מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) כב

נחמן בהוסיף על המקח יותר משיוויו לזמן סביר' ליה דמתני' בהכי איירי בהוסיף על שוויו ולכן אסר במפרש אבל בסתם מותר והיא סברת הרא"ש והטור וכל הפוס' כרש"י ז"ל אבל הגאונים כהרמב"ם והרמב"ן והרי"ף שאינן מפרשים בטרשא דרב נחמן כמו שפירש רש"י ז"ל וכתבו שאסור למכור בהמתנה בדמים קצובים ביותר משיוויו ורב נחמן הוא ענין אחר כמו שהאריכו בפירושו הוא משום דס"ל דמתני' מיירי אפי' בשיוויו אסור משו' שפי' וכמ"ש הרמב"ן אבל ביותר משוויו אפי' שהוא בסתמא אסור ולכך הרמב"ן כשרצה להקשות דממתניתין מוכח דמותר למכור בדמים קצובים ביותר משיוויו לא רצה לדחות ולומר דמתני' במוכר בשיוויו מיירי ולעול' דביות' משיוויו אסור משום דהיא היא עיקר מחלוקתם דמאן דס"ל דמותר למכור בסתמא ביותר משיוויו פשיטא ליה דמתניתי' בהכי איירי ומתני' סיעתיה ואין לו לדחות דמתני' לאו בהכי איירי אלא רצ' לתרץ דאפי' כפי סברתם דמתני' בהוסיף על שיוויו מיירי אכתי ליכא למשמע מינ' דבסתמא כה"ג מותר דלעולם דאף בסתמא אסור אלא דנקט במפרש משום דאיירי בקרקע ולא שייך ביה אסור בסתמא אבל לעולם דבמטלטלין אפי' בסתמא אסו' כשהוא ביותר משיוויו אבל לדידהו דמעיקרא ס"ל דמתני' אפילו כשלא הוסיף מיירי בלאו הכי פשיטא להו דאפי' בסתמא כיון שהוא מוסיף אסור וזהו דעת כל הפוסקים שאינם מפרשים כרש"י ז"ל אבל כפי מ"ש ה"ה דהרמב"ם לא ס"ל כפירוש רש"י והוא נגרר אחר סברת הרי"ף דלא ס"ל פירוש רש"י ז"ל ולכך פירש דבמטלטלים מוכר בסתם ביותר משיוויו אסור א"כ למה לו לפרש מתניתי' במוכר ביותר שכתב מה שהיה שוה בשעת המכר וזו קשיא טובא בדבריו והנה על זה הדין כתב ה"ה דהרמב"ם ז"ל ס"ל הכי והרמב"ן כבר העתקתי לשונו דמפרש במתני' דאפי' בשלא הוסיף א"כ איך לא הרגיש דהרמב"ם כתב בדין המשנה מה שהיה שוה כו'

לכן מה שנל"ד בזה המחוור שבכולם דמעולם בדבר שהוא שער קבוע או שומתו ידוע ופי' ואמר אם מעכשו במאה ואם לגורן במאה ועשרים ואותן מאה ועשרים הם שוים עתה בשוקא חריפא ששער שלו הוא בכך או ששומתו ידועה ששוה כן אליבא דכ"ע מותר גמור משום דאין כאן אגר נטר ליה ומה שאמר אם מעכשו במאה היה רוצה למחול לו ובזה כל אפייא שוין ואפילו רש"י ז"ל וסיעתו והרי"ף ז"ל וסיעתו יסכימו בזה אבל מה שאסרו במתני' הוא בדבר שאין שומתו ידוע ושער קבוע ובזה במפרש הוא אסור ובהא פליגי רבוותא דרש"י ז"ל דמפרש דברי רב נחמן במוכר סחורה בהמתנה ביותר משיוויו ס"ל דמתניתי' סיעתיה דלא אסר אלא במפרש וסתמא מותר ורב נחמן ומתני' כולה חדא מלתא היא דרב נחמן מיירי מלתיה בדבר שאין שומתו ידוע או שער קבוע וכמו שהוכיחו מההיא דקיראה א"כ מתני' גם כן בהכי איירי דנקט קרקע שאין בו שומא ידועה ולא שער קבוע ודכותה במטלטלין מותר בסתמא ולאו דוקא נקט מתני' קרקע דה"ה מטלטלין דכותה שאין בהם שער ולא שומא דבמפרש אסור ובסתמא מותר ורב נחמן לפרושי מלתיה דמתני' קא אתי וזו היא סברת הטור דעל מ"ש חילוק בין דבר ששומתו ידוע לאין שומתו ידוע כתב דין מתני' דבמפרש אסור ובסתם שרי דהיא היא מתני' אבל שאר רבוותא דפליגי ס"ל דבמפרש דנקט מתניתין לאו דוקא דה"ה בסתמא דאסור ומה שאמר במפרש הוא משו' דבקרקע לא שייך בכת הוו מותר כיון שאין לו קצבה כלל ואין בו אונאה אינו ניכר אם הוא משום אגר נטר ליה או לא אבל במטלטלין אפי' שהוא דבר שאין בו שומ' ידועה ולא שער קבוע מ"מ אינו דומה לקרקע דירויח בסתמא מותר משום שכיון שיש לו קצבה ויש בהם אונאה הרי ניכר בהם השוויין בין רב למעט ואיכא אגר נטר ליה ולכן אסור אפי' בסתמא ומ"ש הרמב"ן דמתני' איירי אפי' דשוייא נמי מהשתא שנים עשר אסור אינו ר"ל דשוייא בשוקא חריפא דהא איירי בקרקע ובקרקע ליכא מאן דפליג דאין שומתו כלל ידוע אלא דשוייא לרוב העולם דרך השערה בין רב למעט ואפ"ה בסתמא מותר וזה הוא מוכרח בראיה חזקה שהרי עמ"ש הרמב"ם בדין המטלט' שהוא אסור אפי' בסתמא כתב ה"ה דס"ל דבקרקע מותר כה"ג משום שהוא דבר שאין לו קצבה ושומא כלל ואין להם אונאה ולכן לא הוי אגר נטר ליה ואינו ניכר הרבית בהם ואי מתני' ס"ל דמיירי דשוייא אפי' מהשתא שנים עשר ואסור בפירש א"כ מנא תימרא דבסתמא מותר משו' שאין אונאה לקרקעות לאו משום הכי הוא אלא דוקא כששוה דהכי דייק מתני' דבשוה מהשתא במפרש אסו' הא בסתמא מותר משום דשווייא והשתא אלא ודאי דמאי דקא' דשויא מהשתא הוא כלומר שלרוב העולם יקנו זה הקרקע בכך אבל לעולם אין שומתו ושיוויו ידוע כלל ולכן דוקא כשפי' ואמר אם מעכשו בכך גלי דעתי' דכך שוייא ליה וכשאמר ואם לגורן ביותר הוי רבית אבל בסתמא אפי' שאני יודע ששוה כך לרוב העולם מותר הוא משום שאין אונאה לקרקעות והכל הוא שיוויו מה שאין כן במטלטלין דאף שהוא דבר שאין שומתו ידוע מ"מ כיון שיש בהם דין אונאה מיחזי אגר נטר אפילו בסתמא זהו דעתם ז"ל אבל בדבר ששומתו ידוע או שער קבוע אפי' פירש ואמר אם מעכשו בפחות אינו אסור אליב' דכ"ע וכמו שכתבנו ובזה צדקו דברי הרמב"ם אינו חייב ליתן לו אלא מה שהיה שוה שהכונה הוא שהוא כלל דין קרקע ומטלטלין בחדא מחתא והוי מטלטלין בעין קרקע כלומר שאין שומתו ידוע ואין בהם שער קבוע ואמר אם מעכשו במאה ואם לגורן בק"כ ודאי שהם אינם שוים בשוקא חריפא הק"כ משום שאין שם שער קצוב א"כ אפי' ששוים הק"כ כיון שאין בהם שער קבוע ושומא ידועה אלא שבין התגרים שוים הק"כ אסור הוא במפרש אם מעכשו במאה שאם היה שער קבוע היה מותר אפי' במפרש אלא שכיון שאינו שער קבוע ופירש ואמר אם מעכשו גלי אדעתיה דכך שוים לו וכשאמר ואם לגורן במאה ועשרי' הוי אגר נטר ליה ולכן כתב שבזמן הפרעון לא יתן לו הק"כ אפי' שהיו שוין כן בין התגרים משום שכיון שאותו שיווייון לא היה שער קבוע ולא שומא ידועה לא יתן לו אלא ווה שהיה שוה ממש באותו זמן לכל מי שבא לקנות במעות בעין שהוא לעולם פחות מהק"כ אפי' שכפי האמת הק"כ היו שיום באותו הזמן אלא שלא היה לכל העולם כיון שלא היה שער קבוע ולעולם דאם יש שער קבוע או בדבר ששומתו ידוע אפי' במפרש אם מעכשו בק' ואם לגורן בק"כ מותר גמור כמ"ש

ומעתה נבא לדברי הרב מהרשד"ם ז"ל דאף שנאמר שמדברי השאלה נראה שלא היה תוספת על המקח כלל אלא שהיה שיווייה מ"מ כיון שסתמא הוא שלא היה שער שלו קבוע וג"כ לא היה שומתו ידוע אפילו שהיה שוה כל אפייא שוים דאסור הוא במפרש אם מעכשו בכך ואם לזמן פ' בכך ובזה אין צורך כ"כ להאריך והוא פשוט כפי ע"ד: אמנם במ"ש הרב ז"ל מדין מקח שנעשה באיסור וכו' הנה בזה אף שיש לפני שני דרכים