מוצל מאש (ר' יעקב אלפנדרי) יח

ענה אותו הגר והתיר ספיקו ואמר לו מת שפיר מיקרי מסל"ת כיון שלא הבין הגוי שהיה רוצה לדרוש הענין ממנו אבל אם הבין הגוי שהיה רוצה לידע ממנו לא הר מל"ת א"כ זה הדקדוק להבין אם הבין הגוי או לא הבין הוא דק מאד כמעט שמרוב דקותו קש' להרגיש בזה כיון שאפי' שהבין שהוא מסופק מהני אלא א"כ יבין שצריך לידע ממנו וע"ז כמעט שלא הרויח לנו בזה הריב"ש כלל כי קש' הדבר להבחין בזה והנסיון סכנ' וצריך אמתלאו' ואומדנו' גדולות ואע"גב דעדות אשה לב"ד נמסר מ"מ היה צריך לידע כלל א' בדבר זה כדי שממנו נקח לידע אם הבין הגוי כך או כך

והנה לזה אומר כי לעולם עכל"ק הריב"ש וחילק בזה אלא כשהגוי נמצא שם בעת מיתתו או שיש לו שייכות בענין מיתת האיש כמו בנדון שלו שהגוי ההוא המגיד הוא היה נמצא שם באותה הספינה שהיה בו מכלוף ומטעם זה יש לנו לחוש דכשהיהודי מדבר ומסתפק בפני הגוי בהערה קלה יבין הגוי שממנו הוא דורש לידע כיון שיודע הגוי שהיהודי יודע זה שזה הגוי היה שם שהרי היהודי' הלך לבית הגוי המנהיג לדרוש מאשתו ועל זה אמר אותו הגוי על מה אתם מדברים שהבין הגוי שהיהודי שואל לכל מי שהיה באותם ספינה לידע ממנו ועוד הבין הגר שכונת היהודי לדרוש ממי שיודע בדבר ולכך הרב ז"ל בנדון שלו לא החליט המאמר להתיר אלא שכתב שדבר כזה היה ראוי שלא יתירוה אלא בהסכמת כל הגדולים ובראשם הר"ן ז"ל מטעם שהענין הוא חמו' מאד והחילוק לידע אם הבין הגוי שכונת היהודי לידע סתם או לידע ממנו הוא דק מאד אבל כשהגוי המסל"ת אין לו שייכו' כלל ואף אם יש לו ידיע' בדבר זה לא יגלה ליהודי השואל ולא לנו הב"ד אלא שאח"כך הוא מתוך דבריו הוא אומר שידע בדבר אז אין לנו לחוש דלמא ידע הגוי שהיהודי היה יודע שהגוי יש לו ידיעה בזה והבין מכונתו שרוצה לידע ממנו אלא כאמר דזה הגוי ראה שזה היהודי מסתפק בדבר אחד והוא רוצה להודיע לו מה שראה לא בתורת עדות רק מסל"ת כיון שלא היתה ע"י שאלה רק שהיהודי בינו לבינו מסתפק ואין לומר דליחוש דלמא הבין הגוי שהיהודי ידע שיש לו לגוי ידיעה בזה ולכך מסתפק בפניו שהרי לא אסיק אדעתי' דגוי בזה דמהיכ' תיתי שידע היהודי שזה הגוי יודע בדבר זה כיון שאין לו שייכות שלא היה שם בספינה וזה הוא חילוק אמיתי אין ספק בו ואחר ימים האיר ה' עיני וראיתי למהריב"ל בח"א סי' ג' שכתב משם הרב משה חלוואה ז"ל שהוא היה בזמן הריב"ש ז"ל ומטעם זה חלק עליו וכתב דאותו הנדון לא מסל"ת מקרי ובהא אשכחנא פתרי למה שראיתי שהקשה מהרח"ש בקונטרי' המופלא דף י"ד ע"ד על מה שכתב מרן הקדוש על מעשה שבא לפני הגאון מהר"י בירב שהביא ראיא מדברי הריב"ש ז"ל ותמה עליו הרב ז"ל דאדרבה מדברי הריב"ש מוכח להפך כו' כמ"ש המעיין שם והניח הדבר בצ"ע ולי הדיוט נראה דהראיה מדברי הריב"ש הוא בזה שהרי אותם הישמעאלים שאמרו אנו מכירים מי הרגם באותו הנדון של מהר"י בירב לא היה לתת שייכות באותו הענין כלל ולכך אף שיהודי שאל בפניהם שמעת מה נעשה מפ' ופ' אין הכונה באות' השאל' לידע והישמעאלים דמנא ידע זה הישראל שהישמעאלים יודעים כיון שאין להם שייכות בזה ולכך התיר הרב ז"ל דאף שהישמעאלים באו להתיר ספיקו כיון שלא היה כונת השאלה לידע מהם מסל"ת גמור הוי וע"ז כתב שיש ראיה מדברי הריב"ש ז"ל

וגם מטעם זה תריצנא מתני' כותיה דהרב בעל פני משה ז"ל בההיא תשובה שכתבתי שאותם הערלים אף שהיו מאותו הכפר שנמצא שם הקאיק מ"מ לא מיקרי שיש להם שייכות באותו הענין כדי שנאמר שכששאל הגוי מה אתם מבקשים הוא שהבין הגוי שהיהודי רוצה לידע הדבר ממנו שאינו מוכרח לומר שנמצאו שם באותו מקום שנטבע הקאיק וראו אותם דלמא גם הם מאחרים שמעו ואם כן אף שאמרו להם שמחמ' הסתכלות' בקאיק הבינו שרוצים לידע מה נעשה מבעל הקאיק עדין אינו במשמע שרוצים לידע מהם דמנא ידעי שאלו הערלים יודעי' בזה ואע"ג דיש בזה לבע"ד לחלוק דשאני התם בעובדא דהרב מהר"י בירב ז"ל שהיה היהודי שואל מיהודי אחר חברו שמעת מה נעשה מפ' יש לומר ולתלות שלא היה כונתו לידע מהישמעאלים רק מחברו היהודי אבל בנדון הרב בעל פני משה אם לא היה היהודי מסתכל בקאיק בפני הערלים לידע מהם ממי היה סבור לידע אם לא מהם שלא היה שם רק אותם הערלים של הכפר ואין שם איש אחר מ"מ לזה נאמר דכיון דהוכחנו שאינו מוכרח שאותם הערלים ידעו בזה אין לנו להכריע שודאי כונת היהודי היה לידע מהם כיון שגם הם אפשר שלא ידעו וק"ל

באופן עלה בידינו רפואו' תעלה למכתה של האשה זינבול שלפנינו והוא שהרי אותו האירמיני שהגיד מציאותו לא היה בתוך הקאיק של אברהם הכהן הנטבע ולא קרוב לו ולא שייכות בזה הענין כלל א"כ אף שנאמר שכונת האירמיני היה להודיע לו למשה הענין מ"מ מה בכך כיון דלא אסיק אדעתיה דגוי שמשה הזה רוצה לידע ממנו אלא שבינו לבינו מסתפק בדבר שרוצ' לידע לבד מה היה לו לא מפיו של זה דשפיר מיקרי מסל"ת כמו שכתבנו: אמנם עדין יש להסתפק בעדות הגוי הלז ספק עצום והוא דמפשטיות דברי הגוי נראה דמתחילה בראיה ראשונה שראה לאברהם המת לא הכירו כלל בטביעו' עינו שהרי כתוב שאחר שראהו פתח לראותו ופירושו הוא שפתח לראו' במילתו אם הוא יהודי דמשמע דקודם שפתח לא הכירו אפי' אם יהודי אם גוי ואחר שראה שהוא יהודי נסתכל עוד בו וראהו שהיה אברהם כהן משרת משה רשי ואמר שהכירו ואמר שהיה לבוש אנטארי אלאגה וא"כ כיון שכל מה ששפט שהיה יהודי הוא בשביל המילה וזה האות אינו כלום דכיון שעמד כ"כ ימים בתוך הים אף דמיא מצמת צמתי הרי למדנו הרב מהרשד"ם ז"ל הביא דבריו מהר"א ששון סי' ט"ו דאי אפשר להכחיש המוחש דמי שעומד ד' וה' ימים בתוך המים שנכנסים המים דרך פיו ודרך הנקבים ואיך אפשר שלא יתפח וישתנה צורתו אלא דדוקא הגוף נתפח מצד המים אבל צורת של הפנים עומד כי המים מעמידים צורתו ודקדק כן מדברי הטור יע"ש וקלס מהר"א ששון סברתו וכתב שפתים ישק א"כ נלמוד מיניה דכיון שהגוף נתפח אי אפשר לראות במילתו אם הוא יהודי או לא וכן כתב מהר"ם אלשקאר ס"ס כה יע"ש ואף את"ל דיש להבחין בין ערל ליהודי בין ישמעאל ליהודי א"א להבחין מעתה יש לספק ולומר דכוין שזה הגוי לא הכיר לזה בט"ע רק אחר שפתח וכנסתכל במילתו וכיון שכבר הוכחנו דסימן המילה אינו סימן א"כ גם טביעות עינו אזדא ליה דסמך על היותו יהודי ואח"כ הביט בעין והכירו שהיה משרת משה מה שלא הכיר קודם הסתכלותו במילה ודלמא סמך אמילה לענין היותו יהודי ואח"כך סמך על האנטאר"י אלאג"ה ולכך שפט בודאי שהוא זה המשרת וכיון שאות