מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) לב

ועל פי הדברים האלה יכולנו לתרץ כונת הרב ז"ל ואף שיהיה בהם דוחק מן הלשון וכמו שכתב מעכ"ת כי חכמת אלקים בקרבך קדוש ומבינתך יאבר כונת הרב ז"ל ושלום יעקב: עיין פרק כל הבשר דף קי"ז חד אמר חלב סתמא איקרי יע"ש

סימן ט

כתב אלי אחי החכם השלם כמהר"ר יצחק נר"ו וז"ל מעשה באחד שמכר חצי ביתו לשמעון וכתב לו בשטר חצי ביתי מכורה לך וכתב לו גם כן שטר בערכאות של גוים והנה שטר הערכאות לימים הוציאו שמעון ולא נמצא כתוב כי אם שמכר לו רביע הבית באופן ששטר הערכאו' סותר לשטר המקנה היכי נדיינוה דייני להאי דינא: והשבתי כי בודאי הגמור אפי' לאחרוני' רבני זמנינו שכתבו דכתיבת בפנקס המוטיויל"י מעכבת למכירה ולקניית הלוקח היינו משום דלא סמכא דעתיה דלוקח והוא לקיום שטר הנעשה בדינינו וחוזק אבל לא שיבטל לשטר שלנו ולא תהא שיחה בטלה שלהם כתורה שלמה שלנו דמאי דאמ' קדושין כ"ו דבאתרא דכתבי שטר' לא קני אלא בשטר לאו בשטר ערכאות קמיירי ולא הצריכוהו חכמים כי לקיום שטר שלנו השתא דשכיחי רמאי החוזרי' בפתחי שערים וקומנטריסין של גוים לעות אדם בריבו ואפילו בשטרי מקח וממכר לא מרעי נפשייהו ושטרי ראיה נינהו כשטרי דידן דערכאות שבזמנינו לא שנו דידענא בהו דמקבלי שוחדא נינהו ופסולים ודאי וכמ"ש הרמב"ם והראב"ד והרמ"ה ז"ל ולא אמרו דצריך שיעבירהו עליו בפנקס המוטיויל"י כי אם משום דלא סמכא דעתיה וכדכתיבנא ובודאי שיכול לטעון שלא קרא השטר בעש"ג כי לא ידע לקרותו דלא בעי' למיקרי כתבא דידהו ואף שכתב הרשב"א בסי' תתקפ"ה דבהודאה בחתם ידו השטר בערכאות מהני דמסתמא ידע וקרא ואח"כך חתם היינו דוקא כשאין שטן עומ' על ימינו לשטנו כי אם על חלומותיו ועל דבריו של לוה אשר יאמר כי הוא זה אבל הכא בנ"ד שהשטר העשוי בדינינו סותר ודאי דכחספא בעלמא דמי ועל כן כתב עוד שם דאפי' מלוה מודה דאין לוה יודע לקרות אמרי' דהרי סמך על הערכי ומתחייב הוא על כל הכתוב בו והביא ראיה מההיא דשליש אומר לפקדון דכיון דבידו ליתנו ודאי גמר ונתן לשם גירושין והוא כיון שלא פירש כי אם נתנו סתם אבל הכא שיש משמעות להפך וכבר פירש בשטר המקנה שבדינינו אשר בידו שמכר לו חצי הבית ושהלוקח קנה חציה אף שכתב הערכי והוא שתק מסתמא על דעת שטר המקנה שבידו שתק': ועוד דלא אמרה הרשב"א ז"ל כי אם בשטר הודאה וחתימ' ידו עליו דודאי אמרי' מסתמא סמך על הערכי ועל כל דבריו חתם ואף שלא ידע לקרות ואיהו דאפסיד אנפשי' שחתם שגילה דעתו שנתחייב בכל אבל העברה בפנקס המוטויויל"י ואינה הודאת הלוקח כי אם הודאת המוכר והלוקח אין לו עסק בו כלל בהא ודאי לא אמרינן סמך דעתו על הערכי דלפעמים המוכר הולך אצל דיין העש"ג וכותב בפנקס המיטיויל"י לו שלא בפני הלוקח כו'

ואגב עיוני ראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' סי' תרכ"ט שכתב על מי שטען שלא קרא הכתובה ולא ידע ווה כתוב בה ומהר"ם ז"ל זיכהו מטענה זאת והרשב"א חלק עליו ואמר דודאי לאו כל כמיניה ובודאי שהעידו העדים בעל פה וכתב כו' ואח"כך כתב שכבר הורה זקן ורב מוסמך ואין להשיב עליו: ואיכא לאקיוהי עליה ז"ל דמלבד שמתשובה הרמוזה לעיל נרא' דחלק עליו ועשה מעשה נגד סברת מהר"ם ז"ל שכתב דמסתמ' קרא וידע ואחר כך חתם כו' ועוד מזאת דהכא משמע דאף שהוא לא גלה דעתו בפירוש אלא שחתם סתם אמרינן ודאי דסמך על דבר הערכי בכל הכתוב ואלו הכא לא חייבו הרשב"א ז"ל כי אם מטעם שודאי דבר לעדים בעל פה וכתבו: וזה חזיתי להרב הגדול אבא מארי זלה"ה הביא ראיה לסברת הרשב"א מההיא דפרק האשה רבה דף צ"א גבי נישאת שלא ברשות מותרת לחזור לו דאמרינן מאי הו"ל למעבד ופריך עולא ממתניתי' דכתב לשם מלכות שאינה הוגנת כו' במזרח וכתב במערב וכו' ופריך התם איבעי ליה לאקרויי גיטא וכו' והשתא בין לס' דאמרינן איבעי' לאקרוי' גיטא ואי למאי דס"ל דלא אמרינן מאי הו"ל למיעבד הכא נמי לא אמרי' מאי הו"ל למיעבד וחייב

ואנא זעירא חלא בר חמרא לגבי אבא מארי זל"ה אחרי התאבקות בעפר רגליו נ"ל דאי האי דמר איתא למה ליה להרשב"א לומר דודאי אמר לעדים בעל פה והלא אף דלא שמעו מפיו כלל כיון דלא אקרייה לכתוב' לא אמרי' מאי הו"ל למעבד ואיהו דאפסיד אנפשי' וחייב אלא שאני דוחה דשנא ושנא ההיא דשמעתין להך דהרשב"א דבשלמא התם אמרי' דקנסו לה רבנן דתצא מזה ומזה ואפסידה כתובה וכל הדרכי' האלו בה משו' דאיבעי לה למידק ולא דייקא אבל לחיובי ממון אם אנו מניחין בהנחה שזה לא ידע בחיוב זה ולא אדעתיה הוה איך נחייב אותו דכל חיוב צריך שיהא מרצון ודעת המתחייב ואין אנו יכולי לחייבו מטעם דאיהו דאפסיד אנפשיה דמה שייך כאן ואם לא שנאמר כמו שכתב הרשב"א ז"ל דאפשר אמר לעדים ושמעו מפיו וכתבו בלשון הקדש ולכן חייבו אבל מטעם פשיעה אין לחייבו במה שכפי האמת לא נתחייב והרשב"א ז"ל בתשו' ידועות סבירא ליה דשטר שנעשה שלא מדעת המתחייב חספא בעלמא כו'. כל זה כתבתי ע"ד העבר' להשיב שואלי דבר משו' דסמכי' אזמנא דרגלא ואם אזכה אטיב העיון בו לעתי' מזומנים הצעיר יצחק. ועל עיקר תשובת הרשב"א ז"ל הנז' כתב הרב המחבר זה וזה לשונו כבר ידעת מחלוקת הרמ"ה והרשב"א ז"ל בענין מי שטען שהיה עם הארץ ולא הבין כשקרא החזן הכתובה שכתב מרן ז"ל בטור ח"מ סי' ס"ט. גם מה שכתב הרשב"א ז"ל סימן אלף וקנ"ו והביאו מרן סוף סימן קמ"ח יע"ש. אחר זה מצאתי מה שכתב הנמקי יוסף בפרק יש נוחלין דף רכ"ב עמוד א' וזה לשונו עוד היה אומר הרא"ה בשם רבינו הגדול רבו ז"ל שאם הוכר הדבר שהערים והבריח במתכוין כדי להפסידה כתובתה לא אבדה כתובתה דאנן סהדי דאלו ידעה כי דרך שנאה הוא עושה כדי להפסידה שלא מחלה שאין זה מאן יקר אלא גרף של רעי והיינו דקתני יצא עליה שטר חוב וכן נראין הדברים באמת והכל כפי מה שעיני הדיינים רואות עכ"ל: ועתה בזה יתורץ מה שכתב הרשב"א ז"ל דאין שומעין לו וגבי עשאה סימן לאחר כתב דלא ידעה הכלה וכו' דודאי דבר זה תלוי כפי ראות עיני הדיינים ואומדן דעתם ודוק שהוא מקצוע גדול בתורה. ועיין בתשו' מיימוני' השייכות להלכו' אישות סי' ג' תשובת מהר"ם ז"ל וזה לשונו ואי אמרה דלא נתרצית ודאי דשתקה כו' כי לא הבינה לשון הקדש מהימנא יע"ש: