מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) כה

שמשך הפירות ונקנה המקח בקנין גמור ועתה תובע המעות ובפוסק עד שלא יצא השער גם כן הוא שכבר נקנה המקח לגמרי שכבר שילם לו הפירות ובאו לרשות הלוקח אלא שלא נתן לו כפי התנאי אלא בשער ההתר של היוקר והשאר עד תשלום תנאם נשאר בידו לזה כתב הטור ז"ל סתם שכיון שכבר נקנה המקח כדרך כל הארץ ועתה הוא רוצה לחזור בו משום שאינו נותן לו כמו שפסק אין שום אחד מהם יכול לחזו' בו אלא מסלקים את האיסור ושאר המקח שכבר באו לידו בדין קנין אינו חתר ואתי שפיר מה שסיים והרבית אין מוציאין מיד המוכר כלום שהשאר כבר יצא מידו וכבר פרע ההתר ועכשו הלוקח הוא תובע השאר כפי תנאם לזה אמר אין מוציאין הרבית מיד המוכר אבל לעולם שאם עדיין לא לקח אפילו בשער היוקר ועדיין כל הפירות ברשות המוכר פשיטא דיכול לחזור בו כיון שאין כאן קנין כמו שכתבנו והם הם דברי הגאון זל שהובאו בהרא"ש זל ושם לא נזכר חילוק ממוכר ללוקח משום דקאמר ונתקיים המקח בקנין והוא כדינו כמו שפירשנו בדברי הטור ז"ל שהוא שכבר משך הפירות כשער של היתר ולכן לא חילק בין מוכר ללוקח אבל בתשובה שהביאו תלמידי הרשב"א ז"ל שם אחר שכבר כתב דין היכא דהוסיף בדמיה דבין מוכר ובין לוקח אינו יכול לחזור שום אחד מהם שם חסר לשון והוא שבדין פוסק על הפירות עד שלא יצא השער ועדיין הכל ביד המוכר מעות ופירות הלוקה ודאי יכול לחזור בו דכיון שאינו נוטל כמו שהתנה יכול לחזור בו כיון שאין כאן קנין ובזה הדברים מבוארים דמוכר אינו חוזר לעולם וצדקו דברי הרב מהרשד"ם ז"ל לחלק בדרך אחרת וכמו שכתבנו

אבל מכל מקום אחר ההשקפה אין אנו צריכים לזה כלל לתרץ דברי הרב ז"ל ומה גם דדברי הרמב"ם ז"ל מוכיחים במה שכתב או יחזיר ממכרו וכמו שכתב הרב בעל לחם משנה ז"ל דהבחירה היא ביד המוכר משום דאינו נוטל כמו שהתנה וצריך לעולם לדחוק דברי הרב שיהיו מוסכמים אליבא דכ"ע לכן נראה לומר דהרב ז"ל כיון שכל כונתו בזה הענין הוא לחדש מ"ש בסוף התשו' דכיון דאינו חייב לו מעות אלא זבינא דזבינתיה משום דהמקח בטל נמצא דיכול לתת לו אפילו יותר וקי"ב משום דאין כאן תורת מקח כלל אלא הוא זבין דיניה ופוסק הסחור' במעות עד שיפייס את בעל דינו משום דהמקח בטל לגמרי והמוכר תובע סחורתו וזה גם כן אם היתה בידו הסחורה היה מחזירה אפילו בעל כרחו של מוכר אם כן אינו חייב לו מעות אלא מקחו א"כ עתה אפילו שיתן לו יותר ויותר מותר הוא שאינו בשביל אגר נטר אלא משום שזה תובע את מקחו וזה אינו נותנה לו ויכול ליתן לו כל ממה שירצה עד שיפייסהו זהו תכלית כונת הרב בסוף התשובה ומעתה בשלמא בחילוקו של הרב ז"ל שכתב דמדין שהיה תנאי ביניהם ובמ"ש כל א' משניהם יכול לחזור בו כדין כל ונקח בתנאי בונה הרב יסודו על זה דכיון שבטל לגמרי שאפילו הלוקח יכול לחזור בו א"כ פנים חדשות באו לכאן ואין כאן תביעות ממון אלא חזר' מקח ולכן יכול ליתן כל מה שרוצ' ואין כאן אגר נטר משום שאינו נותן מחמת תנאו הראשון אבל אם היה הרב ז"ל מחלק דיכול המוכר לחזור בו כיון שאינו נוטל כמו שהתנ' כדין כל מקח שנעשה באיסור מכל מקום כיון שהבחירה לחזור בו אינו אלא דוקא במי שנתן המקח ביות' משוויה אבל הלוקח אינו יכול לחזור בו לא משום זה נתיר ליקח עתה ביתר משום דכיון דיכול לחזור בו אם כן בטל מקח ופנים חדשות באו לכאן דדוקא כשנתבטלה המקח לגמרי שאפי' שהמוכר ירצה לקיים הלוקח יכול לבטל אפילו שהוא לטובתו כדין כל תנאי אז ודאי כשנותן לו כמה שירצה אינו מיחזי אגר נטר בשביל תנאו הראשון אבל כשהמוכר הוא דוקא שרוצה לחזור בו הדברים מוכיחים שאינו חוזר בו אלא משום שאינו נוטל כמו שהתנה ועתה שנותן לו כמו שהתנה נתפייס זהו הנלע"ד הצעיר יעקב בכמהר"ר חיים אלפאנדארי [שעה"מ פ"ה מאשות ה' ט"ו]

סימן ו

השאלה נאבדה

תשובה הנה מה שיש להסתפק בזה הוא שלא הוזכר בשטר השליחות שהשליח הא' אמר בפני ב"ד ב"נ וב"נ וא"כ אין כאן קיום לגט זה רק משטר השליחות. ועוד ב' שלא כתב בשטר השליחות כמו שכתוב בכל הנסחאות והגט אשר נעשה עליו שליח פלוני נכתב ונחתם ביום פ' ובזמן פ' ועדיו פ' כי' תהו רעותא גדולה וכמו שנבאר כו'. עוד ג' שלשון התנאי שכתוב בו דבריו סותרים אהדדי שכתוב בו אם לא אבא מהיום עד סוף שנה תמימה מיום שיגיע גט לידה פתח במהיום וסיים במיום שיגיע גט לידה וגם זה היה ריעות' גדולה כמו שיבא בע"ה. עוד בה ששם האשה כתוב בגט ראסיא דמתקריא גראסיא וכאשר בא השליח פה עם הגט והקול נשמע בין האשכנזים ושמעו את שמה ראסיא ותמהו ואמרו אין זה שמה רק רחל ובשם רחל ידענו אותה והיא גם היא כשאלנו את פיה אמרה שכך שווה מיום לידתה ראסיא אמנם זה ימים ושנים שנכנסה לשרת בבית בעל הבית אחד ששם האשה בעלת הבית היתה גראסיא ולא רצתה ששם המשרתת יהיה כשמה ותסב את שמה רחל והחזיקה עצמה בשם זה ומשה הלכה עם בעלה לעיר קירים בשם רחל עד היום שיש כמה שנים שונה רחל רק שיש מי שזוכר שמה מקדם וקורא אותה ראסיא וכמדומה שכיון שאביה ובעלה הם המוצאי' שם במקום הכתיבה כששאלו להם שם האשה הם אמרו שם הליד' ולא חששו לו' השם שהחזיקה היא אח"כ וגם הב"ד לא חששו לשאול את פיהם אם יש לה שם אחר או לא כמו שלא חששו לעניינים אחרים: מעתה חובה עלינו לברר וללבן כל הספקות הנז' אם נוכל למצוא תעלה לעניה הזאת כי יש עיגון גדול שמיד שמסר הגט חלף הלך לו ולא נודע מקומו איו: ואומר על ראשון ראשון דהנה מן הראוי היה דכיון שכתוב בשטר השליחו' הב' שנעשה בב"ד וב"ד חתמוים עליו ודאי דלא טעו בהכי והשליח הראשון אמר בפניהם בנו"ן כשמסר הגט ליד השליח השני אלא שלא כתבוהו והסופר השמיטו וכיון שהשליח השני יאמר שליח בית דין אני די בזה והרי נתקיי' הגט וגדולה מזו כתב הרב מהר"ם אלשקאר בסי' ז' דאפילו שהשליח השני לא אמר שליח ב"ד אני רק ששטר השליחו' בידו גם את הא' גם את הב' ועליה' כתוב איך נעשו בב"ד שוב אין צרי' לא שיכתוב שם שהשליח הא' אמר בנו"ן ולא שיאמר שליח הב' שליח ב"ד אני שמעשה ב"ד מוכיח עליו. גם הרב בעל תומת ישרים בסי' ו' הכשיר בכי האי גוונא יע"ש. אבל מה נעשה שעל אותו נדון עצמו חלק עליו הרא"ם ולא הסכים בזה כלל כמו שנראה שם מתוך דבריו באותה התשובה ועל כל פנים חל עלינו חובת ביאור מאיזה טעם לא ניח' ליה להגאון הרא"ם להכשיר כיון שיש מעשה ב"ד מוכיח ע"ז: