מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) לא

אינו נקרא עפר רק בלווי: גם מה שכתב כ"ת דטעמ' דב"ה הוא משום דשני קרא בדבוריה לקרותו עפר שמע מינה להכי הוא דאתא דאי לאו הכי לכתוב מאפר החטא' כו' עכ"ל לא נהירא לן דאנא אמינא דקרא שני בלישניה לקרותו עפר בשם לווי אבל לא שנקרא עפר סתם ולא תיקשי דלמאי הלכתא שני קרא לקרותו עפר לווי כיון שאין לו דין עפר שהרי לב"ש ג"כ תיקשי ליה דקא' עפר שריפה איקרי עפר סתם לא איקרי למאי הלכתא קראו הכתוב כן ולא כתב אפר לבד ועוד דהיא גופא קשיא לן דמנ"ל לב"ה למידק דאפר נקרא עפר וכשר דלמא קרא להכי הוא דאתא לומר דאפר אינו נקרא עפר רק בשם לווי ופסול ואין להקשות דמהיכא תיתי לן דס"ד דאפר כשר דאצטריך קרא למעוטי שהרי כיון דמצינו דכתב רחמנא וכסהו לרבות כמה מילי שאינם עפר הוה אמינא דהוא הדין אפר אף שאינו נקרא עפר לכך גלי קרא לומ' דאינו נקרא עפר רק בשם לווי וכיון שאינו מגדל צמחים וגם אינו נקרא בשם עפר אינו כשר

אבל הנראה לע"ד בזה הוא דדוקא ב"ש הוא דקא אמרי דאפר עפר שריפה איקרי עפר סתם לא איקרי אבל ב"ה מודו לב"ש בזה דעפר שריפה איקרי ואפילו הכי כשר אלא ב"ה ס"ל דעפר גמור הוא ומאי דשני קרא לומר עפר שריפה הוא דאי לא כתיב אלא מעפר החטאת ס"ד אמינא דצריך שיביא עפר ויתן לתו' האפר אבל השתא דכתיב מעפר שריפת אתא לומ' דאינו צריך עפר אלא האפר הוא העפר אם כן שפיר קאמרי ב"ה מצינו אפר שנקרא עפר לא בשם לווי אלא עפר סתם אבל ב"ש ס"ל דעפר לווי הוא ולא עפר סתם והשתא אתי שפיר מאי דכתבו התוס' דכיון דודאי עפר סתמא איקרי לב"ה אלא שאין לו פעולת עפר שאינו מגדל צמחי' להכי איצטריך רבויא דוכסהו דכיון דשם עפר איקרי אף שאין מגדל צמחים כשר דהני שאר מילי דאתרבו מוכיסהו אע"ג דלא איקרו עפר כלל כיון דמגדל צמחים דמו לעפר וכשר: עוד ראיתי מ"ש כ"ת לתרץ ההיא דירושלמי דכלאים כנים הדברים ופשוטים ואנהרת לן עיינין מההיא דפרק אלו טרפות דכופשני כו' אפריין נמטייה: ומ"ש כ"ת מההיא דהאומר הרי עלי עול' כו' וז"ל ואין לומר דשאני נדרי גבוה כו' דאזלי' לחומרא כו' ע"כ ודאי הכי סבירא לן ולאו דוקא בנדרי גבוה אלא אפילו בנדרי הדיוט ודאי דאזלינן בתר לשון דרך אנשי המקום בנדר בין לקולא בין לחומרא וכיון דבלשון בני אדם כשאמר עולה סתם הוא שור ודאי שצריך להביא שור שלא יביא פחות וממה שנדר: ומה שכתב כ"ת דא"כ כי קורין לעולת העוף עולה סתם נייתי שור הדבר פשוט דשנא ושנא דכשקורין לעולת העוף עולה סתם כי יביא עוף הרי שילם נדרו בשלמות אבל אין כן בעולת בקר דכשקורין לעולה סתם עולת שור אם יביא פחות משור עדין לא שילם נדרו. וא"ש שם בגמ' ודלמא פרטי כו' לא דמי כלל דלאו כשיש ב' משמעיות אזלינן לקולא אלא התם היינו טעמא דתפסת מועט תפסת דאם לא כן אין לדבר סוף שהרי זהב סתם קאמר ואפילו אלף אלפים ככרים זהב סתמא איקרי ולכך לא מצינו למיזל לחומרא ופשוט הוא אמנם מה שחילק כ"ת בין כללי לפרטי סתומים וחתומי' הדברי' ולא ראיתי חילוק מכלל ופרט ולא מפרט לכלל

אמנם לעיקר הדבר שהוא ליישב דברי הרב מהר"י קולון דלכאורה הם תמוהים. ואומר דהנה הרב ז"ל לא ס"ל מ"ש לעיל דב"ה לא קא מודו כב"ש דעפר שריפה איקרי וכמו שמפורש בדבריו דהוא ז"ל ס"ל דב"ה אף דעפר שריפ' אקרי כשר וזה ודאי הוא נגד הני הלכת' גברוותא שהביא כ"ת: ועוד בה במ"ש בפ"ק דבכורות דף ז' דבש סתמא לא איקרי רק דבש דבורים וכל שאר מיני דבש הם דבש לווי יע"ש. ובפ"ב דזבחים דף כ"ב מים שאין להם שם לווי יצאו מי כיור כו' יע"ש: באופן שדברי הרב צריכים תלמוד כמ"ש כ"ת: אמנם נראה לע"ד דהרב ז"ל לא נעלם ממנו כל הני שמעתת' אבל דרך אחרת יש להרב בזה והוא דבכל הני דקפדינן אשם לווי ודאי הכי הלכתא אבל שנ"א דא דאפר דאיקרי עפר והוא דודאי דכל דבר שהוא מין אחד ואין שום חילק ביניהם רק השם המחלקו אז ודאי קפדינן אשמא סתם ולא שם לווי. והרי ההיא דכרם זית איקרי הוא דכרם הו' שם כולל לכל דבר שאותו דבר הוא באותה הצורה איקרי כרם בין באילנות בין באדם כמו בכרם ביבנה שהיו יושבי' כצורת כרם א"כ כרם הוא מיוחס לאותה צורה ואין לך דבר דאיקרי כרם סתם רק הגפנים ועל שם שהגפנים הם עומדים באותה צורה כל דבר שהוא באותה צורה נקרא כרם ואפי' אנשי' ולכך כרם סתם הוא גפנים וכל השאר הוא שם לווי שהוא שם מושאל וכרם הוא כולל השם שהוא עמו מחלקו כמו כרם זית או כיוצא בזה גם אזוב שאמרה תורה הכל הוא מין אחד כמו שכתב רש"י בפרק אלו טריפות גבי ההיא דכופשני צוצייני יע"ש וכיון שכל האזוב שבעולם הוא מין אחד אלא שהשם הוא המחלקן וכן הוא בכל מקו' שהקפידו חכמים דכל דבר שהוא לווי פסול משום דזהו המחלקן: וכן ההיא דזבחים כל מים מין אחד הוא וכן דבש כל מתיקות פרי נקרא דבש כמ"ש רש"י פ' ויקרא יע"ש אלא שהשם הוא המחלקן דדבש סתם הוא דבש דבורים בלשון חכמים ודבש תמרים הוא דבש סתם בלשון תורה והשאר הוא שם לווי וכל הני כיון שאין להן שם אחר והוא מין אח' ואין דבר המחלקן רק השם לבד על כל פנים צריך שיהיו חלוקין בשמן והחילוק הוא הלווי שהוא בכל אח': אבל אפר הוא מין אחר שאינו מין עפר ויש לו שם אח' לבדו שהוא אפר אף שנקרא עפר בשם לווי מכל מקום לא פסיל בהכי שהרי שמו ומינו הם חלוקים בלאו הכי והרי יש לו שם בפני עצמו אם כן כיון שמצינו שנקרא ג"כ עפר כשר כדין עפר ממש ואין לפוסלו מטעם שם לווי כיון ששמו ומינו חלוקים בלאו הכי ולא איכפת לן בזה השם אי הוי לווי או לא: דוגמתו זה הקוטמ"ו הוא חלוק במינו ממכירתו שאינה כאופן המכירה כלל אלא הוא באופן אחר וגם שמו חלוק שקורין לו קוטמ"ו ולא מכירה אם כן עתה אם לא חיבר לו שם וכתב מכירה סתם ועשה קוטמ"ו ודאי לא אמרי' מכירה סתם לא איקרי רק מכירת קוטמ"ו דמה איכפת לן בזה כיון שהוא מעיקרא חלוק באופנו ובשמו אף שעתה שקרא לו מכירת קוטמ"ו הוא מכירה בשם לווי מה יש לנו בזה כיון דבלאו הכי חלוק מכל צדדים אין להקפיד בזה וזה הוא שהרב ז"ל לא הביא משום מקום ראיה לדבריו רק מכאן: וההיא דעירובין דפתח שער גם כן יש לתרץ בדוחק כמו שיראה מעכ"ת: אומנם עדין צריכים אנו למודעי ולתרץ דבריו שבכלל ז' בדין צדקה וכמו שהקשה מעכ"ת להא אמינא למעכ"ת דעל כל פנים צריכין אנו לומר דהרב ז"ל אזיל לשיטתי' שכתב בשרש קי"ב דבתנאים שבין אדם לחברו לא אזלינן בתר הלשון רק בתר הכונה והם דברי רבנו ירוחם נתיב כ"ג ח"י והביאם מרן הקדוש ז"ל בחשן משפט סימן ס"א יע"ש והם כלל גדול בכל דיני ממונות: