מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) כ

כי נשבע בנקיטת חפץ חוששני לו דלא חשיד אשבועתא וחשיד אממונא. באופן הלא כה דברי כי אף שהלכה רוחת בישראל עידי ראיה אין צריכין דרישה וחקירה הפה שאסר הוא הפה שהתיר היכא דאיכא אומדנא. דאם יראה הדיין יש צד רמאו' בדבר יש לו לעיין ולדקדק כמו שכתב הרב הנמקי משם הריטב"א ואין מי שיחלוק על זה מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים היושבים ראשונה. על כן אמרתי יתראו דברי אלה בי דינא רבה אב בית דיננו הרב המבוהק נר"ו יוסף ה' לו ימים על ימיו יחדש כנשר נעוריו יחזיר עטרה ליושנה. אם זך ואם ישר בעיניו לחזור ולחקור העדות בדרישה וחקירה רבה זימנא תניינא. אם חליף או יתי"ר גם אני אהיה סניף בהתר אשה זו כו היכי דנמטייה שיבא מצמרת הרמה רבה אילנא. נאם האיש אשר אדוני הארץ דבר אתו קשות מעת שאני בעולם וגם עד זקנה. הצעיר יעקב בכמהר"ר חיים אלפאנדארי זלה"ה

סימן ד

נחל נובע מקור חכמה מפוארה ממנו יתד ממנו פנה הוא הראש במושב זקנים ולכל בני ישראל היה אור מוהר"ר שמואל נר"ו באשר שיחת מר צריכה לפנים ולפני לפנים על משכבי בלילות מלתא אגב אורחא אשיגה נא בההיא תשוב' הרשד"ם בענין מוכר סחורה לזמן ידוע ופסק והתנה שיחתוך הדיטה כל כך למאה ומטי עלה ההיא דהתנה על מה שכתוב בתורה וחזי מר בה תיוהא בההיא דהביא מע"מ שתאכלי בשר חזיר ולא עמד טעמו בו ומה דמות ישוה לו וניתק הרב מענין לענין באותו ענין כאשר עיניו חזו בו ואני בעני' עדיין לא באתי לידי מדה זו ולא זו בלבד קשה לי כי כל דבריו כולם מקשה ובאמת כקוצים היו בעיני. הרב תחלה דן דכיון שהתנה לי תן י"ב לזמן פ' והתנה שיחתוך הדיטה אחר שני חדשים בעשרה הוה ליה כאומ' אם מעכשו במנה ואם לגורן בי"ב דאסור ואחר כך נסתפק אם חתך הדיטה אחר שני חדשים ובא לפרוע בזמנו היאך יפרע אם עשרה או י"ב או אם יחייב אותו המוכר אחר שני חדשי' לחתוך הדיטה ועל זה דן דאף אם אינו רוצ' הלוקח ל תו' הדיטה לא יפרע לו אלא עשרה מההיא דמקח שנעשה באיסור דאין אומרים בטל מקח אלא המקח קיים בין על המוכר בין על הלוקח ומסלקין את האיסור מכאן הוכיח דאף אם עומד לוקח ואומר מיד אחר עבור השני חדשים אין לי מעות לחתוך הדיטה לא יפרע אלא עשרה דמסלקין את האסור והמקח קיים ואח"כ בא עליו מכח התנאי דחייב לחתוך הדיטה דאי בעבר כל זמנו קאי הרב מאי האי דכתב אבל יש צד אחר שאין הדין כך דמאי דהוה הוה והא כשלם כל זמנו וקשיא לי טובא דהאיך תפס במושלם מה שכתב הטור דהמקח קיים על שניהם ומסלקים את האסור דהרי כתב בהדיא רב האיי גאון דדוקא במוכר שירד לירון בשער הזול לא מצי לבעל המקח וירון כשער היוקר אבל הלוקח כשער הזול פשיטא דיכול לבטל המקח דאדעתא דתרעא זילא ירד ולא אמרי' ליה שיקח ביוקר וכן כתוב בהדיא בתשובת הריב"ש ז"ל בסי' ש"ה וכן בשם תלמידו הרשב"א ז"ל א"כ בנדון הרשד"ם כמי כיון דהמוכר ירד ע"מ ליקח ודאי יכול לבטל המקח אם ירצ' ובטל מקח ועוד קשה טובא מאי דכתב אח"כ דכיון דהתנה ע"מ שיחתוך הדיטה צריך הלוקח לקיים תנאו וכ"ת מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וחילק בין מה שכתו' בתור' למה שהוא אסור מדבריהם ודברים הללו אין להם שחר דמה מתנה על מה שכתוב בתורה שייך הכא דהא אדרבה מה שמתנה הוא שיחתוך הדיטה בעשרה הוא היתר גמור והאיסור הוי מה שאמר לו תחל' לזמן פ' בי"ב דגיל' דעתו דמה שמכר לו בי"ב בשביל ההמתנה הוא ואיסור הוא העלוי יותר מעשרה ובלא תנאי נמי אלא דתלה ברצון הלוקח ואמר אם מעכשו בעשרה ואם לגורן בי"ב דהוי אגר נטר ואסור א"כ התנאי לא מעלה ומוריד משום שהתנה ואדרבה בהיתר' התנה גם בגמר דבריו הוא נתפס במה שכתב קלקלתו תקנתו כו' משמע מדבריו דכשלא חזר המקח ממש מיירי אלא כיון שיכול לחזור וליקח הוי הכי שהרי סיים דהא דאמרינן שאינו נותן אלא עשרה היינו כשלא היה תנאי ואי בחזר ולקח המקח ונתנו לו בי"ב מה שייך לומר תנאי או לא היה תנאי פשיטא דפני' חדשות באו לכאן ואותו מקח נתבטל והוי נותן אותו מחדש בסת' בי"ב לזמן פלו' דשרי ואי בשלא חזר המקח איירי אלא מכיון שיכול להחזירו הרי זה כמוכר סתם אין טעם בדבר דהרי מ"מ בזה המקח ג"כ פירש אם מעכשו במנה ואם לזמן פ' בי"ב והוי אגר נטר ומה לי אם היה יכול להחזירו המוכר לענין רבית שפירש אם מעכשו וכו' סוף דבריו לפום ריהטא לא יכולתי ליישב דבריו ועיני האדון יביטו יראו ברוחב כונתו דברי הרב ליישבם על אופנם הצעיר אברהם רוזאניש [מל"מ פ"ח ממלוה]

סימן ה

אלקים ראיתי עולי' על מעלות האולם שואלין ודורשין דולים ומשקי' ויהי הם מריקי"ם חנית וסגור מחנות שכינה מערכות אלקים שם המקום ההוא מחנים. המחנה האחד היה אברהם שואל כענין ושמועו"ת יבלוהו המעתיק הרים ומחזירן למכתשת עד אשר ד"ק ואשכח מרגניתא פטיש החזק מפוצץ סלע המחלוקות וכשח"ק מאזנים. אור לארבעה עשר הן עוד היום גדול בתורה עמוקה ומעשיה רוחשים באור פני מלך באור החיים עיניו בראשו ולו קרני"ם. פניו כלפי שכינה לקראת שמואל הרמת"ה מן הסנהדרין ולמעלה גבוה מכל העם יושב בשבת תחכמוני לכו לעינים. הרב הגדול המשביר לכל עם הארץ זעק"ת שב"ר דעת את העם אפי רברבי ואנפי זוטרי מנער ועד זקן ולבן שינים. שניהם המלכים שתו בשמים פיהם הנחמדים מזהב ומפז ויותר מהמה על כל קון וקוץ היו בודקין אותו בשבע חקירות על אבן אחת שבעה עינים. חשבתי דרכי מה אשיב שולחי דבר כ' אחזני השבש יושב ותוהא כי חלית"י היום כיולדה אפעה וראיתם על האבנים. אשר לא כרעים מאין הרגלים אם יעלה לשמים הרים הגבוהים הולך ותקו"ע אהלו בין לביא ללביאה יעשה סוכתו בעשתרות קרנים. הרצים רוכבי הרכש הן הן המרכבה כגבורים ירוצון אחר ההבל מבני פרעוש הממלאים בתיהם כלי כסף וכלי זהב יבקשו למלך השק והקופה וכלי חרס באויר כפיפה שאין לה אזנים. עם מלכים ויועצי ארץ רוכבים צמדים הירוצון בסלע תישי"ם עשרים חלושי כתף כי יגח איש ליש גבור כאחד הצבאים ירוץ אליו בצואר זרזיר מתנים. אכן כליותי יסרוני כבר היה לעולמים יצא יצא לערוך מלחמה אשר לא מבני ישראל והוא צרוע או זב הכתוב קראו מרכב ויצא איש הבנים. כי אשב בחשך דרך גבולם אעלה בית שמש ובעד אשנבי כאור שבעת הימים ראיתי אור כמלא נקב מחט סדקית דרך חורוני"ם. כמצווה ועושה אשיבה