מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) כא

אתהם בשלום מפיהם ומפי כתבם אמרתי אחכמה מה חובתי ואעשנה ומי יתן והיו עיני ולבי שתים שהן ארבע ויהי כא פי שנים

ואומר קודם שנבא לדברי הרב מהרשד"ם ז"ל דהנה ק מדברי הטור נראה בפירוש דאין איסו' אם מעכשו ואם לגורן אלא ביותר משיוויו שהרי לא הביא דברי המשנה אלא על דברי רב נחמן ומאחר שכתב כגון שמכר שוה י' בי"ב כו' כתב חילוק דבסתם למפרש שהוא משנתינו דמשמע דס"ל דמתניתי' לא מיירי אלא בהוסיף על שיוויו ורב נחמן לפרושי מתני' קא אתי דלא נימא דמתני' אפילו בשלא הוסיף וטעמא הוי משום שפיר' אבל בהוסיף על שיוויו אפי' בסתמא אסור אלא מתניתין לא מיירי אלא בהוסיף ודוקא משום שפירש אבל בסתמא מותר תה היה ויכוח המקשה והמתרץ דמשני התם קיץ כו' ויש לי ראיות חזקות על זה והוא שהרי כתב הרב בעל התרומות משם הרמב"ן על דברי רש"י ז"ל והדברי' הביאם הרב הב"י ז"ל אבל לא הביא כל סיום הלשון ושם כתוב כלשון הזה אחר שכתב והוי יודע שאף לדברי רש"י וכו' ואם תיקשי ממתניתי' דקתני ואם לגורן בי"ב מנה אסור מעני שאמר מעכשו ומשמע דאם לא אמר מעכשו מותר והנה הרי הקרקע לגורן לא יהיה שער שלו ביוקר ואפי' הכי מותר הא לא קשיא דגורן נקט דוקא משום דלגורן יקרא ושויא י"ב מנה ברוב השנים כדאמרי' וכו' עכ"ל והנה הוצרך הרמב"ן לאוקומי מתני' דיקרי ארעתא דאי לא קשיא למ"ל לפרושי לפי' רש"י דלא התיר אלא כששער של אותו זמן הוא ביוקר הרי מתני' התיר אפי' בלאו הכי והוצרך לאוקומי מתני' דיקרי כו' ואם לדעת רש"י והטור ז"ל דפסק כרב נחמן ס"ל דממתני' מיירי אפי' בשוויו מאי מקשה הרמב"ן לפירושו ממתני' והוצרך לאוקומי מתניתין דיקרי ארעת' לימא דמתני' דקא אסר הוא בשוויו וטעמ' הוי משום שפירש אבל אם לא פירש כיון שהוא בשיוויו מותר זו היא דרך לכל העולם אבל כשהוא ביות' משוויו בסתמא אינו מותר אא"כ כששער של אותו זמן הוא ביוקר כו' כמו שרצה לפרושי מלתיה דרב נחמן אליבא דרש"י ז"ל אלא ודאי דפשיטא ליה דאליבא דרש"י ז"ל דמפרש הא דרב נחמן הכי ס"ל דאתא לפרושי מתניתי' דלא מיירי אלא בהוסיף ועלה קאמר רב נחמן דלא אמרן אלא בפירוש אבל בסתמא מותר וא"כ מתני' ורב נחמן כולה חדא מלת' היא דלפרושי מתני' קאתי ולכך כשפירש דברי רש"י ז"ל דמיירי דלא התיר אלא כששער של אותו זמן עביד דיקיר על זה קשיא ליה מתני' דמשמע דבלאו הכי מותר והוכרח לאוקומי מתני' ג"כ דקרקעי עבידי דיקרי הרי בפירושא איתמר דמה שהוסיף במה שאמר ואם לגורן בי"ב הוא דשויא באותו זמן כלומר אפי' שעתה אינו שוה: ועוד ראיה אחרת ומ"ש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות על דברי המאור ז"ל שפירש כמו שפירש רש"י ת"ל אבל להתי' לזמן בדמים קצובים יותר משער של עכשו ח"ו ואע"גב דמתני' קתני אם מעכשו קרקע שאני שאם לא אמר כן אין לו דמים ידועים ולא מיחזי כאגר נטר לי ע"כ הרי שהק' דמתני' מסייע לפירו' רש"י דקתני אם מעכשו וכו' כלומר דמשמע הא בסתמא שרי והוצרך לתרץ דלעולם דאפילו בסתמ' אסיר אלא דמתני' מיירי בקרקע ובקרקע בסתמ' מותר גמור משום שאין לו דמים קצובים והשתא למ"ל לאוקומי בהכי לימא דמתניתי' מיירי בדלא הוסיף אלא בשיוויו ואשמועי' מתני' דאפי' הכי בפירו' אסו' וסתמא שרי אבל לעולם דביותר משיוויו אפי' בסתמא אסור אלא ודאי דמוסכם בין כל הפוסקים דמי שמפרש דברי רב נחמן כפירוש רש"י הוא דס"ל דמתניתי' בהכי איירי ורב נחמן לפרושי מתני' קאתי ולזה לא דחי דמתניתין איירי בלא הוסיף אלא אפילו שנאמר דמיירי בהוסיף לאו למימרא דבסתמא מותר דאה"נ דאסור אלא דנקט מפרש משום דמיירי בקרקע כו' אבל במטלטלין אפילו בסתמא אסור: וזה עצמו דעת הרמב"ם ז"ל שהביא מתני' כפשטה ולא ס"ל כרב נחמן וכמו שכתב ה"ה ז"ל מפני שהוא סובר דמתניתי' דקתני אם מעכשו כו' ה"ה אפילו בסתמא דאסור אלא דבקרקע לא שייך איסור בסתמא ורב נחמן דקאמר טרשא שרי הוא באופן אחר וכמו שהובאו כמה פירושים על זה בהרב בעל התרומות ובספר המלחמות והרמב"ם ז"ל כשהביא דברי משנתינו הביא סתמא בין בקרקע בין במטלטלין שהוא אסור במפרש ואח"כ כתב דין המטלטלים בסתמא ג"כ דאסור אבל לא בקרקע וכמו שכתב ה"ה ז"ל אבל לכל הפירושים מתני' לא אסר אלא בהוסיף על מקחו אבל בשווי לעול' דשרי אפילו במפרש ומה שאסרו בקרקע אפילו שאין לו דמים קצובים והכל הו"ל בשוויו אין ללמוד מחה דבמטל' במפרש בשיוויו דאסור דבקרקע כיון שאין לו דמים קצובים כלל ואין לו אונאה כיון שזה אומר אם מעכש' במאה ואם לגורן בי"ב גלי אדעתיה שזה שאמר אם מעכשו במאה זהו שיוויו ואם כן כשאמר אח"כך ואם לגורן בי"ב הו"ל אגר נטר ליה אבל במטלטלים אם שווים הוא ידוע אפילו שיאמר אם מעכשו במאה ואם לגורן בי"ב אינו אגר נטר כיון שאני יודע שאפי' מעתה שוים קי"ב ודאי דמה שאמר מעכשו במאה הוא מחיל גביה וא"כ כשאמר אם לגורן הוא רוצה למכור בשיוויו ואינו אגר נטר ליה אלא שאם היה נותן מעכשו היה מוחל לו מה שאין כן בקרקע דאין שומה ידועה בו כלל כיון שאמר מעכשו במאה אמרי' זו היא שיוויו' ובאומרו אם לגורן בי"ב הו"ל אגר נטר ליה זה מוכרח מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב על דין המשנה ואין חייב ליתן לו אלא מה שהיה שוה בשעת המכר והרי בתחלת דבריו כתב בין קרקע כו' ובקרקע מה שייך לומר מה שהיה שוה הרי אין לו דמים קצובים כמה הוא שיוויו אלא ודאי דמה שאמר אם מעכשו במאה קרי ליה מה שהיה שוה בשעת המכר שהוא עצמו שם לו חק ומשפט בכך וכך דמים לו. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל מה שהיה שוה בשעת המכר ולא אמר יתן לו מאה אין הכרח לומר שבא ללמד דמתניתי' מיירי בהוסיף על שיוויו אלא לומר מה שכתב הרמב"ן דמתני' איירי דעבידי ארעתא דיקרי לגורן ואפ"ה אסו' במפרש וזה אומרו אינו נותן לו אלא מה שהיה שוה בשעת המכר כלומר אפי' שעתה הוא שוה בשעת הפרעון הק"ב אפי' הכי אינו נותן לו אלא מה שהיה שוה בשעת המכר שלא היה שוה אלא מאה וכפי מה שהצענו דלכ"ע מתניתי' בהוסיף איירי אתי שפי' לשון מה שהיה שוה וכמו שהוכחנו בראיו' אמנם ראיתי להרמב"ן שם בספר המלחמות כשדחה דברי הרב המאור ז"ל על מה שפירש בטרשא דרב פפא כתב בסוף דבריו' וז"ל ועוד דמתני' מלתא פסיקא קתני אפילו שוייא נמי מהשתא שנים עשר אסור ובין ברישא ובין בסיפא מלתא פסיקא תנן בין דשוייא דמים שקצץ השת' בין דשוייא בדמים דלקמיה רישא לעולם מותר וסיפא לעולם אסור עכ"ל א"כ עתה שמצאנו בפירוש מפרש מתני' דאפי' שלא הוסיף א"כ קשייא כל הני קושייתא דאקשינן לעיל וקשיא ג"כ לשון הרמב"ם במ"ש מה שהיה שוה כו' והנה היה נראה לומר דאעיקר' דדינא מחלוקותם של גאונים אלו הוא תלוי בזה דרש"י ז"ל דמפרש דברי רב