מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) יט

המילה ואות האנטארי אינו כלום א"כ נמצא טביעות עינו יצא לחוץ ידבר ופורח באויר: וכ"ת דכיון דאף לפי טענתו שחשב דסי' המילה הוי סי' לבחון אם הוא יהודי סוף סוף מה אות ומופת הוא זה שזה היהודי הוא אברה' כהן המשרת דלמא הוא יהודי אחר ואיך שפט בדעתו שהוא אברהם כהן אם לא דודאי הכירו היטב בט"ע לזה אשיב ואומר שהרי מוהריב"ל ז"ל נסתפק בח"ג מתשו' ס' ד' על עדות ר' אפרים דכיון שמתחלה נסתפקו בהכרת פניו של ר' יוסף ואח"כ נמנו וגמרו שהוא הוא יש לומר דלא הויא עדות ברורה כיון שלא היה להם טביעות עין גמור שהרי בתחלה נסתפקו כו' עכ"ל גם בתשובת פ"ט ח"ג כתב דמי שאמר בודאי הרגוהו ואין לספק כלל הכי לישני יתרי כל המוסיף גורע דמוכח שלא היה ברור להם יע"ש א"כ מינה נלמוד הן במה שאמר טאחקיק בילדום שפירושו בודאי ידעתי כו' וכל המוסיף גורע הן במה שכבר נסתפק בתחלה ואח"כך הכירו דאמרי' כיון שלא הכירו מיד מורה שלא הכירו יפה בטביעות עינו ומעתה כיון שאנו רואים אמתלאות מורות שעל אותם הסימנים סמך שהם המילה והאנטרי כ"ש שיש לנו לתלות שלא הכירו מעולם בטביעות עין לבד אלא בהצטרפות הסימנים ולאו כלום נינהו

אמנם יש לנו לחפש זכות לעניה הזאת כי העיגון הוא גדול ולזה נראה לע"ד דכל מה שהביא לנו זה הספק הוא בעשותינו הקדמה אחת דמתחלה כשראה הגוי למת הזה והבינו בו לא הכירו בט"ע ואחר שפתחו ראה במילתו חזר והבינו בו והכירו וע"ז כתבנו מ"ש אבל אם היינו יכולים לומר דמתחלה לא הביט בצורתו כלל רק כשפגע בו דרך רגליו פגעו ומיד כשפגע בו רצה לידע אם הוא יהודי או גוי ופתח לראות במילתו קודם שיבינו בפניו ואז בהסתכלותו במילתו נתברר לו אותו הספק כפי דעתו אם הוא יהודי וראה שהוא יהודי ואח"כ כשנתן עיניו ולבו בצורת פניו מיד הכירו בט"ע בלי שום ספק ועסק בו וקברו א"כ אין כאן שום פקפוק שהרי מיד כשהביט בו בצורתו הכירו בט"ע ולא נסתפק כלל וכיון שכן יש לכו לדקדק מדבריו דהכי הוה עובדא שהרי אמר פתחתי וראיתי שהיה יהודי ואח' זה ראיתי שהיה משרתך דמשפט הלשון מורה דמתחלה לא ראיתי צורתו כלל רק כשראיתיו פתחתי לראות אם הוא יהודי או גוי ואחר זה שכבר ראיתי שהוא יהודי נסתכלתי בצורתו וראיתי שהיה המשרת שלך דהכי מוכח לשון ואחר זה א"כ מה שא' אח"כ בודאי שהיה המשרת שלך אין לומר דמוסיף גורע הוא דמפרש ואזיל הוא ושיעור דבריו כך הוא ראיתי למשרת שלך פ' ולא תאמר שכך נראה לי בדדמי רק פי' דבריו הוא שראיתי וידעתי בבירור שהוא הוא א"כ אין לכו לומר שסמך על הסימנים דאין לנו לחוש רק כשהיינו שופטים שלא הכירו היטב בט"ע אבל כשאנו אומרים שמיד שראהו הכירו אלא שלא ראהו מיד רק אחר שפתח אותו אין לחוש לזה וזה דרך ישר לע"ד: ואף אם נאמר דלמא לא היה מכיר אותו בטביעות עין לבד רק אחר שראה שהיה יהודי וסמך על דעתו וגם בסי' אנטארי אלאג"ה ולעולם שאם לא קדם לו זה לא היה מכירו בט"ע לזה נאמר דאין לכו להחמיר בזה בלי טעם מספיק דמה להכרת שהוא יהודי עם שהוא המשרת של משה אף שהוא יהודי מסימן המילה כמה יהודאי איכא בשוקא ואם נאמר דמסי' האנטרי הוא שנדמ' לו הרי יש בזה תשובה שסימן האנטרי אמר לבסוף של תוספת כתביה ולא שתלה הכרתו בזה ואף אם ירצה לתפוס חומרא לזה נאמר דכיון שהוא עד מפי עד תלינן להקל ונאמר שאם היה לפנינו היה מפרש דבריו באופן המועיל כמו שפשט המנהג בזה בכל גדולי האחרונים על פי הוראת מהריב"ל ואף שכמה מן גדולי האחרונים ז"ל פקפקו בזה לא פקפקו רק באותם הדברים בקברתיו ואשתהי וכדומה שהוא להוסיף על הדבר שמעיד העד אבל בפי' דברים שסובלים ב' פירושים שאם נפרש פירוש אחד העדות טוב ומספיק להתיר ואם כפרש פירוש אחר אין די להתיר אז ודאי דלא גרע ממה שהודו כל הפוסקים לבעל ת"ה בענין מסל"ת דנאמר דאם היה לפנינו היינו שואלים אותו ויאמר הפירוש המספיק כמו שהסכימו הפוסקים כשאמר מת סתם שאנו אומרים שאם היה לפנינו היה אומר היאך ידע בלתי שום ספק וזה נראה לע"ד פשוטו ומה גם דכיון דאשה זו כבר יצתה מאיסור תורה כמ"ש אין להחמיר כ"כ באיסור דרבנן: ועוד דכיון דכל מה דאיכא לספוקי הוא דלמא לא הכירו יפה בט"ע ובדדמי קאמר כיון שאמר שקברו אנו תולין לומר דאי לאו שהכירו יפה בלי שום ספק לא היה טרח לקוברו וכמו שמפורש כל זה בדברי הראשונים והאחרונים אין צורך להעתיק כל הדברים אשר הם חרותים בעט ברזל כתובים בכותב"ת הגסה ודקה מן הדקה. גם אין לפקפק מצד שלא הזכיר העד שמו ושם אביו שהרי הזכר' שמו וכו' אינו גזירת הכתוב רק לאמיתות הענין ובנדון זה אין לך אמיתות גדול מזה שהיה משרת משה ומכירו בחייו ולא מצינו משרת משה אחר שהיה סארי ושנאבד בים ועדיף טפי ממשרת עמאל דמיאט שכתב מוהר"ר בצלאל סי' ל"ב דלא חיישי' לעמל אחר יע"ש באופן יצאנו ידי חובת כל הדקדוקים והפקפוקים דשייכי לנדון הלז עלה בידנו מכל מה שכתבנו דאשת אברהם הכהן זינבול הנז' היא מותרת לינשא לעלמא כאשר הורה גבר חכם בעוז ותעצומות חכמה. מאיר עיני חכמים כאור שבעת הימים תשש כחה של חמה. החכם השלם הפוסק שיחיה כימי השמים על האדמה

ואולם עוד זאת אדרש מה שעדין בלבי טינא בר טינא והא תנינא לה חדא זמנא. כי כל מה שכתבנו בהתר האשה העגונה. הוא להציל גוף העדות מכל הדרכים אשר היו בחזקת סכנה. וכי שיח וכי שי"ג לו כיד ה' הטובה חסדא וחינא. אך אמנם בגוף העד הלז המעיד מפי הגוי זה משה האיש לבי נוקפי אעיקר' דדינא כי מאז מקדם זה כמה שנים שנטבע זה העני אברהם כהן בעלה של זו שנה אחר שנה כל יום ויום היתה אשתו זאת מחזרת בשוקים וברחובות חוקרת ודורש' אם המצא תמצא איש או אשה גדולה או קטנה. יודעים איזה רות עדות אפי' מעוף הפורח ולא מצאה היונה. וזה משה האיש שם נמצא במקום האשה מעת היותו עד עתם לא זזה ידו מתוך יד"ה חצרה וקרפיפה ואם בזה יכפור העד שקר ענה. לא ידעתי מה ישיב על תוכחתו אשר שמע קול נושאות ונותנות בה מוזרות בלבנה. מדוע לא בא זה שנה או שנתים על הברכים ועל השוקים לאטרוחי בי דינא. להציל את נפשו ולהגיד מה שידע על האמת ועל הדין לית דינא ולית דיינא. וכבר שמעתי מפי בי דינא רבה מקבלי העדות בהאי עניינא טען ואמר כי האשה לא רצתה לינשא עד עתה נגד מ"ש חז"ל רוצה אשה בקב כו' כי במקום חזקה כזאת טענתו אינה טענה. מלבד עם שידענו מן ההופך כולו כי מן היום ההוא בביתה לא ישכנו רגליה סובבת והולכת אנא ואנה. ושאלה אשה מהרוכלים המחזרים וממהדורי מיל"י עירו עיר מדינה ומדינה. מיורדי הים ומיושבי היבשה לא הניחה זוית ופנה. ואף