מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) לג

סימן י

נסתפקתי בלולב יום ראשון דבעינן לכם מי שהודה ואמר זה הלולב הוא של ראובן אי מהני לו לצאת ידי חובתו אף על גב דידעינן שאינו שלו וכיון שהודה הוה ליה כשלו כאותה שאמרו בפ' מי שמת דף קמט ולודי איסור דהני זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא אדהכי נפק אודיתא מבי איסור כו' או דלמא דוקא לענין טוען ונטען מהני דהודאת בעל דין כמאה עדים דמיא אבל הא דקמי שמיא גליא אינו יוצא ידי חובתו: ונראה לע"ד דממה שכתבו התוספות בפרק הזהב דף מ"ו דבור המתחיל וניקנינהו ניהליה אגב קרקע שכתבו בסוף הדיבור וז"ל וק' דליקני ליה המעות בהודאה כמו שקנה רב מרי מרבא על ידי הודאתו של איסור בפ' מי שמת קמט אף על פי שהיינו יודעים שלא היו שלו תחלה כו' יע"ש וא"כ איפשיטא בעיין ושמא יש לחלק וק"ל. עוד יש לחקור אם תמצא לומר דבכי האי גוונא יצא ידי חובתו אם לאח' כך צרי' שראובן היוצא ידי חובתו יקנהו לבעליו או די שיאמר הוא ג"כ זהו של פלוני ומדין הודאה או דלמא ממה נפשך לא יצא ידי חובתו למפרע א' מהם שכיון שהודה שהוא של פלוני אם כן למפרע לא יצא ידי חובתו: עוד בה דבעלמא היכי לידיינו בהאי דינא דאם ראובן הודה ואמר קרקע זה של פ' הוא ואותו פלוני גם כן הודה ואמר קרקע זה של ראובן הוא אם נאמר דישאר ברשות שניהם או דלמא הרי זה הפקר וכל הקודם זכה. אמנם אגב גררא קשי' לי בדברי התוס' אמאי לא הקשו דלודי דאית ליה קרקע ומאי משני דלית ליה קרקע ועיין בתוספו' פרק מי שמת שם דבור המתחיל ואי אגב קרקע כו'. ואגב גררא נסתפקתי אם הודאת בעל דין כמאה עדים דמי הוי מדאורייתא או דלמא מדין תורה אפי' שהודה על דבר אחד שהוא של פלוני יכול לחזור בו עד שיעידו עדים שיודעים שהוא של פלוני ומדרבנן הוא שאמרו אין אחר הודאה כלום וצ"ע כעת אחר זה ראיתי הדבר פשוט בפ' האומר דקדושין דף סה ע"ב שהוא מדאורייתא ופי' רש"י שנאמר כי הוא זה במודה במקצת יע"ש [ברכי יוסף ח"א סי' מ'

] סימן יא

ראיתי להסתפק בכל מקום שאמרו חכמים ז"ל שלא יעשה כן בצבור מפני כבוד הצבור אם רצו הצבור למחול על כבודם מה דינו כמו במגילה שאמרו שלא יקרא יושב ואשה לא תקרא בצבור כו' וכיוצא. ומצאתי בענין קטן להיות שליח צבור כתב מרן הלכות ברכות סימן נ"ג וזה לשונו ולפי טעם זה יש מקום למנהג לומר שהצבור מוחלין על כבודם ע"כ וא"כ יש להסתפק אם בכל מקום הדין כן ואם תמצ' לומ' שהדין כן עדין יש לדקדק דזה תלוי במחלוקת שכן כתב שם מרן ז"ל שאחר שכתב כן כתב וז"ל אבל הרא"ש ז"ל כתב בתשו' כו' משמע שאף שהצבור מוחלין אין למנותו ע"כ: עוד נסתפקתי אם תמצא לומר דצבור יכולים למחול על כבודם אם הרוב הסכימו למחול אם יכולי' המיעו' למחות עוד יש בזה דכיון דלענין חזנות יש קצת מהרבני' דס"ל דאפילו יחיד יכול למחות אם כאמור דזהו דוקא לענין מינויו ברצוי כל הקהל אבל לענין קטן שהוא מטעם פיסול מפני כבוד הצבור אין האיעוט נחשבים ציבור כנגד הרוב ואם תמצא לומר דגם בזה יכול אפילו יחיד למחות עדין יש להסתפק בשאר מקומות שאמרו מפני כבוד הצבור מה הדין

בפרק הניזקין דף ס' אמרו רבה ור' יוסף דאמר תרוייהו אין קורין בחומשין בבית הכנס' מפני כבוד הצבור ביומא פרק בא לו דף ע' אמר רב ששת אין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד הצבור: בסונוה פרק ואלו נאמרין דף ל"ט אמר ריב"ל אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור מפני כבוד הצבור: במגילה פרק הקורא עומד דף כ"ד במשנה פוחח פורס על שמע כו' אבל אינו עובר לפני התיבה כו' ואמרי' בגמרא משום כבוד הצבור כו' וראיתי למרן ז"ל שכתב בטור א"ח סי' קמ"ג על דברי רבינו ירוחם וזה לשונו ונראה דבחומשין העשוין כספר תורה אם מחלו הצבור על כבודם קורין בהם יע"ש: סמא דחיי סי' ט"ז

] סימן יב

עמדתי על ספק אחר במ"ש הרא"ש ז"ל פרק מי שמתו בטעם הנשים שאינן מוציאו' בברכת המזון את האנשים שאינן חייבות רק מדרבנן. מאי שכא ממי שלא אכל רק כזית שאינו חייב אלא מדרבנן ומוציא את מי שאכל יותר מכזית ותירץ דשאני אנשים דכל ישראל ערבים זה לזה אבל הנשי' אינם בכלל הערבו' כו' יש להסתפק אם אינם בכלל ערבות כלל לא הם בשביל האנשים ולא האנשים בשבילם או דלמא הן אינן ערבות אבל האנשים ערבים להן דאם לא כן לא יוציאו האנשים את הנשים בשום מצות דחייבות הן והן מצות דרבנן כמו מקרא מגילה אבל מה שנראה יותר הוא דהאנשים ג"כ אין ערבים להן ומה שמוציאין אותן הוא מטעם דכיון דהחיוב הוא שוה בכולם מה שאין כן כשהחיוב אינו שוה שהנשים אדרבנן והאנשים מדאורייתא אז מטעם ערבות אין מוציאות אבל האנשים אף שאינם ג"כ ערבים להן מוציאין אותם כיון שהם חייבים מדאוריי' וגם בדרבנן כשהחיוב שוה מוציאין אותן והראיה לזה שבמקרא מגילה לרש"י ז"ל מוציאות את האנשים כיון שחיובן שוה. אמנם כפי מה שכתב מרן בסי' תקפ"ג דלדעת רש"י ז"ל דנשים מוציאות את האנשים במקרא מגלה דוקא נשים דידעי' בודאי שהן נשים אבל טומטום אינו מוציא אפי' מינו משו' דהוא ספק אע"ג דלא יהא אלא נקבה הרי נשים מוציאות את האנשים יע"ש א"כ אף בזה היינו יכולין לומר דשאני הכא דנשים חייבות מטעם ס' ולכך אין מוציאות האנשי' שהם ודאי מה שאין כן בדין אכל כזית דס"ס חיובו הוא מדרבנן מדין ודאי לא מספק ואין לכו לחלק מספק הגוף לספק דין וק"ל: ומיהו עדין יש לי לדון בזה דנפשוט מיהא דס"ל להרא"ש ז"ל דספק דאורייתא לחומרא הוא ודרבנן כסברת הרמב"ם ז"ל דאי סבירא ליה דהוי ודאורייתא אם כן הוה ליה למימר נשים דחייבות מס' בעיא דלא איפשיטא דחייבות מדאורייתא א"כ למה אינן מוציאות האנשי' דהוה ליה דאורייתא ודאוריית': עוד יש לי לומר דרש"י ז"ל ודעמיה דס"ל דנשים מוציאות האנשים במגילה לא ס"ל האי תירוצא דהרא"ש ז"ל שאם הרא"ש תלה הטעם שאדם מוציא חברו ידי חובתו מטעם ערבות והיה ראוי שאפי' לא אכל כלל שיוציאהו אם כן מינה נשמע דראוי שיוציאהו מטעם ערבות ואי סבירא ליה לרש"י ז"ל כתירוצא דא דנשים אינן ערבו' להאנשים אם כן אין ראוי שיוציאו לאנשים כיון שאינן ערבות: