מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) ל

במשמעו וכן כתבו התוס' בפרק היה מביא דלכך שינה הכתוב אליבא דב"ה ללמד שאפר נקרא עפר וב"ש ס"ל דהכתוב שינה במשמעו לדון הימנו ג"ש וכר' שמעון הכלל העולה דאין מסוגיא זו דכסוי הדם הכרח לו' דדבר שיש לו שם לווי נכנס תחת סוג דבר שאין לו שם לווי. אך אכתי פש גבן לבאר דברי הירושלמי בפ' בתר' דכלאים דתניא צמר ופשתים הייתי אומר אפילו פשתים של ים אפי' קנבוס ת"ל צמר ופשתים מה צמר שאין לו שם לווי אף כל שאין לו שם לווי משמע דאי לאו היקשא הייתי מרבה פשתים שיש לו שם לווי ולא הייתי אומר פשתים של ים איקרי פשתים סתמא לא איקרי. והנר' אצלי בישוב הירושלמי הוא דנסתפק אי פשתים של ים ושל קנבוס שיש להם שם לווי אי נשתנה שמם קודם מ"ת או לא וכההיא דאמרי' בפרק אלו טרפות דף ס"ב עלה דההיא דאמר ר' יאודה הני כופשני צוצייני כשרי' לגבי מזבח ופריך עלה מדתנן אזוב ולא אזוב יון וחילק אביי דכל שנשתנה שמו קודם מתן תורה והקפיד' תורה עליו יש לו שם לווי פסול והני לא נשתנו שמם קודם מתן תורה כו' ה"נ אפשר דהני לא נשתנה שמם קודם מתן תורה ונקראים בלשון תורה פשתים סתם אלא דמכח היקשא למדנו דקרא לא איירי אלא בפשתן שאין לו שם לווי דומיא דצמר דלא מיקרי צמר סתמא אלא צמר רחלים אבל צמר גמלים וצמר ארנבים אית להו שם לווי וכדמוכח מקרא דאלף אלים צמר. באופן שאין מדברי הירושלמי שום תברא למה שכתבנו וא"כ יש לתמוה על מהריק"ו איך תפס סוגייא דכסוי הדם כפשטא ולא יישב לנו הסוגיות המורו' בהפך עוד אני תמה דאף שנודה למהריק"ו ז"ל דבלשון הכתוב שיש לו שם לווי לדבר שאין לו שם לווי בלשון בני אדם כראה שיש לחלק ונאמר שזה לא נאמר אלא היכא שקורין אותו בני אדם בזה הלשון ולא במה שיש לו שם לווי. וראיה לזה ממ"ש הרמב"ם בפי"ו מה' מעשה הקרבנו' האו' הרי עלי עולה וכו' ואם דרכם שאין קורין עולה סתם אלא לעולת בקר יביא שור ע"כ. הרי מבואר דאם אין קורין לעולת העוף עולה סתם כי אם בשם לווי אינו נכנס בלשון הנדר משום דעולת העוף מיקרי עולה סתם לא מיקרי ואין לומר דשאני נדרי גבוה דאזלי' בהו לחומ' דא"כ אף שקורין לעולת העוף עולה סתם ניזיל לחומרא אלא ודאי דכל שיש ב' משמעיות בלשון הנדר אזלי' לקולא וכדמוכח בפרק בתרא דמנחות דף ק"ז עלה דהאומר הרי עלי דינר זהב ופריך תלמוד' פרוטי דדהבא אלא ודאי דטעמ' דמלתא הוא דכל דבר שיש לו שם לווי לא הוי בכלל השם הסתמיי. ומיהו יש לחלק דכשהדבור הוא פרטי כגון גבי הרי עלי עולה דאינו חייב אלא עולה אחת אז הוא דאמרי' דאם דרכן שאין קורין עולה סתם כי אם לעולת בקר דיביא שור אבל כשהדבור יכול להיות כללי כנדון הרב אז אמרי' דהכל בכלל בין דבר שיש לו שם לווי בין דבר שאין לו שם לווי דומיא דעפר דכיסוי הדם. אך קשה וההיא דאמרינן ריש פרק בתרא דמנחות דף ק"ד הרי עלי ומנחה יביא איזו שירצה ר"י אומר יביא מנחת הסלת שהיא מיוחדת שבמנחות ומפרש בגמ' דטעמא דר"י הוא משום דלית ליה שם לווי וקי"ל כת"ק דיביא איזו שירצה אלמא דאע"ג דשאר מכחות אית להו שם לווי אמרי' דנכנסים תחת לשון הנודר שנדר מנחה סתם. ונראה דשניא הא דהחילוק שיש בין מנחת הסלת לשאר המנחות הוא בלשון הכתוב דלמנחת הסלת קראה מנחה סתם ולשאר המנחות קראם בשם לווי אבל בלשון בני אדם אין חילוק ביניהם ור"י אזיל בתר לשון תורה ות"ק אזיל בתר לשון בכי אדם ואכן קי"ל בנדרים אזלינן בתר לשון בני אדם ולא בתר לשון תורה וכדאיתא ר"פ הנודר מן המבושל וכן כראה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה דמאי דאמרי' דמנחת הסלת אין לה שם לווי היינו בלשון הכתוב ובנדרי איסר נמי תנן בפרק הנודר מן המבושל דף נ"ג הנודר מן היין מותר ביין תפוחים כו' שהוא שם לווי וכיון דיין תפוחים איקרי יין סתמא לא איקרי לא הוי בכלל הנדר ופשיטא שאין לחלק בין נדרי איסר לתנאים שבין אדם לחבירו שהרי בפרק הנודר מן הירק אמרי' כמאן אזלא הא דעול' בית בביתי אני מוכר לך כו' לימא כר"מ כו' הרי דמדמי' נדרים לממונות ה"כ כי היכי דגבי נדרים אמרי' דהנודר מן היין מותר ביין תפוחים משום דאית ליה שם לווי גבי ממונות כמי זה שנתחייב שלא למכור חנותו כי אם להר' שמואל לא נתחייב אלא במה שנקרא מכירה סתם אבל הקוטמ"ו שאינו נקרא מכירה סתם כי אם מכירת קוטמ"ו לעולם אינו בכלל החיוב כיון דאית ליה שם לווי שוב ראיתי להרב עצמו שכתב בשרש ז' ומ"מ אפשר דצדק' בסתם לא איקרי ואפי' בלשון חכמים כדמחלק תלמודא עפר שריפה איקרי עפר סתם לא איקרי ואף אנו נאמר צדקה דפדיון שבויים איקרי צדקה סתם לא איקרי ע"כ ומהמשך דברנו נראה דמטעם זה היה רוצה לומר דאין פדיון שבויים בכלל התנאי משום דצדקה סתם לא אקרי ולא נרגש הרב שם דההיא דעפר שריפה הוא אליב' דב"ש ואליבא דב"ה אין חילוק בזה וזה סותר למ"ש בשרש ך' סוף דבר דברי הרב צרורים וחתומים אצלי ושלום: [מל"מ פ"כז ממכירה]

סימן ח

גברא רבא קא חזינא ותיובתא קא חזינא ופירוקא לא חזינא: מ"ש מעכ"ת דטעמא דב"ה דמכשיר אפר אע"גב שנקרא עפר לווי הוא דמרבינן ליה מוכסהו ומטית לה משם התוס'. איברא דכ"כ התוספו' דאפר כיון דנקרא עפר אף שאינו מגדל צמחים מרבי' ליה מוכסהו דהכי מרבי' ג"כ דבר המגדל צמחין אע"ג דלא נקרא עפר א"כ תרתי שמעי' לה מוכסהו דבר המגדל צמחים אף שאינו נקרא עפר כלל הא מיהא מוצא בהם פעולת עפר ולא דייקי' בשמה א"כ מה שהוא שוה ג"כ בשמו שנקרא עפר אלא שאינו שוה בפעולתו שאינו מגדל צמחים זהו מ"ש התוס' ז"ל. וע"ד תברתהון דכיון דבכל התורה כולה שם לווי לא מן השם הוא א"כ היכי מרבינן הכא אפר שהרי אינו שוה לעפר לא בשמו ולא במעשיו שהרי אינו נקרא רק בשם לווי וגם אינו מגדל צמחים וראי' לזה דקשיא לן דאי לא מרבינן לה רק מרבויא דוכסהו לא הו"ל לב"ה למימר מצינו אפר שנקר' עפר אלא כך היל"ל על דברי ב"ש שאמרו אין מכסין אלא בעפר ובה"א מכסין באפר דכתי' וכסהו כי היכי דמרבי' כמה מילי בבריתא ומ"ל אם נקרא עפר או לא אלא ודאי דאי לא מצינו שנקרא עפר לא הוה מרבי' ליה מוכסהו דלא דמי להנך מילי דמרבינן משום דהנהו אף שאינם נקראים עפר ואינם שוים בשמו מ"מ שוים הם בפעולתו דמגדלי צמחים ולכך מרבינן להו אבל באפר דאינו שוה לעפר לא בפעולתו שאינו מגדל צמחים וגם לא בשמו שאינו נקרא עפר אהיכא תיתי לן לרבויי מוכסהו ולכך איצטריך ב"ה לומר דאף שאינו מגדל צמחים מ"מ מצינו אפר שנקרא עפר כלומר ולכך כיון שיש לו דמיון בשמו אז מרבינן ליה מוכסהו א"כ הא גופא קשיא דכיון דשם לווי אינו מעלה ומוריד בכל התור' היכי מרבי' ליה כיון דאפר