מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) כו

והנה כראה לע"ד דטעם הרא"ם הוא מב' פנים הא' הוא שמדברי הריב"ש מוכח בסי' שי"ח דההיא דאיפליגו רבנן קמאי בפי' דמאי דאמרי' בפ"ק בפלוגת' דרבה ורבא מאי בינייהו איכא בינייהו דאתיוה בי תרי דלפירוש רש"י דפירש דכיון ששניהם שלוחים הם יקיימו אותו אם יערער הבעל צריך שיהיו ב' שלוחים ממש והגט יוצא מתחת ידי שניהם ושניהם אדוקים בו ואז אין צריך לרבא לומר בנו"ן משום שהרי הם יקיימו אותו ולכך שליח א' אפי' אחר עמו כיון שאין שניה' אדוקים בו לא מהני וצריך לומר בנו"ן וכ"ש כשאין אחר עמו כלל רק שטר השליחות לבד המעידים איך הוא שליח הבעל דלא מהני כיון דאין כאן מי שיכיר הגט אם יבא הבעל ויערער רק שיאמר השליח בנו"ן אבל לדברי התוס' שפירשו אתיוה בי תרי הוא אפי' א' ואחר עמו שמעיד על שליחותו אין צריך לומר בנו"ן משום שהרי מעידי' שהבעל מסר גנו כשר לידם ושוב אין יכול לערער לומר מזוייף וגם אין לחוש שמא החתימו בעדים פסולים כו' וכפי דבריהם כך הוא שליח שבא אחר עמו מעיד על מסירת הגט ליד חברו השליח כמו שטר שליחות שמביא השליח חתום בעדים מעידים איך הבעל עשאו שליח כו' ומסר בידו גט זה אפי' יחדו אין צ"ל בנו"ן והרשב"א הוא ג"כ מבעלי סברא זו כמ"ש שם. מ"מ אף שלסברת רש"י לא הביא הריב"ש חבר מ"מ הרי בפירוש כתב דהיכ' דיש עדי' בשליחות הו"ל כאתיוה בי תרי אינו מוסכם מן הכל כנר' מדברים אלו וגם מתוך דבריו שהביא בתחלה ס' הרי"ף והרמב"ם שפסקו דדוקא כשהגט יוצא מתחת ידי שניהם משמע דלא פסיקא ליה דהרי"ף והרמב"ם אי ס"ל כרש"י או כהתוס' שהרי גם כשהביא דברי התוספו' לא כתב רק התוס' והרשב"א וכן כראה מדברי הרשב"א עצמו שהביא ה"ה פ"ז דאף להרשב"א מספקא ליה בכונת הרמב"ם ז"ל דהרי כתב ואפשר דאף הם לא נתכוונו כו' באופן יצא לנו דלאו רש"י לבד חתים עלה מדקאמר אינו מוסכם מן הכל א"כ כיון שדבר זה במחלוקת היא שנויה דלרש"י לא מהני עידי שליחות ולהתוס' והרשב"א מהני וא"כ ניחזי אכן מה בצע כי יבא שטר שליחות לפנינו עשוי בב"ד ולא פורש אם השליח א' אמר בנו"ן או לא כדי שנאמר דודאי בעשה כדין ואמר השליח בנו"ן דלמא אותו הב"ד ס"ל דכשיש עדים בשליחות הו"ל כאתיוה בי תרי כס' התוס' והרשב"א והר"ן וכמ"ש מרן ולא חששו שיאמ' השליח בנו"ן אלא סמכו על שטר שליחותו אבל כיון דלרש"י לא מהני ולא רש"י לבד חתים עלה כי עוד יש רבים ונכבדים כמו שעוד נדבר בע"ה דס"ל הכי א"כ לכך הגאון הרא"ם לא ראה בזה להכשי' אפי' שיאמר השליח הב' שליח וכו' דדלמא סמכו הב"ד על שטר השליחות דהו"ל כאתיוה בי תרי ולדידיה לא ס"ל ומה גם דסימני' מצא בהר"ם אלשקאר שנטה דעתו לזה כמ"ש בסוף דבריו וז"ל ובר מדין ומדין כו' וא"כ בזה אין לומר דלא חיישי' לב"ד טועין דלא אמרו כן אלא לטועין גמורים בדבר משנה אבל בדבר שהוא מחלוקת ומאן דעבד כמר עבד כו' לא שייך זה ולכך צריך שהב"ד יכתבו בשטר השליח הב' איך כבר נתקיים הגט ע"פי השליח שאמר בנו"ן ואז ליכא למיחש למידי אמנם עדיין יש לכו לחקור בזה שמתוך לשונו שגמגם הרב ז"ל לו' שלא אמר השליח הב' שכיח ב"ד אני נר' שאם היה אומר כן לא איכפת ליה להרב ווה שלא פורש אם אמר השליח הא' בנו"ן או לא ואם כפי מ"ש שכל חששת הרב ז"ל היה לומ' דלמא סמכו הב"ד על שטר השליחות ולא נתקיים הגט על פיו של השליח הא' א"כ ווה בצע כי יאמר השליח הב' שליח ב"ד אני הרי אין כאן עדין בירור ואכתי לית' בריר' אם נתקיים הגט על פי השליח עצמו או על פי שטר השליחו' לזה נר' לע"ד שהרב ז"ל לאפושי ריתהא כתב כן כלו' אפילו כפי סברתך כיון שלא פורש אם נתקיים הגט ע"פ השליח שאמר בנו"ן היה ראוי שיאמר השליח הב' שליח ב"ד אני לפחות אלא שמהר"ם אלשקאר נקיט מלתא בנפשיה דע"כ לא חיישי' להכי אלא כשהשליח הא' נעשה בב"ד א' והשליח הב' נעשה בב"ד אחר אז שייך לומר אם אמר השליח בנו"ן או לא אבל כששניהם נעשו בב"ד אחד ושם בפני אותו הב"ד נכתב ונחתם ונמסר ביד השליח הא' ואח"כך השליח הא' מינ' שליח ב' שם באותו ב"ד עצמו ושני שטרי השליחות בדבור אחד נאמרו מפי ב"ד אחד א"כ אין כאן מקו' לחוש למ"ש והרא"ם ז"ל ס"ל דדלמ' נשאר הגט ביד השליח הא' ימים או עשור ואח"כ כשהלך לפני הב"ד לעשות שליח ב' אף שהוא הב"ד עצמו שעשאו שליח צריך שיאמר וזהו הגט הנמסר לי בפניכם ובנו"ן ועוד שמא יראו התלמידי' ויקבעו הלכה לדורות אף בב"ד אחר ולכך לא רצ' לסמוך על שטרי השליחות כלל וא"כ איך נתיר בנ"ד בגט שהוא פסול לדעת הרא"ם ז"ל

אופן הב' הוא כי הנה מצינו למהרש"ך בח"א בגט אנקונה דרך קשתו נגד הריב"ש והתוס' ז"ל שכתבו משם רש"י דטעמא דאתיוה בי תרי הוא מטעם קיום וכתב הוא ז"ל דרש"י ז"ל נמי מטעם שליחות נגע בה שיאמרו שהבעל שלחם ושוב אינו יכול לערע' והיינו קיומו של גט יע"ש. והאמת שכל ימי עמדתי מרעיד דמי יוכל לעמוד בסודו של רש"י יותר ויוצאי ירכו רבותינו בעלי התוס' ומאחר שהם הבינו כן בכונתו מי זה ערב לבו לו' שלא הבינו התוס' והריב"ש כונתו. והנה עתה האיר ה' עיני וראיתי תשובת הגאון הרא"ם סי' פ"ב מסכמ' בכונת רש"י ג"כ כמ"ש הרב ז"ל ואלו הרב היה רואה אותה היה שמח שמחה גדולה והנה המעיין יראה שם כמה החמיר הרב באותו כדון אף שניתן הגט בפני עידי החתימה ולא מעיני מהרש"ך לבד נעלמה זאת התשו' כי גם מעיני הרב הגדול מהריב"ל בח"א בדיני גטין כי' ב"ח הכשיר בהחלט כשניתן הגנו בפני עדי החתימה ולא הצריך שום קיום אחר ואלו היה רואה דברי הרא"ם לא היה מקל במה שהוא החמיר שבכל מקום מחבב דבריו והנה תמצית דברי הגאון שם הוא דלכל הפירושים שנאמרו על דברי רש"י אם מטעם קיום כמו שהבינו התוספו' הדבר פשוט דכיון שהקשו התוס' דלמה לי אתיוה בי תרי כך הוא ג"כ שנים מעידים על קיומו משמע מדבריהם דלרש"י לא מהני ב' אחרים מן השוק שמעידים על קיומו והם מצויין לקיימו ולעולם צ"ל בנו"ן ולא מהני אלא דוקא אתיוה בי תרי דהוא מלתא דלא שכיחא ולא אצרכוה רבנן אבל בעדים המצויים בעיר כיון דמלתא דשכיח אצרוך רבנן לו' בנו"ן וע"ז כתב ז"ל וכ"ש לפי' ריב"א דטעמא דאתיוה בי תרי הוא מטעם דכיון שהם שלוחים ומעידים שהבעל שלחם תו לא אתי ומערער דאפי' אתי אין משגיחין עליו דאם יאמרו בפנינו גירש' מי לא מהימני א"כ מינה שאם השליח הוא אחד דאי אתי בעל מצי מערער אע"פי שהעדים החתומים מצויים בעיר או שהיו שנים אחרים המעידים על החתימות צ"ל בנו"ן ואי לא לא מהני והכריח כן מדברי הרמב"ם ג"כ דתלה הדב' בשנים מפני שאינו יכול לערער הא אם יכול לא מהני אם לא אמ' בנו"ן אע"פ שיש עדי' מכירים או עידי החתימה לא מהני דאטו בכיפה תלי להו ואחר כל זה טרח לפרש דברי רש"י כפי' התוס' ממש והכריח מכח קושיות דאי רש"י לא כיון רק לומר דהו'