מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) כח

רש"י דלא מהני הוא כשמעידים דוקא על השליחות אבל אם מעידים על גופו של גט מהני הא ודאי ליתא שהרי כפי טעמו שכתב דגזרינן אטו אתי חד ולא אמר דדוקא בתרי משום דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן א"כ עדי שליחו' שכיחי ובהא גזרו רבנן ועוד בה דמה יענה הריב"ש בזה כפי חששתו דזה אינו לא בקיום הגט ולא בתקנת חכמים ז"ל וכמ"ש מהרא"ש ז"ל. ועוד גמגם בזה ז"ל דכיון שלשון זה תקנו בכל שטרי שליחות אפי' כשהשליח אומר בנו"ן ואם בשלא עמדו עידי השליחות על הכתיבה ועל החתימ' באופן שאין מקום לומר דמעיקרא אדעתא דהכי תקנו. ואחרי כתבי האיר ה' את עיני וראיתי להראנ"ח ח"א סי' לב שכתב שעם לשון זה נצא מידי חששת סבר' רש"י שחשש לשמא החתימו הבעל בעדים פסולים וכיון שהם אומרים שבפניהם נחתם אין חשש זה כו' וא"כ אין ספק אצלי שחכמים תקנו לשון זה להוציא מידי חשש ס' רש"י דשמא החתימו בעדים פסולים אף שהירושלמי כתב דלא חיישינן לה דאין עשוי לקלקלה מ"מ כיון שרש"י חשש לה תיקנו לשון זה לצאת ידי חובת רש"י ז"ל וא"כ בנ"ד שחסר לשון זה משטר השליחות העיקר חסר אפילו לסברת רש"י ואם נאמר דכיון שכתוב בשטר השליחות מסר גט כשר די בזה הא ליתא דאה"נ שאם היו חתומי' ב"ד למטה היה מקום לומר שידעו שהיה כשר אבל עידי השליחות איך ידעו שהיה כשר ואנן ידעינן בהו דלא גמירי. ועוד דדלמא כל כי האי י"ל דלאו אכולה מלתא קא מסהדי רק על פי הבעל שאמר שהיה כשר כתב כן הסופר וחתמו העדים ודלמא החתימו בעדים פסולים שאין עידי הגט עידי השליחות והעדים אינם מעידים רק על השליחות לא על הגט א"כ מעתה אין לנו לומר בזה רק שכיון שהשליח האחרון אמר שליח ב"ד אני ובזה נתקיים הגט ע"פ תקנ' חז"ל א"כ אב"ד סמכו ולבי נוקפי ע"ז

ועתה נבא אל הרעותא הגדול' דלשון התנאי סתרי אהדדי שהוא אמר אם לא אבא מהיום עד שנים עשר חדש מיום שיגיע גנו לידה וכו' דהוי תרתי דסתרן ובכל הדרכים שנאמר לתרצו הם בחזקת סכנה ואומ' שאם הכונה הוא שמתחל' היה רוצה ליתן לה שיתחיל הזמן מהיום ואחר כך חזר בו ואמר להאריך הזמן עוד מעת שיגיע הגט לידה ויש פנים לזה שהרי כשמסר הגט לשליח הב' לא אמר רק מעת שיגיע כו' שהוא מורה דחזרה הוי אם כן הוא מה נאמר בחזרת דברים שאמר בלשון ההרשאה שנתן לו רשות לעשות שלוחים עד מאה בתנאי זה וחזר ואמר הלשון עצמו תחלה מהיום ואחר כך מעת שיגיע כו' דמשמע דכך הוא רוצה שיאמר השליח האחרון בשעת נתינה וא"כ ע"ז עיות השליח הראשון שלא אמר לב' רק משיגיע ואם נאמר שהכונה הוא שנתן לשליח רשות ב' זמנים וכונתו הוא שאם השליח יגיע למקום האשה בקרוב זמן יתן לה בתנאי מהיום שיהי' זמן הביאה מיום הכתיב' ואם באולי יתאחר השליח זמן הרבה ישים התנאי מיום שיגיע לידה ועם זה יש פנים שכשראה השליח הראשון שנתאחר שם כמו ט' חדשים לא הזכיר בתנאו לשליח ב' רק משיגיע גט לידה שהאריך הזמן וגם לפי הפירוש אתי שפיר דלכך אמר זה הלשון עצמו שאמר השליח האחרון בשעת נתינת הגט לאשה שכך היתה כונתו תלויה אם ברחוק זמן או בקרוב זמן אלא שגם בזה יש לפקפק כיון שלא פיר' כמה הוא בקרוב זמן או רחוק וכמה ישה' השליח ועוד דכל זה אין דרך לכתבו בזה הלשון סתמי בלי פירוש ואם נאמר דכונת הלשון הוא הזמן הכתוב בו כלו' אם עד י"ב חדש יגיע הגט ליד האשה יהיה זמן התנאי י"ב חדש מהיום אבל אם יתאחר השליח יותר מי"ב חדש יתן לה הגט ג"כ בתנאי הנז' וישים זמן הי"ב חדש מעת הנתינה ובזה ינצל מהספק הגדול שחלקו הרבנים שהרא"ם פסל גט כזה שנתאחר השליח עד אחר הזמן ומרן ודעמי' כתבו להקל כמו שמבואר הנה בזה הדרך יש סכנה דלא אמר כן השליח הא' לב' כמ"ש

א"כ מעתה צריכין אנו לפרש בדרך שלא יהיה שינוי מן השליח הא' לב' ואף שיהיה דחוק הרבה והוא דמסדרי זה הגט ס"ל דכיון דכונת האיש הזה המגרש הוא שיתחיל זמנו מיום שיגיע הגט לידה אם כן מלת מהיום שאמר בתחלה הוא פירוש מיום שיגיע הגט לידה ומיום דקאמר ר"ל מאותו יום ובזה אתי שפי' דלא חששו אחר כך לכתוב כן אלא אדרבה תקנו הלשון ולא כתבו רק משיגיע גט לידה וזולת זה הפירוש אין לנו לפ' שתתיישב הלשון אמנם הנה שפתי לא אכלה מה שיש בזה מהקושי חדא דלא מצינו בגמ' דלשון כזה הוא פי' אלא הוא ספק אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל מעולם לא נסתפקו אי פירושא הוי ולומר דהכי קאמר דלאחר ל' יום מעכשו קרו ליה ור"ל ביום שנשלמו הל' יום מהיום ההוא תהיה מקודשת ועוד דמעולם אין דרך הלשון לומר דמ"ש בתחל' הוא פירוש למ"ש בסוף אלא אדרב' כשמתחיל לדבר וסתם הדברים הוא מפרש בסוף דבריו מה שסתם בתחלה אבל הכא דלשון מהיום אינו סובל רק מזה היום איך נאמר דמזה היום הוא פי' מאותו היום שעדין לא בא דא"כ שוב לא יפול אחר זה לומר עד סוף שנה תמימה שהרי עדין לא ידענו איזה יום הוא. ועוד דלשון מהיום אינו לשון היולי דסובל ב' פירושים שנאמר דתנא והדר מפרש שהרי כתב הרא"ם בתשוב' סי' לב דכיון דלשון הגט ולשון ההרשאה הוא לשון הבעל א"כ מוכרח דמהיום ר"ל מעת נתינת הגט ליד השליח ולא משיגיע ליד האשה ואין סברא חלק בין מהיום לבד להיכא שכתב אח"כ משיגיע וכו' דהלשון אינו מתחלף פי'

אמנם ראיתי בזה בלבול גדול בדברי האחרונים והוא שהגאון ז"ל כתב דכיון שהוא דברי הבעל א"כ מוכרח דמהיום דקאמ' הוא מאותה שעה שמסר לשליח והר"ר תם כתב בסי' קנה בפשיטות גמור דאין לשבש מלת מעכשו הכתוב בשטר השליחות דר"ל משעת שיגיע גנו לידה. ונראה לע"ד אחר נשיקת עפרות רגליו דאותם החכמים שנסתפקו באותו הלשון הוא דכיון דתחלת הלשון הוא אם לא אבא מהיום כו' וע"כ הוא מיום המסירה לשליח כמ"ש הגאון א"כ איך יפול לשון מעכשו ע"ז ולומר שתחלת הלשון הוא לשון הבעל שאו' לשליח וכן מורה לשון אם לא אבא כו' וסוף הלשון יהיה מה שאו' השליח לאשה בעת הנתינה ומהריב"ל בח"א סוף ה' גטין סי' לז כתב וז"ל סוף התשו' ואם נפשך לומר דבנ"ד איכא לפרושי כו' וממאי דקאמר אם יתקיים יהיה גט מעכשו הן הדברי' שיאמר לאשה בשעה שיתן הגט לידה הא ודאי לאו מלתא היא דכולי האי לא דחקי' כו' עכ"ל הרי שלא רצה לפרש מעכשו שיהיה לשון עת מסירת הגט לאשה ופסל אותו הגט יע"ש. ומרן בתשו' בדיני גטין בסי' ח' כתב דלשון מעכשו ומשהגיע גט לידה הכל אחד ומלת מעכשו הוא פי' משיגיע וכו' דמשמע דס"ל דקאי אשעת נתינה והם הדברים שידבר השליח לאשה ואע"ג שדברי הרב ז"ל באותה תשו' צריכין ביאור קצת מ"מ לענין זה ע"כ לומר דכונת דבריו הוא כך באופן דמרן והרב תם ס"ל דנוכל לפרש הני לישני דסתרן באופן זה ומהריב"ל והרא"ם ז"ל ס"ל דלעולם מלת מהיום או מעכשו קאי אשעת מסירת