מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) כז

עדים מצויים לקיימו כלומ' שאמרו לבעל אתה מסרת לנו גט זה כתוב וחתום כו' ובסוף דבריו כתב דבעל העיטור והרמב"ם ס"ל כרש"י דדוקא שנים ולא כמו שכתבו התוס' דאפי' א' ואחד מעיד דבזה דוקא חלוק רש"י מדברי התו' כל זה כתב הגאון באורך וכללא דמלתא דמכח זה פסל אותו הגט הניתן בפני עידי החתימה כמ"ש המעיין שם אבל עיקר טעמו הוא דכל שהוא אחד גזרי' א' שבא בחבר' אחרים המעידים על קיומו אטו א' שלא בא אלא יחידי ולכך לעולם כשהוא א' המביא לא סגי בלי שיאמר בנו"ן א"כ נמצינו למדין מדברי הגאון דכל שהוא השליח א' אף שנותן הגט בפני עידי חתימה או שמצויין שם עדים המכירים החתימות לא מהני אם לא יאמר בנו"ן דגזרינן אטו ליכא עדים א"כ מעתה נתבררו תלונות הגאון על מהר"ם אלשקאר דהוא אזיל לשטתיה דהרמב"ם ובעל העיטור ורש"י דכל שבעל יכול לערער כגון שהוא יחיד אין דרך לקיום זה הגט רק שיאמר בנו"ן ולא מהני הכר' חתימות ולא עידי חתימה א"כ מכ"ש דלא מהני לא שטר שליחות ולא מעשה ב"ד אא"כ נדע בודאי שאמר השליח הא' בנו"ן שאז כשיאמר שליח ב"ד אני תו לא צריך וזה יהיה כשיביא השליח מעשה ב"ד שמעידים שבפניהם אמ' השליח הא' בנו"ן אז אין צורך לשליח ב' רק שיאמר שליח ב"ד אני שלא תאמר כיון שכבר הוכחנו דטעמא הוי משו' גזרה א"כ לעולם צריך שבשעת נתינת הגט ליד האשה שיאמר השליח איך נתקיים הגט דגזרי' אטו שליח שאין בידו לא כתב ולא מעשה ב"ד מ"מ אלים מעשה ב"ד לענין זה שכיון שמתוך כתבו למדנו וידענו קיום הגט שכבר אמר השליח בנו"ן תו לא צריך שיאמר רק שליח ב"ד אני אבל אם לא ידענו אם השליח הראשון אמר בנו"ן או לא לא מהני אמירתו שיאמר שליח ב"ד אני דלא אלימי ב"ד יותר מעידי החתימה עצמן הנמצאים שם בעת המסירה ורואים חתימתן ואעפ"כ לא מהני אם לא שיאמר בנו"ן ואפשר לומר דמה שאמרו דכל ווה שהצריכו לומר שליח ב"ד אני הוא להודיע שודאי שאמר הראשון בנו"ן ועשו הדב' כתקנו הוא דהנהו רבוות' ס"ל דאפי' עדי' בלחודייהו שמעידים על השליחות מהני ואין צ"ל בנו"ן א"כ לא גרע מעשה ב"ד דהא שטר שליחות חתום בעדים לבד הו"ל כאתיוה בי תרי כ"ש חתום בב"ד אבל למאן דס"ל דלא איבעיא שטר שליחות דלא מהני אלא אפי' העדים עצמן של השליחות אם באים עם השליח ומעידים איך הבעל מסר בידו גט זה לא מהני ואפילו עדים החתומים על הגט לא מהני כיון שהשליח הוא אחד כמ"ש הגאון א"כ מה אהניא לן שיאמר שליח ב"ד אני אלא א"כ נודע בודאי שכבר השליח הראשון קיים הגט באמירתו בנו"ן בפני ב"ד ואז זה השליח הב' אף שהוא יחיד ואינו יודע מקיומו של גנו רק באומרו שליח ב"ד אני מהימנינן ליה ותו ליכא למיגזר אטו א' שלא אמר כלום. ועם זה יתורץ ווה שהקפיד הגאון שלא אמר השליח הב' שליח בית דין אני דלכאורה נראה דשפיר קאמר מהר"ם אלשקאר דאטו זה הדבור של השליח שאמר שליח ב"ד אני אינו גזרת הכתוב רק להודיע שהכל נעשה כתקנו בב"ד וכיון שהב"ד עצמן אלו היו כאן ואומרים שהכל נעשה כהוגן מי לא מהימני' להו א"כ מה גרע חתימת ידם שהיא נודעת בשערי' באה ומעידה איך הכל נעשה בפניהם לשנצטרך שהשליח יאמר בפירוש בפיו שליח ב"ד אני אבל ודאי שכונת הגאון היא על פי שטתו שכתבנו ועל כן פקפק הגאון ז"ל לומר תחלה שלא נכתב בשטר השליחו' שהשליח הא' אמר בנו"ן ואף אם ת"ל שאמר כיון שהשליח הב' אינו אומר שליח ב"ד אני לא מהני דאלו השליח הא' היה נותן הגט הוא בעצמו ליד האשה בפני עידי החתימה והוא מצטרף עמהם להיו' ב"ד לא מהני אלא א"כ אמר בנו"ן א"כ השליח הב' שבא מכחו לא עדיף ממנו כיון שהוא יחיד ואתי למיגזר אטו יחיד שלא אמר כלום או שאין לו שטר שליחו' כמ"ש ולכך לא נתקררה דעתו של הגאון לא בשט' שליחותו ולא בעשייתו בב"ד אף שנעשה בב"ד הגדול של מהר"ם אלשקאר א"כ אנן מה נענה בתריה. באופן יצא לנו מכל הכתוב בנ"ד שאין כתוב בשטר השליחות שהשליח הא' אמר בנו"ן אף שיאמר השליח הב' שליח ב"ד אני לא יספיק כפי סברת הגאון כפי מ"ש

ונבא עתה אל הרעותא הב' שלא נכתב בשטר השליחות והגט אשר נעשה עליו פלוני שליח נכתב ונחתם כו' כנהוג וצריך לחקור על זה שהרי בכל נסחי שטרי שליחות אי מ"ש הטור משם הרי"ף והר"י מינץ בכלם כתוב כן וגם בנסחת רבני אשכנז כתוב כן בלקוטי מהרי"ל והרב בעל הלבוש והפליג הר' בעל הלבוש וכתב כן בכל שטרי השליחות מן הא' לשני והב' לג' עד ק' כתב והגט אשר נעשה עליו השליח הא' פ' נכתב כו' כנראה דדבר זה הוא מצורך השליחות וצריך לתת טעם למאי אצטריך שהעדים יעידו על סימני הגט אם משו' חששא דשמא יאבד או ישרף ביד שליח ויזייף ויכתוב גט אחר ס"ס כיון ששטר השליחות בידו משם יראה הסי' ויזייף ואי משום דלמא יאבד מיד השליח ואח"כך ימצא אותו וכיון שהשליח אין לו בו ט"ע משם יראה הסי' לידע שהוא הוא הגט הניתן לו די בסי' לבד שכתבו סמניו ל"ל לכתוב נכתב ונחתם ביום פ' במתא פ' וסי' החדש והשנה אלא של זה י"ל דכיון דגדול חשש זה לא רצו לסמוך על סימני הגט לבד כי אם לכתוב סי' והמקום והחדש והשנה וא"כ הוא דבר של צורך גדול הוא זה וכל שטר הרשאה שאינו כתוב בו כן יש לחוש. אלא דעדין קשה לי דא"כ איך כתבו ז"ל דאין צורך לשליח לשטר הרשאה דכשם שהוא נאמן לקיום הגט הוא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח ולא תיקנו זאת ההרשאה אלא כדי לתת רשות לשליח לעשות שליח אחר אפילו בלי שום אונס ת"ל דצריך עכ"פ להעיד על סי' הגט דלמא יאבד ממנו וע"פ הסי' הנז' יאמ' כי הוא זה אלא שלזה י"ל דלמה ליה להעיד איך עשאו שליח כו' די לכשיכתבו סי' הגט לבד ויתנו ביד שליח ואין צורך לעדו' אחרת לומר שהבעל עשאו שליח אלא שהעיקר הוא בשביל השליחות כמ"ש אבל מ"מ לשון הפוסקים לא משמע הכי. עוד היה נ"ל לומר דנהגו לכתוב כן להיכא דאין השליח יכול לומר בנו"ן כגון שאינו שם או לא נמצא שם או שהיה שם ולא נמצא בעת הכתיבה והחתימה הכה כיון ששני עידי השליחות מעידי' ג"כ על הכתיבה ועל החתימ' ומעידים על סימן הגט הרי נתקיים הגט ע"פ אלו וכמו שהרי מצינו שמטעם זה הכשירו הרבנים הרב והרשד"ם ומהר"ם מאטלון הגט של אנקונה יע"ש. אלא שבזה יש תלי תלים של קושיות חדא דאיך יתקנו הראשונים תיקון בזה נגד סתם מתני' דהשליח צ"ל בנו"ן ולעמוד עליו ואם הרבנים הכשירו בכה"ג הוראת שעה היתה כמ"ש המעיין אבל לא שדבר זה נתקן משום האי לכתחלה. ועוד דאי משום הא נתקן מה יעשה מהריב"ל שלא רצה לסמוך על זה ואסר הגט ההוא כמ"ש בח"ג סי' כד ועוד איך יתקנו דבר נגד סברת רש"י דכל זה איני אלא לדעת התוספות והרשב"א ודעמייהו דמכשרי שטר שליחות במקום קיום מנועם דמכשרי עדי שליחות באתיוה בי תרי אבל לדעת רש"י דטעמא דאתיוה בי תרי הוא משום קיום ועידי שליחות לא מהני א"כ לא מהני ואף אם נרצה לומר דמ"ש