמ"ג ה' מגילה שכתב דס"ס בתרי גופי לא אמרי' ולכך טומטום אינו מוציא אפי' מינו ולא אמרי' ס' זה זכר או נקבה ואת"ל נקבה דלמא גם השומע נקבה יע"ש וכר' לע"ד דזה נלמד ממ"ש בקדושין דף ע"ד כל הספיקות אסורי' לבא זה בזה ואמאי נימא ספק אם זה ממזר או לא ואת"ל מותר דלמא גם היא ממזרת. אמנם אחר העיון אפשר דאין משם ראיה דשאני התם דיש לעשות ס"ס לקולא ולו' כמ"ש ויש ג"כ כד לעשותו לחומרא ולומר ספק אם זה האיש כשר ואיך ישא ממזרת ואם ת"ל שהוא ממזר דלמא האשה כשרה וכיון שכן די"ל לקולא ולחומר' לחומרא אמרי' לקולא לא אמרי' כמ"ש בעלמא לחומרא מקשי' לקולא לא מקשי' אבל הכא בטומטום לא שייכא צד חומרא כלל שאם נאמר ספק שזה השומע הוא זכר והקורא נקבה א"ש אבל כי אתי' לומר דאם ת"ל שהוא נקבה אין צד כלל להחמיר ופשוט הוא לכך מלמדנו הגאון דאפי' הכא אין להקל בס"ס בתרי גופי: עוד הקשה הגאון ז"ל דכיון דמגילה דרבנן אמאי טומטום אינו מוציא מינו הרי ס' דרבנן לקולא ותירץ דלא אמרי' ספק דרבנן לקולא אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא וכן בס"ס דאורייתא לקולא ה"כ ע"כ. וכבר תמהו עליו רבים שהרי כל האיסורים אנו מתירין בס"ס לכתחלה איסו' ערוה ואיסור מאכל ובדרבנן בס' א' אפי' לכתחלה. והנלע"ד דכונת הגאון לו' דדוקא לענין איסור שהוא לא תעשה שרינן ס"ס אפי' לכתחלה משום דממזר אסרה תורה ספק ממזר אינו בבל יבא וכן בכל האיסורין ספיקן לא אסרה תורה אבל לענין קיום מצות או דרבנן או דאורייתא שהיא עשה כך וכך אין לפוטרו מטעם ס"ס שהרי אפי' באלף ספקות כיון שיש ס' א' מני אלף שהוא חייב א"כ הרי לא קיים העשה והרי החיוב מוטל עליו ולכך אין לומר שזה הספק אם הוא זכר יוצא מידי חיובו לכתחלה על יד אותו הקורא משו' דס"ס הוא ספק אם יצא י"ח או לאו לכך אמרו שיקר' הוא בעצמו. ועם זה יתורץ מה שיש להקשות על מ"ש הטור ומרן ז"ל בה' ראש השנה שאם טעה בהמלך המשפט יחזור לברכת השיבה ע"פי מ"ש ר"י דאמצעיות אין להם סדר ולא ע"פ פי' רש"י וקשה דיאמר אותה במקומה כפי פי' רש"י ולא יחזור לברכת השיבה לומר כמה ברכות מספק שהרי ס"ס הוא ספק אם אעיקרא דדינא צריך לחזו' דיש גדולים שכתבו דא"צ לחזור ואת"ל דצריך לחזור דלמא הלכה כרש"י ז"ל דאמצעיות אין להם סדר ויאמר אותה במקומה אלא דעם מ"ש א"ש דבדבר של חיוב אין לפוטרו מטעם ס"ס. עוד נמצא לגאון בתשו' סי' כ"ה שכתב דוגמ' לזה דאין לעשות מעשה לכתחלה בס"ס יע"ש ונראה לע"ד פי' דבריו שהוא רוצה לומר דכיון שזה האיש שאמר שראה את הגוי כו' איכא למימר דלמא משקר ואת"ל דלא משקר דלמא לא היה רק אותו כיעור לבד ותו לא וא"כ הו"ל ס"ס וראוי לדון בו להקל להשיאו עצה שיחזירנה ע"ז כתב ז"ל דבנדון כזה שצריכין אנו לומר כדי להתיר לו שהוא משקר ולא היו דברים מעולם הא ודאי לא עבדינן ס"ס כזה אלא דוקא אם היה שכבר עשה מעשה אז היה ראוי לדון ולומ' דלמא משקר ולכך עשה מעשה נגד מה שאמר הוא בפיו אבל כשבא לישאל אם מותר אם אסור כדי לעשות מעשה איך נאמר דמ"ש בפיו שקורי קא משקר כדי לעשות ס"ס ולהתירה לכתחלה כנ"ל. אמנם יש לעיין במ' נידה ריש פרק האשה דף נ"ט דמשם מוכח בהדיא בגמר' דלא אמרינן ס"ס בלכתחלה יע"ש דלכאורה נראה דהרב ז"ל משם למד חילוק זה ועיין בהרא"ש סי' כ"ד יע"ש

וראיתי בהגמ"י ה' פסח על מאי דאיבעיא בגמר' פ' אלו עוברין דף מ"ה חצי זית בבית וחצי בעליה כו' וסלקא בתיק"ו ופסק הרמב"ם דא"צ לבער דס' דרבנן לקולא דמדאורייתא בביטול סגי כו' וכתב משם מהרא"ם וגאונים דתיק"ו דאיסורא לחומרא אפי' במלתא דרבנן כו' ומרן ז"ל חשב דהגהה זו שייכא לדין שלמטה דהמשכיר בית בי"ד אי חזקתו בדוק וכו' וכתבה שם וכו' אבל האמת הוא דאינו קאי אלא על דין חצי זית כו' הסמוך לו לעיל יע"ש. אמנם בין הכי ובין הכי הדבר צרי' תלמוד דמאי טעמא כיון דכלל בידינו ספיקא דרבנן לקולא ומה בין זו לס' פלוגתא דרבוותא. והנה כעת לעד"נ לו' דס"ל לגאונים דאה"נ דבכל מקום איסור דמספקא לן איזה אסור או מותר באיסור דרבנן מתירין אפי' לכתחל' אפי' באיסורין החמורין כמו ערוה וכיוצא אבל זה הוא דוקא בדבר שאם נידון אותו לאיסור אזדא ליה מכל וכל ואסור לעולם בלי תקנה אבל בדבר ספק כזה שהס' אינו לאסור דבר או להתיר אלא אם צריך לחפש אחריו לבדוק או לא אפי' במלתא דרבנן כיון דיש לו תיקון להחמיר ויבדוק למ"ל למשכוני נפשין ולומר ולהקל בדבר משום שהוא איסור דרבנן יטרח ויבדוק ולא יעבור אדרבנן וק"ל [שעה"מ במקוואות כלל ג']

סימן יד

מעשה היה שנתנו לי טלית להתעטף וברכתי עליו וקודם מטיפה בא שמש הכנסת וחטף הטלי' מידי באמרו שבא בעל הטלית ובקש טליתו ונתן לי טלית אחר ונסתפקתי אם דומה זה למען דנקיט תורמוסא כו' שכתב מרן בסי' ר"ו דצריך לחזור ולברך או דלמא שאני ברכת הנהנין וברכת המצות דהיא עצמה חדושא ואין למדין. אח"כ מצאתי מה שכתב מרן ס"ס ק"מ משם אבודרהם יע"ש הדבר ברור דצריך לחזור ולברך אלא שעדין לבי נוקפי דכיון שה"ר גרשון בר שלווה כתב שיצאתה הוראה בחבורה בעירו שלא לחזור ס"ס ס' ברכות להקל וצ"ע: אחר זה ראיתי מ"ש בעל הכתבים בסי' ק"ך משם הרא"ש ז"ל בהלכו' ציצית בטעם נכון דכיון דחייב לעשות ציצית בכל בגדיו צריך לברך: אלא דיש לספק בטלית שאינה שלו כגון אלו של ב"ה מה הדין. או דלמא לא שנא דס"ס הטלית בר חיובא הוא ודו"ק

סימן טו

ויש לדקדק דכיון דקי"ל שכל ברכה הסמוכה לחברתה